ההיסטוריה של יהדות סנקט פטרבורג (שנודעה בעבר בשם פטרוגרד ולאחר מכן לנינגרד) מתחילה מהמאה ה-18 ועד היום. בסוף המאה ה-18, סיפוח מזרח פולין הוביל להפיכתם של מיליוני יהודים לנתיני האימפריה הרוסית. הגירה זו הוגבלה בסופו של דבר במסגרת יצירת תחום המושב על ידי יקתרינה הגדולה. תחת הצאראלכסנדר השני הורשו יהודים מהמעמד הגבוה שהתאימו בקריטריונים מסוימים לחיות בעיר, ויהודים רבים אחרים שלא התאימו לקטגוריות אלו התיישבו באופן בלתי חוקי. עד סוף שלטונו של אלכסנדר השני ב-1881 מנתה אוכלוסיית היהודים בעיר כ-17,253 תושבים.[1] בניגוד לערים אחרות באימפריה הרוסית, בסנקט פטרבורג מעולם לא היה פוגרום, ככל הנראה בשל כמות כוחות הביטחון שהיו בה כבירה[2]. הקהילה המשיכה לצמוח, למרות הגירושים והרדיפות, ושגשגה עד המהפכה הבולשביקית. תחת ברית המועצות, החיים היהודיים הוחלשו ודוכאו, וחלק מהיהודים בעיר היו פעילים ציוניים בסתר ואף מסורבי עלייה. כיום, לאחר קריסת ברית המועצות, העיר נותרה בית לקהילה יהודית גדולה ולמוסדות יהודיים רבים.[1]בית הכנסת הכוראלי הגדול בעיר הוא בית הכנסת השלישי בגודלו באירופה.
בשנות ה-80 של המאה ה-19 הפכה סנקט פטרבורג למרכז תרבות יהודי, ובמהלך העשורים הבאים התגוררו בעיר אינטלקטואלים יהודים בולטים.[3] בעיר פעלו בתי דפוס ביידיש, עברית ורוסית שהדפיסו עיתונים יומיים, שבועיים וחודשיים לקהילות היהודיות בתחום המושב.[1]
בנוסף להיותה מרכז לתרבות ספרותית יהודית, העיר אכלסה גם מספר ארגונים יהודיים לאומיים ובהם החברה לקידום התרבות בקרב יהודי רוסיה שהובלה על ידי כמה מיהודי העיר. מוסדות הקהילה היהודית היו תלויים במידה רבה בתרומות של כמה משפחות יהודיות עשירות מאוד, ובעיקר ביוסף גינצבורג וצאצאיו. בנוסף על המימון, גינצבורג ייצג את הקהילה היהודית מול השלטון המרכזי.[1]
לאחר שנים רבות של עיכובים, בשנת 1893 נחנך בית הכנסת הכוראלי הגדול שהכיל כ-1,200 מקומות ישיבה. למרות הפתיחה החגיגית, נאלצו שאר בתי הכנסת הקטנים בעיר להיסגר ובית הכנסת הכוראלי הפך לבית הכנסת המרכזי.[4]
סנקט פטרבורג הייתה גם מרכז פוליטי עבור יהודים מכל הסוגים, כולל סוציאליסטים ופעילי זכויות אדם. בסוף המאה ה-19, גנריק סלזברג (Slezberg) ועורכי דין אחרים הקימו את לשכת ההגנה העירונית. הלשכה הציעה שירותים משפטיים בחינם לקורבנות אנטישמיות ברחבי האימפריה. הלשכה פעלה לחייב את הממשלה לקחת אחריות על הפוגרומים, ללא הצלחה. בנוסף על הלשכה, פעלו ארגונים נוספים למען הקהילה המקומית ובתחום המושב.[2]
הקהילה בסנקט פטרבורג הייתה רוסית יותר מתחום המושב. ב-1897 דיווחו כשליש מיהודי העיר על שפת האם שלהם רוסית, לעומת 3% מהיהודים בתחום המושב. בערב מלחמת העולם הראשונה, מספר דוברי הרוסית עלה לכ-50%.[2]
