יהדות ויילס הוקמה לאחר כיבוש ויילס בידי אדוארד הראשון, מלך אנגליה, בשנים 1277–1283. ב-1290, נאסר על יהודים השהייה בתחומי הממלכה האנגלית, באירוע שכיום ידוע בשם גירוש יהודי אנגליה. עם זאת, היהודים חזרו לתחומי הממלכה המאוחדת בסביבות שנת 1655. יהודים התיישבו בוויילס בפעם השנייה במאה ה-18 ובמאה ה-19, בעיקר בעיר סוונסי שבדרום ויילס.[1]
כאשר אדוארד הראשון הקים עיירות חדשות בצפון ויילס, הוא דאג שיהיה איסור על נוכחות של יהודים. אמנה משנת 1284 של מספר ערים בוויילס, קבעה כי "יהודים לא ישהו ברובע בכל עת".[4]
סביר להניח שרוב היהודים, אם לא כולם, עזבו את ויילס לאחר 1290. עם זאת, יש אזכור של נוכחות יהודים במחוז קרמרת'נשייר, בשנים 1386–1387.
התקופה המודרנית
תעשיית כריית הפחם של ויילס במאה ה-19 הובילה לצמיחה כלכלית מחודשת. בתקופה זאת, אנשים רבים (ביניהם יהודים) היגרו אל ויילס במספרים גדולים. תקופה זו הובילה לייסודן של קהילות יהודיות חדשות, במיוחד באזורי דרום ויילס.
ב-1852, התגוררו בוויילס 13 משפחות יהודיות בלבד. עם זאת, בשנות ה-80 של המאה ה-19, מספר היהודים שהתגוררו בוויילס הגיע ל-5,500.