המחוז המנהלי טריטוריית בלפור נוצר על פי תנאי אמנת פרנקפורט משנת 1871. הקיסרות הגרמנית סיפחה כמעט את כל אלזס, אך הצרפתים הצליחו לשאת ולתת על שימור הטריטורייה, שהופרדה משאר אלזס (שם הייתה חלק ממחוז או-רן). היו שלוש סיבות עיקריות לטיפול יוצא דופן זה:
בלפור הפגינה התנגדות, בפיקודו של קולונל פייר דנפר-רושרו, לפלישה הגרמנית. המחוקק הנוצרי סוציאליסטי מבלפור, אמיל קלר, ניהל קמפיין פוליטי עוצמתי דומה באספה הלאומית.
מפני שבלפור ממוקת במעבר מישורי יחסית בין הרי הווז' והיורה, הסכימו הגרמנים להשאיר את העיר בצרפת, מכיוון שקציניהצבא הפרוסים ציינו שאסטרטגיה זו תעניק לגרמניה גבול בר הגנה.[2]
לאחר ששמרה על מעמדה הייחודי כטריטוריה במשך קצת יותר מחצי מאה, הוכרה בלפור רשמית כמחוז ה-90 של צרפת ב-1922. צרפת החזירה לשטחה את אלזס שלוש שנים קודם לכן בחוזה ורסאי, אך הוחלט שלא לשלב את בלפור במחוז שלה לשעבר, או-רן.
מבחינה גאוגרפית בלפור שוכנת על הרכס המפריד בין שני חבלי בצרפת, אך לפני מלחמת צרפת–פרוסיה ב-1870 היא הייתה חלק פוליטי מאלזס. עם זאת, מבחינת החבלים שהוקמו ב-1982 מצאה את עצמה טריטוריית בלפור בפראנש-קונטה ולא באלזס.
התקופה שבין 1800 ל-1872 התאפיינה בפיתוח כלכלי יציב ובשיעור ילודה גבוה יחסית. עם זאת, מגפת הכולרה אשר נבעה מהתגברות העיור, יחד עם מיתון כלכלי, הפחיתו את קצב העלייה ברבע השלישי של המאה. בין 1803 ל-1872 גדלה האוכלוסייה מ-37,558 ל-56,781.
בין 1914 ל-1945 נשלט הנרטיב הכלכלי על ידי שתי מלחמות העולם ותקופת הקיפאון בביניהן. האוכלוסייה ירדה ל-86,648 ב-1946.
לאחר מלחמת העולם השנייה הפך האזור למוקד לצמיחה תעשייתית: גם האוכלוסייה עקבה אחר אותה מגמת עלייה, ועמדה על 131,999 ב-1982. אף על פי כן, כמו בחלקים רבים של צרפת, משנת 1980 הייתה למשבר האנרגיה העולמי בשנות ה-70 השפעה מתמשכת בהאטת קצב ההתרחבות.
מינהל
קוד המחוז של הטריטוריה הוא 90, והפרפקטורה (הבירה) שלו היא בלפור. בטריטוריה ישנה נפה בודד (בלפור), המחולק ל-9 קנטונים ומשם ל-101 קומונות.
פוליטיקה
נשיא מועצת המחוז הוא פלוריאן בוקה, שנבחר לראשונה ב-2015.
