יחסי מיאנמר–צרפת הם היחסים הבינלאומיים בין מיאנמר וצרפת. היחסים החלו בראשית המאה ה-18, כאשר חברת הודו המזרחית הצרפתית ניסתה להרחיב את השפעתה לדרום-מזרח אסיה. צרפת התערבה בבניית מספנה בשנת 1729 בעיר סיריאם, אולם מרד של בני מון נגד השלטון הבורמזי בשנת 1740 אילץ את הצרפתים לעזוב בשנת 1742. הם הצליחו לחזור לסיאם בשנת 1751, כאשר אנשי המון ביקשו עזרה צרפתית נגד הבורמזים. שליח צרפתי, סייה דה ברונו, נשלח להעריך את המצב ולעזור בהגנה נגד הבורמזים. אוניות מלחמה צרפתיות נשלחו לתמוך במרד המון, אך לשווא. בשנת 1756, הבורמזים תחת אלאונגפאיה ניצחו את המון. צרפתים רבים נלכדו ושולבו בצבא הבורמזי כחיל תותחים מובחר, תחת פייר דה מילאר. בשנת 1769 חודשו המגעים הרשמיים כאשר נחתם הסכם סחר בין המלך הסינביושין לחברת הודו המזרחית הצרפתית.
אולם עד מהרה, צרפת הסתבכה בהמהפכה הצרפתית ובמלחמות נפוליאון, ופינתה את מקומה להשפעה הבריטית בבורמה. המגעים הצרפתים עם בורמה, למעשה מושבה בריטית, כמעט ולא התקיימו מאוחר יותר, ואילו החל מהמחצית השנייה של המאה ה-19 צרפת תתרכז בהקמת הודו-סין הצרפתית והסכסוכים עם סין שהובילו למלחמת סין–צרפת.
מספנה צרפתית בסיריאם (1729–1742)
ז'וזף פרנסואה דופלקס יזם התערבות צרפתית בבורמה.
המושל הכללי של הודו הצרפתית ז'וזף פרנסואה דופלקס החל לגלות עניין בבורמה מאז 1727, בגלל שפע המדינה בטיק ובנפט גולמי. כתוצאה מכך הוקמה בעיר סיריאם מספנה צרפתית בשנת 1729 אשר בנתה אוניות למושבה הצרפתית פונדיצ'רי בהודו.[1] המספנה ננטשה בשנת 1742 בגלל מרד המון.
התערבות בבורמה (1751)
כמה שנים אחר כך, שליח המון ביקר את דופלקס וביקש עזרה צרפתית במאבק נגד הבורמזים.[2] דופלקס הבטיח לוחמים ותחמושת ושלח את סייה דה ברונו במטרה לפתח את ההשפעה הצרפתית במדינה.[3] הוא הגיע לבאגו ביולי 1751.[4] סייה דה ברונו דיווח בחזרה כי כמה מאות חיילים צרפתים יוכלו להשתלט על הדלתה של הנהר איראוואדי (אנ'), והפעילו בקשה רשמית של דופלקס לבית המלוכה בצרפת להשיג את התמיכה הצבאית הדרושה.[5][6] סייה דה ברונו השיג אמנה[7] וכונן ברית בין צרפת לבני המון.[8]
המושל הבריטי תומאס סאנדרס ממדרס ניסה להתנגד למהלכים הצרפתים באזור על ידי שליחת כוח צבאי לסקור את האי נגרה תחת פיקודו של קפטן תומאס טיילור. הוא גם ניסה לנהל משא ומתן על מסירת סיריאם לבריטים.[5] בני המון התנגדו נחרצות לניסיונות אלה להסגת הגבול הבריטית תחת פיקודו של סייה דה ברונו, שהשפיע בצורה ניכרת בבית המלוכה של בני המון, והיה במיוחד ביחסים מצוינים עם "יורש העצר". סאנדרס החליט לבסוף לכבוש את נגרה בכוח, וכבש את האי ב-26 באפריל1753.