מלחמת העולם הראשונה גרמה להגירה יהודית המונית מהמושב לעיר. בשנות המלחמה קהילת סנקט פטרבורג גדלה מ-35,000 איש לכ-50,000 בסופה.[1]
המהפכה ומלחמת העולם השנייה
המצור על לנינגרד
לאחר מהפכת פברואר ב-1917 הוסרו כל ההגבלות על ההתיישבות היהודית. לאחר המהפכה הבולשביקית באוקטובר 1917, מפלגות פוליטיות יהודיות אולצו לרדת למחתרת. בנוסף על כך, מוסקבה הפכה לבירה, ובכך קהילת סנט פטרסבורג הורחקה ממרכזי הכוח. הרעב במהלך מלחמת האזרחים הרוסית פגע גם בקהילה, וחלקם חזרו למושבות. במקביל לעזיבה, היו גם מי שהיגרו מהכפרים לעיר. בשנת 1926 הגיעה האוכלוסייה היהודית לכדי -84,505 תושבים (5.2% מכלל האוכלוסייה).[1]
חלק מהארגונים היהודיים ניסו להמשיך את עבודתם תחת המשטר הסובייטי החדש, למרות הלחץ הכלכלי והאידאולוגי הגובר. למרות זאת, עד סוף שנות העשרים כל המוסדות היהודיים העצמאיים נסגרו על ידי הממשלה. רבים מהאינטלקטואלים שניהלו את ארגונים אלו עזבו את ברית המועצות. בעשור לאחר מכן נסגרו גם הארגונים היהודיים הקומוניסטיים שנותרו, ובכך הזהות היהודית הציבורית דוכאה מאוד.[1] בשנות ה-30 שליש מיהודי העיר התחתנו עם לא-יהודים.[2]
במהלך התקופה הסובייטית מספר היהודים בסנקט פטרבורג דעך בגלל שיעורי ילודה נמוכים והתבוללות.[2] מפקד האוכלוסין ב-1959 העיד על כ-162,344 יהודים, אך יש המעריכים כי הקהילה היהודית מנתה למעשה כ-200,000 נפשות.[1]
בית הכנסת הכוראלי, שעדיין עומד על כנו למרות שהופצץ על ידי הנאצים במלחמה, נותר בית הכנסת היחיד בעיר לאחר המלחמה. בשנים 1962–1964 נאסרה אפיית המצות, בדומה לאזורים רבים אחרים בברית המועצות. השימוש בבית הקברות נאסר גם ב-1963, והוא נסגר ב-1969.[1]
למרות רמת ההתבוללות הכללית של הקהילה היהודית בעיר, מלחמת ששת הימים ב-1967 העלתה את רמת ההשתייכות הדתית והציונית של חלק מיהודי העיר. בתקופה זוהחלו להתארגן בסתר שיעורי עברית והתארגנות לעלייה. כתוצאה מכך מספר יהודים מסורבי עלייה נעצרו ונאסרו. ב-15 ביוני1970 התרחש מבצע חתונה שבמסגרתו מספר יהודים ניסו לחטוף מטוס במטרה לעלות לארץ ישראל. המבצע נכשל ויוזמיו נשפטו. למרות זאת, המבצע תפס את תשומת לב התקשורת העולמית, והיו משמעותי בפתיחת העלייה מברית המועצות בעשור זה.[1]
ערב התפרקות ברית המועצות, שיעור התמותה היהודית בעיר עלה על שיעור הילודה, ובשני שלישים מהילודה היהודית אחד מההורים לא היה יהודי.[2] בתקופה זו התגוררו בעיר כ־107,000 יהודים.
הפדרציה הרוסית וכיום
כיום, הקהילה היהודית בעיר היא השנייה בגודלה ברוסיה, לאחר יהדות מוסקבה. רוב היהודים בעיר נותרו חילונים, אך יש גם קהילה אורתודוקסית. בשנים שלאחר פירוק ברית המועצות מספר היהודים בסנקט פטרבורג ירד באופן דרמטי בגלל הגירה לארצות הברית והעלייה ההמונית לישראל. בשנת 2010 מנתה האוכלוסייה היהודית כ-40,000 נפש.[1]
