ההיסטוריה של יהודימונטנגרו החלה עוד בתקופות שבהן אזור זה היה קשור לחלוקה של האימפריה הרומית בין שלטון רומי לשלטון ביזנטי. מכיוון שמונטנגרו של ימינו היא מדינה צעירה, הקהילה היהודית של מונטנגרו היא הצעירה ביותר ואחת הקהילות היהודיות הקטנות בעולם.
באפריל 2010 יזם הרב יואל קפלן את רעיון הקמת הקהילה היהודית כחלק מחזונו להחייאת הקהילות היהודיות במדינות הבלקן. ההחלטה להקים קהילה יהודית רשמית נקבעה בביתה של גברת דינה לזר בהרצג נובי ביוני 2011. בסוף יולי 2011 נרשמה הקהילה כעמותת אזרחים ובכך קיבלה לגיטימציה משפטית מסוימת. זמן קצר לאחר ההרשמה, ביקר הרב יונה מצגר, הרב הראשי לישראל, במונטנגרו ובקהילה היהודית. הרב מצגר, יחד עם הרב קפלן ועם בכירי הקהילה, התקבל על ידי פקידי המדינה החשובים ביותר: נשיאי המדינה, הפרלמנט והממשלה[1][2]
ב-31 בינואר 2012 נחתם הסכם היסטורי בין הקהילה היהודית של מונטנגרו לבין מדינת מונטנגרו. ראש הממשלה איגור לוקשיץ' חתם על הסכם המסדיר את מעמד היהודים במונטנגרו כמיעוט מוכר ושווה זכויות, ובכך הכירה מונטנגרו בדת היהודית כאחת הדתות הרשמיות במדינה. מצדה של הקהילה, במעמד הרב יואל קפלן, חתם על ההסכם נשיא הקהילה מר יאשה (יעקב) אלפנדרי.[2]
השנתון הסטטיסטי של מונטנגרו 2007 מפרט 12 יהודים במדינה, בתשע ערים.[3]
במסגרת הפעילות של הקהילה היהודית במונטנגרו נעשתה עבודה רבה לחיזוק הקשרים בין יהודי מונטנגרו למדינת ישראל ולחיזוק הקשרים בין הקהילה לקהילות היהודיות בעולם. במסגרת זו מתארגנות פעילויות של מפעלי חינוך, פעילויות חברתיות, מפגשי יהדות ועוד.
בשנת 2017, ביוזמת הקהילה ומרכז רבני אירופה ובברכתו של הרב קפלן, החל הרב אריה איידלקופ לשמש שליח חב"ד והקים בית חב"ד המעניק שירותים לקהילה ולמטיילים יהודיים.[4] בחשוון תש"ף מונה הרב איידלקופ לרבה של המדינה בהשתתפות נשיא המדינה מילו ג'וקאנוביץ', השר יצחק וקנין, הרב אליעזר שמחה וייס וראשי הקהילה היהודית המקומית. כמו כן פתח הרב איידלקופ את גוף הכשרות היחיד הקיים במדינה ביחד עם קייטרינג המספק אוכל כשר לקהילה היהודית ולמטיילים.[5] ב-2017 הונחה אבן הפינה לבית כנסת בעיר פודגוריצה.[6]
בשנת תשפ"ג הוקם במונטנגרו בית חב"ד בעיירת הנופש בודווה על ידי השליח הרב אליעזר ארנפלד ותחת השליח הרב איידלקופ.
היסטוריה
ההיסטוריה של היהודים באזור מונטנגרו של היום לא נחקרה מספיק. המחקר החלקי נערך במסגרת מחקרים בנושאים אחרים.[2]
ההיסטוריה של היהודים באזורים אלה נמשכת אלפיים שנה. עקבותיהם הראשונים של יהודים באזור הופיעו בדוקליה העתיקה, שהריסותיה ממוקמות בקרבת מרכז העיר פודגוריצה, בירת מונטנגרו של היום. במרכז עירוני חשוב זה של הפרובינציה הרומית פרווליטאנה (Prevalitane), שבשיאו היו בנקרופוליסים שלו מעל 70,000 איש, התגלו מקומות קבורה שארכאולוגים קבעו ששייכים ליהודים. הגעתם של יהודים לעיר מובנת לאור גודלה וחשיבותה של דוקליה כמרכז צבאי, מסחרי ומנהלי עד להשמדתה ברעידת אדמה.[2]
במאה ה-17 חי במונטנגרו שבתי צבי, משיח שקר שסחף אחריו חלקים גדולים מהקהילה היהודית של זמנו. על פי ההשערות הוא נקבר באולצ'יני, לאחר שגורש מקונסטנטינופול בידי העות'מאנים לדולצ'ינו (אולצין של ימינו).[7]
חוקרת ימי הביניים לנקה בלהובה צ'לביץ' הדגישה בעבודתה "עקבות היהודים במפרץ קוטור" (Traces of the Jews in Bay of Kotor) את השפעתם של היהודים על התפתחות המסחר באזורים אלה, במיוחד בארגון הסחר הבינלאומי, וקבעה כי בעסקאות מסחר רבות הם היו באותה רמה של הסוחרים מדוברובניק. לאחר המלחמות עם נפוליאון וכיבוש מפרץ קוטור וחלק מחוף מונטנגרו של היום שהיה תחת שטח אוסטרי, ואחר כך אוסטרו-הונגרי וכן הלאה, הגיעה למונטנגרו פעם נוספת קהילה יהודית. היא התרכזה בעיקר בקוטור כמרכז אדמיניסטרטיבי. בהרצג נובי נטמן בבית הקברות היהודי רופא ומשורר פורטוגלי ידוע ממוצא יהודי בשם איזאיה קואן, הידוע יותר בשם העט Flavio Eborenze Didako Piro, שכתב ספר על גלותו בעיר זו.[2] גם במפרץ קוטור, הוקצה על פי הוראת הבישוף של קוטור חלק מבית הקברות, בסמוך לכניסה הראשית לבית העלמין ולקפלה המרכזית, לקבורת יהודים. בית הקברות במצב טוב יחסית כיום ומתוחזק באופן שוטף.[2]
בספטמבר 1943, לאחר כניעת איטליה, כבשה גרמניה הנאצית את מונטנגרו והגסטאפו איתר יהודים רבים במדינה עד פברואר 1944. רובם נלקחו למספר מחנות כגון מחנה הריכוז סיימישטה, ולאחר מכן למחנות אחרים.[2] במונטנגרו נותר מספר קטן מאוד של יהודים לאחר מלחמת העולם השנייה. קשה לדעת בדיוק כמה יהודים חיים ועובדים במונטנגרו היום, כי מדובר בעיקר בנישואי תערובת.[2]