עם זאת, הצעותיו של דופלקס להשתלט על הדלתה של האיראוואדי נדחו על ידי ממשלת צרפת, והגבילו מאוד את יכולתו להתערב במקום.[9]
השתתפות בסכסוך בורמה-מון (1751–1756)
בעקבות מרד 1740 שלהם נגד השלטון הבורמזי, כבשו בני המון את אווה (אנ') בשנת 1752, ולאחר מכן כבשו את רוב בורמה, ושמו קץ לשושלת טונגו.[10][11] אולם עד מהרה הצליחו הבורמזים להדוף את המון בהנהגתו של אלאונגפאיה.[12] המון נאלצו לסגת, מכיוון שאלאונגפאיה כבש מחדש את צפון בורמה, ותפס את העיר אווה ב-14 בינואר1754.[13] בפברואר 1755 הייתה מאובטחת מרכז בורמה.[1] הבורמזים איימו עד מהרה על בירת באגו, כמו גם על העיר סיריאם.
בסיריאם, סיור דה ברונו סייע לבני המשפחה בארגון ההגנה שלהם.[14][15] סיור דה ברונו ביקש בעקשנות עזרה נוספת מפודוצ'רי.[16] הוא שימש כיועץ צבאי של המון, וספינות מלחמה צרפתיות השתתפו בלחימה נגד הבורמזים בסיריאם ודאגון (רנגון העתיקה).[17]
אלאונגפאיה לעומת זאת ביקש מהבריטים רובים ותחמושת.[16] אלאונגפאיה הצליח לכבוש את סיאם ביולי 1756.[18] סייה דה ברונו ושאר הצרפתים איתו נלכדו ועונו. שתי אוניות צרפתיות שהגיעו יומיים לאחר לכידת סיריאם, פלורי וגאלתי,[19] עם תגבורת ואספקה, נתפסו גם הן על ידי אלאונגפאיה, כאשר אלאונגפאיה אילץ את ברונו לכתוב מכתב כדי להערים עליהם. הקברניטים הצרפתים נהרגו ו-200 המלחים נאלצו להתגייס לצבא הבורמזי, בעוד סייה דה ברונו נצלה למוות. משתי הספינות הצליח אלאוגפאיה לשים את ידיו על 35 תותחים (24 ליברות), חמישה תותחי שדה, 1,300 מוסקטים וכמות גדולה של תחמושת. צרפת נמנעה מהתערבות נוספת בבורמה, עם פרוץ מלחמת שבע השנים באירופה (1756–1763).
חיל העילית הצרפתי
הכוחות הצרפתים עם תותחיהם ורוביהם שולבו בצבא הבורמזי בתור תותחנים, ומילאו תפקיד מפתח בקרבות המאוחרים יותר בין הבורמזים למון. הם טופלו יפה וקיבלו נשים בורמזיות.[19] הם הפכו לחיל עילית, שהיה אמור למלא תפקיד חשוב בקרבות הבורמזים נגד הסיאמים והמנצ'ו.[17] אחד מהם, פייר דה מילאר, מונה בסופו של דבר לקפטן המשמר ואחראי החימוש לשושלת קונבאונג.
כשהגיעו לזקנה יכלו החיילים הצרפתים לפרוש לכפרים באזור שוובו, בתמיכתו הרוחנית של כומר.[19] עד היום, כמה כפרים קתוליים עדיין קיימים באזור בו נותרה מודעות לכמה שושלות אירופיות.[20]
חידוש הקשרים הרשמיים (1769)
בשנת 1769 נשלחה משלחת צרפתית בהנהגת מ' פרו (אנ') לחידוש הקשר הרשמי של חברת הודו הצרפתית עם בורמה. הוא השיג חוזה סחר והקמת מפעל צרפתי בעיר רנגון.
הגעת המשלחת אופשרה על ידי פייר דה מילאר. מלך בורמה הסינביושין בירך על משלחת פרו,[21] וקיבל את הצעתו של פרו לסחר בתמורה לאספקת תותחים ותחמושת.[22] המלך העביר מכתב הסכם, אותו החזיר פרו לפונדיצ'רי.
