במקורה נבנתה הטירה כמצודת עץ בשנת 1797 מחשש לפלישת כוחות צרפתיים במסגרת מלחמות נפוליאון. המצודה, אשר נקראה "פורט פינקני" על שמו של גיבור מלחמת העצמאות האמריקניתצ'ארלס קוטוורת' פינקני, נבנתה על מנת להגן על עיר הנמל הסמוכה. בנייתה נסתיימה בשנת 1804 אך מספר חודשים לאחר סיום בנייתה נהרסה המצודה על ידי הוריקן אשר הכה את האזור. המצודה שוקמה ונבנתה מחדש כמצודה עשוית־לבנים בין השנים 1809 ל-1810 ואוישה במהלך מלחמת 1812 אולם ללא כל פעילות צבאית סביבה. לאחר המלחמה ננטשה המצודה עד למשבר המיסוי של 1832 אז אוישה המצודה על ידי כוחות המיליציה המקומיים כתגובה להכרזתו של נשיא ארצות הברית אנדרו ג'קסון על כוונתו לאכוף גביית מיסים פדרליים באמצעים צבאיים. משנפתרה סוגיה זו בדרכי שלום ננטשה המצודה כמוצב צבאי ונעשה שימוש במתקן כמחסן ציוד.
עד תחילתה של מלחמת האזרחים הייתה הטירה חלק ממערך הביצורים שהגן על אזור המפרץ יחד עם פורט סאמטר, פורט מולטרי, פורט ג'ונסון וביצורים נוספים אחרים. ב-27 בדצמבר1860, שבוע לאחר פרישתה של קרוליינה הדרומית מהאיחוד, נכנעה המצודה ונמסרה למיליציה המקומית על ציודה ואנשי חיל המצב אשר איישוה חברו לכוחותיו של מייג'ור רוברט אנדרסון שאיישו באותה העת את פורט סאמטר. במהלך המלחמה איישו את המוצב צוערי הזואבים של צ'ארלסטון. לאחר ניצחון צבא הקונפדרציה בקרב בול ראן הראשון הובאו לטירה 153 שבויים אולם לאחר כשישה שבועות התברר כי המקום קטן מלאכלס כמות גדולה של אנשים והשבויים הוחזרו לבית הכלא העירוני של צ'ארלסטון.
לאחר מלחמת האזרחים שופצה הטירה ושודרגה בעת מלחמת ארצות הברית–ספרד אולם שוב ללא כל פעילות צבאית סביבה. בשנת 1890 פורק חלק מהמבנה על מנת לאפשר הקמת מגדלור במקום.
