בריאיון שנערך עִמה סיפרה על התחלת דרכה באופרה ב-1994:
"במהלך שנת הלימודים בישראל פרצה שביתה ענקית באקדמיה וחיפשתי עבודה נוספת. מצאתי עבודת מלצרות במסעדה קטנה ליד אולם נגה, שם ישבה בזמנו האופרה הישראלית." למזלה הטוב, מנהל ההצגה הראשי של האופרה נקרא באותו הזמן לשירות מילואים ובאופרה חיפשו לו מחליף. "חברה שעבדה באופרה המליצה עליי. היא אמרה שאני קוראת תווים ושאוכל להחליף אותו עד שיחזור, ושם למעשה הכול התחיל."
[1]
בזכותן של בייגר בלאקוול זליג, מנהלת ההפקות באופרה הישראלית לשעבר, וחנה מוניץ, מנהלת האופרה הישראלית לשעבר, התחילה פבזנר לעבוד כמנהלת הצגה, ובהמשך כעוזרת במאי באופרה הישראלית.
עבודת הבימוי הראשונה של פבזנר הייתה ב-1998 בהצגת הבכורה של האופרה "הנסיך המאושר" של גיל שוחט, על-פי אוסקר ויילד, בפסטיבל למוזיקה עכשווית במוזיאון תל אביב. עבודת הבימוי הראשונה שלה באופרה הישראלית הייתה ב"חליל הקסם הקטן", עיבוד לילדים של חליל הקסם מאת מוצרט, בשנת 2000. עבודת הבימוי הראשונה בארצות הברית הייתה הפקת האופרה מאת צ'יקובסקי "פיק דאם", בבית האופרה של דאלאס, 2003, ועבודת הבימוי הראשונה ברוסיה הייתה הפקת האופרה מאת רימסקי-קורסקוב "כלת הצאר", בבית האופרה בולשוי שבמוסקבה, 2014.
בין הבמאים עמם שיתפה פעולה בתחילת דרכה היו דייוויד פאונטני ודייוויד אולדן והיא חידשה כמה מהפקותיקהם. פאונטני הכיר לה את פרנצ'סקה זמבלו, במאית האופרה הבכירה בעולם, שהייתה למורת הדרך של פבזנר. במשך כמה שנים, שימשה פבזנר כעוזרתה, הן ביימו יחדיו בבתי אופרה בקובנט גרדן, לונדון, בבולשוי במוסקבה ובבסטיליה בפריז. מאוחר יותר חידשה פבזנר מספר רב של הפקותיה.
ב-2008 ביימה את האופרה "החוטם", מאת דמיטרי שוסטקוביץ', באופרה של בוסטון. האופרה זכתה בתואר Best of Boston (מטעם העיתון הבוסטון גלוב). כתב העת Artforum כלל אותה בין עשרת אירועי התרבות החשובים של השנה.
בכתב העת Opera News נכתב על ההפקה של "החוטם":
הבמאית יוליה פבזנר וצוות העיצוב שלה ייצגו את טבעה החופשי של המוזיקה בכך שיצרו מחדש את סנקט פטרבורג של המאה ה-19 על בנייניה, גשריה ונופיה שהועלו או הונמכו כפי שנדרש על-מנת לדמות את השינויים ולהציג את הסביבה העירונית בתנועה מתמדת. תלבושות התקופה, שעוצבו באמצעות שימוש משכיל במרקם וצבע, היו מעניינות ומסוגננות והדגישו את הגוון הריאליסטי – היוצא מן הכלל הבולט, כמובן, היה החוטם הנעלם של קובאילוב, שתפח לגובה של מטר שמונים.
[2]
יוליה פבזנר ביימה אופרות בישראל, ארצות הברית, איטליה, שווייץ, צרפת, צ'כיה, יוון ורוסיה.
היא ביימה ערבי קריאת מחזות בתיאטראות הקאמרי ובית ליסין.
פבזנר גם כותבת עיבודים לדיאלוגים עבור ההפקות שהיא מביימת. תרגמה מספר מחזות מעברית לאנגלית ולרוסית לצורך כתוביות. ערכה מוזיקלית מספר מחזות.
בשנים 2003–2010 עבדה כבמאית בבית הספר למשחק בית צבי. בין 2001–2003 ו-2007–2009, שימשה כבמאית כיתת האופרה בבית הספר למוזיקה ע"ש בוכמן-מהטה באוניברסיטת תל אביב. לימדה כיתות אמן באופרה של יוסטון, בבית הספר הבינלאומי במוסקבה, בסדנת האופרה של תל אביב ובאופרה סטודיו.
בשנת 2010 שימשה כמנהלת האמנותית של פסטיבל המוזיקה לילדים בגליל.
בשנת 2014 שימשה כיועצת אומנותית בפסטיבל "קלאסי בים האדום".
הקימה עם אביב רון קבוצת אופרה קאמרית בשם "אופרת אביב", והיא בין המייסדים של האופרה הירושלמית.
בין השנים 2016–2022 שימשה מנהלת ההפקות באופרה הישראלית. משנת 2022 משמשת מנהלת קשרי חוץ באופרה הישראלית.
יוליה פבזנר נשואה לאביב ציפר ולהם שתי בנות: מיקה ואנה.
בשנת 2024 החלה ללמד שירה בימתית ותיאטרון במגמת המוזיקה בתיכון "מור מטרו ווסט" ברעננה.