בהתחשב במעורבות הקודמת של הצרפתים עם מורדי המון תחת סייה דה ברונו, מלך בורמה ציין בבירור כי סחר בנשק צרפתי צריך להתנהל עמו בלבד.[23] כתוצאה מהמשלחת השיגו הצרפתים קרקע גדולה ברנגון שם הצליחו להקים מחסנים.[24]
בשנת 1872 שלח מלך בורמה מינדון משלחת לאירופה, בהובלת מקורבו, קינוון מינגיי,[25] שהוביל לחתימת חוזה מסחרי עם צרפת ב-24 בינואר1873.[26][27] יתר על כן, בשנת 1883, ניסה המלך תיבו מין לשבור את הקיפאון עם בריטניה בכך שניסה ליצור ברית עם צרפת כדי לקבל הכרה ועזרה. זה הביא למתיחות חזקה בין צרפת לבריטניה. בסופו של דבר, למרות שיגור המשלחת הבורמזית לפריז, סירבה צרפת בשנת 1884 לחתום על חוזה שהבטיח כי צרפת תגיע לתמיכת בורמה למקרה שכוח שלישי יתקוף אותה, ורק הציעה אפשרות להובלת כוחות חמושים מטונקין. בשנת 1885 עבר הקונסול הצרפתי מ. האס למנדליי וניהל משא ומתן על הקמת בנק צרפתי בבורמה, וזיכיון לרכבת ממנדליי לגבול הצפוני של בורמה הבריטית ותפקיד צרפתי בניהול מונופולים שנשלטו על ידי ממשלת בורמה. לאחר שנחשפה אמנה חשאית שנחתמה בין האס למלך תיבו,[28] הבריטים הגיבו בכוח דיפלומטי. צ'ארלס ברנרד, המושל של בורמה התחתונה, הזהיר כי "אם אווה (בירת בורמה באותה עת) תסרב לבטל את האמנה, סיפוח יהיה בלתי נמנע".[29]
ממשלת צרפת החזירה את האס, שהורחק לכאורה "מסיבות בריאותיות". בעוד הצרפתים נסוגו בבורמה, הפעולות הצרפתיות כמו גם אירועים רבים אחרים בכל זאת שכנעו את הבריטים לפעול נגד בורמה.[30] לבסוף, המלחמה האנגלו-בורמזית השלישית (1885), שפרצה בזמן שצרפת הייתה עסוקה במלחמת סין–צרפת (1884–1885), הביאה לסיפוח מוחלט של בורמה על ידי בריטניה.
עם השלמת השלטון הבריטי בבורמה, המגעים הצרפתיים עם בורמה כמעט ולא התקיימו, ואילו צרפת התרכזה בהקמתה של הודו-סין הצרפתית החל מהמחצית השנייה של המאה ה-19.
המאה ה-20
לאחר תום מלחמת העולם השנייה, כוננו מערכות יחסים דיפלומטיות ברמת השגרירות בין צרפת לבורמה בשנת 1948, זמן קצר לאחר שהמדינה הבורמזית הפכה לרפובליקה עצמאית ב-4 בינואר 1948, כאיחוד בורמה, כאשר סאו שווה תאיק כנשיא הראשון שלה ואו נו כראש ממשלה הראשון.
^Hall, Europe and Burma, p. 62. ("Dupleix promised them men and munitions, but before deciding how far to commit himself he sent over his agent, the Sieur de Bruno, to Pegu.")
^Harrison, p. 148. ("Soon after his arrival in 1751 the agent, Sieur de Bruno, reported back to Pondicherry that the Irrawaddy delta could easily be conquered by a small force.")
^Liang, p. 14. ("In July 1751, Dupleix sent Sieur de Bruno to Burma and negotiated a treaty by which, in return for commercial concessions, the Mons were to receive substantial French aid.")
^Lamb, p. 64. ("In 1751 Dupleix sent the Sieur de Bruno to Pegu to initiate an alliance between the French and the Mon Government at Pegu against the Burmans.")
^The New Encyclopædia Britannica, page 752, Robert McHenry, 1993: "Assailed from all sides, Ava fell to the Mons in 1752; and the whole of Myanmar passed under Mon rule".
^Encyclopædia Britannica 1970 Page 441 "In 1752 they captured Ava and the Toungoo dynasty finally collapsed"
^Hall, A History of South-east Asia, p. 382. ("Moreover, the Mons were aided by a brilliant Frenchman, the Sieur de Bruno, whom Dupleix had sent some years earlier to Pegu as his agent.")
^The United States and Burma, page 79 by John F. Cady, 1976: "In 1872, Mindon had dispatched a high-level diplomatic mission to Europe, headed
by his confidant, the Kinwun Mingyi"
^Rapson et al., p. 437. ("What forced the English to act was that France, having won an empire in Indo-China, now tried to dominate Upper Burma by peaceful penetration.")
