יוסף (יוס) אלדר (נולד בשנת 1944) הוא קצין צה"ל במילואים בדרגת תת-אלוף, מפקד גדוד 75 בחטיבה 7 בקרבות הבלימה והתקפת הנגד הישראלית ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים. כיהן כקצין חינוך ראשי בשנים 1982–1985.
קורות חייו
אלדר גדל בתל אביב ולמד בגימנסיה גאולה. הוא התגייס לנח"ל במאי 1962. לאחר שעשה קורס מ"כים עבר הסבה לחרמ"ש שפעל אז על זחל"מים[1]. הוא היה מפקד פלוגה בגדוד 9 של חטיבה 7 והשתתף בפעולת סמוע כמפקד מחלקת חרמ"ש שאבטחה באזור חירבת מרכז[2]. ב-14 ביולי 1967 נפצע מפגז.
ערב מלחמת יום הכיפורים היה מפקד גדוד 75, גדוד החרמ"ש של חטיבה 7, תפקיד אליו נכנס ביוני 1973. בגדוד הייתה פלוגת טירונים שטרם הייתה כשירה ללחימה ופלוגת סיור שלא הייתה תחת פיקודו. בערב יום כיפור החטיבה עלתה לרמת הגולן ועם פרוץ הקרבות נסע אלדר עם הזחל"ם שלו לציר הנפט וחיכה לפקודות. מפקד החטיבה יאנוש בן גל החליט לחלק את שני הגדודים שלו לארבעה כוחות משנה שיכסו את גזרת צפון רמת הגולן והעביר לפיקודו של אלדר את אחת הפלוגות של קהלני, פלוגתו של אמי פלנט. אלדר הוצב בין תל ג'ית להר חרמונית. אחר הצהריים השמיד הכח בפיקודו כ-40 טנקים סוריים ממרחק של כ-3 קילומטר. בלילה מנע הכח חדירה של טנקים סוריים לעמק הבכא בקרבות מטווח קרוב. אלדר שהיה איש חיל רגלים ולא הבין בטנקים עסק בעיקר בתיאום בין מפקד הפלוגה פלנט לבין מפקד החטיבה, בן גל[3]. בלילה שבין ה-6 וה-7 באוקטובר הוא נפצע ופונה לבית החולים, והפלוגה של פלנט הועברה חזרה לפיקודו של קהלני. יממה וחצי לאחר שנפצע, ביום שני ב-6:00 בבוקר, הוא ברח מבית החולים יחד עם רס"ן שמואל אסקרוב וחזר עם נהגו לגדוד שלו. הוא ארגן כח של עשרה טנקים והחליף את גדוד 77 של אביגדור קהלני בעמדות עד יום שלישי בבוקר כדי שהטנקים של קהלני יוכלו להתחמש. לקראת השלב המכריע של קרב עמק הבכא הועברו הטנקים של אלדר לפיקודו של קהלני. לטענתו של אורי מילשטיין, אלדר היה האחראי לכך שהסורים הצליחו לפרוץ לתוך עמק הבכא ביום שלישי בבוקר, מכיוון שהוא לא השאיר תצפית בעת הרעשה כבדה שניחתה עליהם[4].
בהמשך השתתף אלדר בקרבות לכיבוש המובלעת הסורית עד לתל א-שמס. ב-16 באוקטובר נפצע שוב בהפגזה ארטילרית ופונה לבית החולים רמב"ם. לאחר שבועיים שב לחזית והחליף את קהלני, שאחיו נהרג במלחמה, כמפקד גדוד 77. על לחימתו במלחמת יום כיפור הוא קיבל את עיטור המופת[5]. בפברואר 1974 התמנה אלדר לסגן מפקד חטיבה 7, תפקיד בו השתתף בפינוי החטיבה מהמובלעת הסורית והתמקמותה מחדש ברמת הגולן. בסוף שנות ה-70 היה מפקד חטיבה 14 בעת שזו מוקמה ממזרח למעבר הגידי שבסיני.
באוקטובר 1982 התמנה אלדר לקצין חינוך ראשי, תפקיד בו כיהן עד 1985. הוא הביע את עמדתו שעבודת החינוך צריכה להעשות כמו חרגול של באר נפט, המכה ללא הרף, ולא כמו תותח וולקן המרביץ פעם ונח לזמן ממושך[6]. בתקופתו צומצם מערך החינוך בצה"ל לאחר השיא אליו הגיע בתקופה של רפאל איתן ששם דגש חזק על מערך החינוך. בינואר 1984 הוא הורה להקפיא את השימוש במערכי השיעור על כוח צביקה לצורך בדיקה בעקבות ערעור על אמיתות העובדות[7] במהלך שספג ביקורת רבה. אלדר גם התנגד להזמנתו של אורי מילשטיין להרצאות בצבא משום שלטענתו מילשטיין משמיץ את צה"ל.
לאחר שחררו מצה"ל סיים תואר ראשון בחינוך, כיהן כמנכ"ל האגודה למען החייל, מנהל אגף תרבות נוער וספורט בעיריית בת ים, עיריית רעננה ומועצה מקומית סביון.
בשנים 2005–2011 היה אחראי על המכינות הקדם-צבאיות במשרד הביטחון[8] ולאחר מכן כיהן כמנכ"ל מועצת המכינות הקדם צבאיות[9].
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ אמיר בוחבוט, צה"ל נפרד מהזחל"ד, באתר nrg, 15 בפברואר 2005
- ^ משה גבעתי, בדרך המדבר והאש, עמ' 349
- ^ אורי מילשטיין, קריסה ולקחה, מהדורה שלישית, 1999, עמ' 214-215
- ^ אורי מילשטיין, קריסה ולקחה, מהדורה שלישית, 1999, עמ' 224
- ^ סא"ל אלדר יוסף, אתר בעוז רוחם
- ^ יעקב העליון, דיילת של קצין חינוך, מעריב, 30 במאי 1983
- ^ דובר צה"ל: צביקה גרינגולד ראוי לענוד את עיטור הגבורה, מעריב, 24 בינואר 1984
- ^ פרוטוקול מס' 48 מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט, 1 באוגוסט 2006
ילקוט הפרסומים 6372, עמ' 2409
- ^ הצעת חוק המכינות הקדם-צבאיות (תיקון) (סעיף תקציב משרד החינוך), התשע"ב-2011 של חבר הכנסת זבולון אורלב. (פ/2653), ישיבה של ועדת החינוך של הכנסת, 2 בינואר 2012
הודעה על מינוי ועדה מייעצת, ילקוט הפרסומים 6032, עמ' 934
