יחסי בוליביה–קובה הם היחסים הדיפלומטיים שבין המדינה הרב-לאומית של בוליביה לבין הרפובליקה של קובה. היחסים בין שתי המדינות, בדומה ליחסיה של קובה עם רוב המדינות בחציו המערבי של כדור הארץ למעט קנדה ומקסיקו, הלכו והתדרדרו עם השנים, בהתאם לנסיבות הגאופוליטיות. בתקופת שלטון אבו מוראלס בבוליביה היחסים היו טובים לאור הדמיון האידאולוגי בינו לבין שליטי ניקרגואה וונצואלה אשר בהן פידל קסטרו, שליט קובה דאז, היה אייקון קומוניסטי אהוב וסימל התנגדות לאחיזה של ארצות הברית בדרום אמריקה.
היסטוריה
התקרבות
משמאל לימין: הקונסולית לשעבר ג'סיקה סוארס מאמני, המזכירה לשעבר נטליה רודריגז בלנקו והשגריר לשעבר חואן רמון קינטנה
בוליביה וקובה כוננו יחסים דיפלומטיים ב-11 בינואר 1983 בתקופת שלטון נשיא בוליביה לשעבר ארנאן סילס סואסו אחרי נתק של עשרים שנה[1]. בשנת 2013 הגדיר שגריר קובה בבוליביה את היחסים כ"מצוינים"[2].
היחסים בתקופת מוראלס
אחרי עלייתו של אבו מוראלס לשלטון בבוליביה בינואר 2006, בוליביה וקובה הפכו לבעלות ברית קרובות ובוליביה הצטרפה לגוש הסחר "הברית הבוליברית" שקובה וונצואלה ייסדו. בוליביה קיבלה במשך זמן רב סיוע מקובה, במיוחד במישור הרפואי[3].
אחרי תקופת מוראלס
אחרי הדחת אבו מוראלס בנובמבר 2019, היחסים בין בוליביה וקובה התדרדרו כשהנשיאה הזמנית של בוליביה, ז'אנין אנייס, גירשה 725 אנשים (700 מהם רופאים) בחזרה לקובה, והאשימה אותם בכך שהפגינו נגד הממשלה החדשה[4][5].
בינואר 2020, הממשלה הזמנית הקפיאה את היחסים עם קובה בתגובה לאמירותיו של ברונו רודריגס פרייה, שר החוץ הקובני, שכינה את נשיאת בוליביה אנייס "שקרנית" והאשים אותה בכך שהיא תומכת בהפיכה צבאית וכן שהיא הכריזה על עצמה כנשיאה ללא לגיטימיות, זאת בהמשך לסילוק הרופאים הקובנים מהמדינה[6].
באוקטובר 2020, לואיס ארסה, שהיה שר האוצר בממשלתו של מוראלס, נבחר לנשיא בוליביה[7]. לאחר ניצחונו, הודיע ארסה על חידוש הקשרים עם קובה[8].
