|
חנן שניר
חנן שניר (נולד ב-25 בספטמבר 1943) הוא במאי תיאטרון ישראלי, במאי הבית של תיאטרון הבימה, וזוכה פרס התיאטרון הישראלי על מפעל חיים. "שניר, מהבמאים החשובים והמשפיעים ביותר בתיאטרון הישראלי ב-40 השנים האחרונות"[1].
ביוגרפיה
שניר נולד בתל אביב את השירות הצבאי עשה בנח"ל. עם גיוסו התקבל ללהקת הנח"ל והיה אמור להשתתף בתוכנית "שמש במדבר" של נעמי שמר, אך אז הוחלט לקצץ במספר חברי הלהקה במחזור שלו מ-15 ל-9, והוא היה בקבוצה שנאלצה לעזוב. עם תום השירות הצבאי, הצטרף לקיבוץ יטבתה והיה חבר המשק במשך 11 שנים. הקיבוץ איפשר לו ללמוד תיאטרון באוניברסיטת תל אביב ובימוי באקדמיה המלכותית לאמנות הדרמה בלונדון. הוא ביים במשקי הסביבה ובבימת הקיבוץ, אך החליט לעזוב את הקיבוץ ולהתמקד בתיאטרון המקצועי[2]. מאוחר יותר השלים תואר שני בפסיכולוגיה ייעוצית באוניברסיטת בוסטון. עוסק בטיפול זוגי ומשפחתי, ומטפל מוסמך בפסיכודרמה. הכשרה זו באה לידי ביטוי בתהליך החזרות להצגותיו, בהן הוא משלב טכניקות פסיכודרמטיות.
שניר מלמד תיאטרון ופסיכודרמה בסמינר הקיבוצים וכן מקיים סדנאות פסיכודרמה לאנשי מקצוע מהתחום הטיפולי.
שניר ביים הצגות רבות מאוד, בתיאטרון באר שבע, תיאטרון הקאמרי, תיאטרון חיפה, תיאטרון הבימה, ותיאטרון ויימאר בגרמניה. הוא ביים את האופרות דידו ואניאס וטבעת החנק (בנג'מין בריטן) באופרה הישראלית החדשה, ואת האופרות טורנדוט ודון ג'ובאני בבית האופרה של בוסטון. ב-1984 מונה לתפקיד במאי הבית של תיאטרון הבימה[3].
פרס מפעל חיים
ב-19 ביוני 2015 קיבל פרס על מפעל חיים בטקס פרסי התיאטרון הישראלי[1].
עיבודים ובימוי
לקריאה נוספת
- חנן שניר, אותו הים - מחזה ובימוי (על-פי עמוס עוז), הבימה, תל אביב, 2010
קישורים חיצוניים
- חנן שניר באתר "הבמה"
- אייל מלובן, עכבר העיר, "הצגה שלא נמכרת - אין לה זכות קיום", באתר הארץ, 14 ביוני 2011
- נעמה לב-ארי, כשהמילה מוזמנת לבמה - על אותו הים - מחזה ובימוי חנן שניר, על פי עמוס עוז, בכתב העת "בין המילים" באתר סמינר הקיבוצים
- עדנה אברמסון, החיים עם מאניה דפרסיה: המחזמר החדש עם סקעת, באתר ynet, 21 במרץ 2012 - על מחזהו "כמעט נורמלי"
- דנה מרמור, סיקור מפגש עם חנן שניר - פסיכודרמה אינטגרטיבית, 2 במאי 2009, באתר האיגוד הישראלי לפסיכודרמה
- מרב יודילוביץ', הכבוד האבוד של איבן טורגנייב, באתר ynet, 19 בדצמבר 2004
 חנן שניר (1943-), דף שער בספרייה הלאומית- חנן שניר, בארכיון הבימה
- חנן שניר, באתר האופרה הישראלית תל אביב-יפו
הערות שוליים
- ^ 1 2 יאיר אשכנזי, פרס מפעל חיים לבמאי חנן שניר, באתר הארץ, 12 במאי 2015
- ^ טלילה בן-זכאי, שתיים בשבוע אחד, מעריב, 26 בנובמבר 1976
- ^ שוש אביגל, טריומווירט עכשיו, כותרת ראשית, 21 בנובמבר 1984
- ^ שוש אביגל, אנחה יהודית מבוצעת היטב, כותרת ראשית, 9 במרץ 1983
- ^ עידית שחורי, הבימה חוזרת ל״דיבוק", חדשות, 15 באפריל 1987
- ^ מיכאל הנדלזלץ, אותו הים: כמו ציפור על תיל, באתר הארץ, 21 בפברואר 2010
- ^ ציפי שוחט, אחרי ההתרסקות, באתר הארץ, 20 במאי 2003
- ^ שוש אביגל, ביקורת - עשוי היטב - השחף (תיאטרון באר שבע), כותרת ראשית, 21 במרץ 1984
- ^
 איתן בלום, צ'כוב ומירי רגב עולים לבמה, באתר הארץ, 27 באפריל 2017
- ^ מיכאל הנדלזלץ, איולף הקטן: לאורו העכור של המוות, באתר הארץ, 23 בפברואר 2009
- ^ טל לוין, עכבר העיר, הכיתה שלנו: הצגה שדוקרת את הקהל שלה, באתר הארץ, 24 בפברואר 2014
- ^ מרט פרחומובסקי, עכבר העיר, "אדיפוס: תיאור המקרה": מסקרנת ומעוררת מחשבה, באתר הארץ, 2 במרץ 2015
מיכאל הנדלזלץ, "אדיפוס": יד המקרה, באתר הארץ, 1 במרץ 2015
- ^ ציפי שוחט, אנטיגונה בטיפול קבוצתי, באתר הארץ, 31 בדצמבר 2006
- ^ ביקורות
יאיר אשכנזי, אשה בורחת מבשורה — אל הבמה: לזעוק "די!" מול המציאות, באתר הארץ, 13 במרץ 2016
מרט פרחומובסקי, עכבר העיר, "אישה בורחת מבשורה": ללכת לאיבוד בתרגום, באתר הארץ, 15 במרץ 2016
מיכאל הנדלזלץ, ״אשה בורחת מבשורה״: מה נהיה מאתנו, באתר הארץ, 15 במרץ 2016
- ^ יאיר אשכנזי, טקס פרסי התיאטרון: "אשה בורחת מבשורה" היא הצגת השנה; רגב הפתיעה בנאום מפויס, באתר הארץ, 19 במאי 2017
- ^ ציפי שוחט, החגיגה, באתר הארץ, 4 בפברואר 2008
רותי זוארץ, חגיגה של הכחשה, באתר גלובס, 5 בפברואר 2008
|
|
