חינוך דו-לשוני בישראל

מוסדות חינוך דו־לשוניים בישראל הם בתי ספר וגנים בהם משמשות העברית והערבית במידה שווה כשפות הוראה. השקפתם החינוכית היא כי הוראה כזו היא בסיס ליצירת סביבה חינוכית דו־לשונית שוויונית אשר תוביל ליחסי כבוד ושוויון בין שתי התרבויות. נכון ל-2019 פועלים בישראל שמונה מוסדות חינוך דו־לשוניים מרכזיים לגילאים שונים. חמישה מהם שייכים לעמותת יד ביד: המרכז לחינוך יהודי ערבי בישראל— שמפעילה שלושה בתי ספר בירושלים, בכפר קרע ובגליל ( סמוך לקיבוץ אשבל)— ושני אשכולות גנים (גנים לילדים בגילאים שונים) בחיפה וביפו. בנוסף, פועלים בתי ספר דו־לשוניים בבאר שבע ובנווה שלום^[1]. בכל בתי הספר הדו־לשוניים, מלבד בית הספר בגליל, פועלים גם גנים. בנוסף עמותת עין בוסתן מקיימת בקריית טבעון מ-2005 פעוטון וגן ילדים דו לשוני לפי שיטת חינוך ולדורף^[2]. עמותת שלומית מקיימת גן דו לשוני בתל אביב. המסגרות הללו מוכרות על ידי משרד החינוך ונתמכות על ידי הרשויות (מועצה או עירייה) שבתחומן הן פועלות^[3].

אידאולוגיה משותפת

על פי התפיסה הדו־לשונית, השפה אינה רק אמצעי חיוני לתקשורת הדדית אלא גם נדבך מרכזי בתרבות של כל אדם. עברית וערבית זוכות למעמד שווה בבית הספר, והלימוד נעשה בשתיהן במקביל. השאיפה היא שכל ילד יגיע לכל יכולת לימוד, כתיבה וביטוי בשפה השנייה באופן שלא יפחת מזה של שפתו הראשונה^[4]. התלמידים לומדים להכיר את תרבות האחר ומתחנכים להכיר בקיום השוני בין התרבויות, מתוך מחויבות לחיפוש המשותף ביניהן.

בתי הספר הדו־לשוניים שואפים לחנך לאורם של ערכי אנוש הומניסטיים כגון: כבוד הדדי, שוויון בין בני אדם, שוויון ערך האדם, יושר, צדק, אמון בין בני אדם וסובלנות. בתי הספר מחנכים לדיאלוג פתוח כדרך חיים הוגנת להתמודדות עם קונפליקטים, מצבי משבר ואי הבנות. מערכים אלה נובעת הכרה וקבלה של השפה, התרבות, ההיסטוריה, המורשת והמסורת של כל אדם ועם. בתי הספר מחנכים ללמידה לעומק של שתי התרבויות, הערבית (פלסטינית, מוסלמית) ויהודית, תוך הכרה בשוני ובייחוד ותוך חיזוק הערכים המשותפים^[5].

יוזמות פרטיות ומדיניות

בתי הספר והגנים הדו־לשוניים בישראל הם פרי יוזמתה של עמותת יד ביד: המרכז לחינוך יהודי ערבי בישראל בשיתוף קרנות פרטיות כגון "קרן ירושלים" ו"קרן קרב" וקהילות מקומיות^[6].

בית הספר גליל הוא היחיד המוכר נכון לשנת 2016 על ידי משרד החינוך וקיבל את אישורו לצמוח כבית ספר ייחודי על-אזורי ועל-יסודי.

בחיפה, פועל עדיין הגן הדו־לשוני כמסגרת פרטית, אך במקביל מנוהל מאבק ציבורי להכרתה של העירייה בחשיבות החינוך המשותף ופתיחת גנים עירוניים על מנת שילדי הגן יוכלו להמשיך וללמוד יחד, ולהכרתו של משרד החינוך בגן כ"מוכר שאינו רשמי"- הכרה אשר תביא לאישור מסגרת חינוכית עד גיל גן חובה.

על פי הצהרת משרד החינוך "בית ספר ניסויי הוא מוסד חינוך שכיווני העשייה שלו אינם שגרתיים והם מתבססים על מודלים חדשניים, שמשלבים הוראה בצד פעילויות חברתיות וחינוכיות ענפות. סוג זה של מוסדות חינוך מחייבים פיתוח חזון חינוכי ייחודי, חדשנות ויזמות. אגף ניסויים ויזמות מהווה מסגרת מקצועית ותומכת מטעם משרד החינוך שתפקידו להביא את פיתוח המודלים לבשלות, תוך הצבת יעדים מדידים ברורים ושאיפה למצוינות. השאיפה העיקרית היא לשפר ולחדש את מערכת החינוך הציבורית בישראל לטובת הפרט והחברה. העשייה מכוונת לשיפור ביעדים שאותם מציב משרד החינוך. בנוסף לשיפור בציונים הלימודיים, אנחנו מודדים הישגים במצוינות אקדמית וערכית, ארגון מערכתי, מיומנויות הצוות ודיאלוג, דאגה לקהילה, ופיתוח סביבות למידה חדשניות".

קשיים והתנגדות

בליל ה-29 בנובמבר 2014 הוצת בית הספר הדו־לשוני בירושלים ורוססו כתובות נאצה על קירותיו. להצתה קדמו התנכלויות נוספות בזמן מבצע צוק איתן בקיץ אותה שנה, וב-2012. האירועים מצד פעילי ימין קיצוניים כללו ריסוס כתובות נאצה וגזענות על קירות בית הספר והתנכלויות מצד נוסעים יהודיים באוטובוסים^[7].

ב-2004 פתח את שעריו בית הספר "יד ביד - גשר על הוואדי" בכפר-קרע שבוואדי עארה, כפרויקט יהודי-ערבי חדשני שנועד לקדם את הדו-קיום בין שתי האוכלוסיות המתגוררות באזור. הלימודים במוסד נקבעו להתנהל באופן דו־לשוני ובעת הפתיחה היה מספר התלמידים בני שני הלאומים כמעט מאוזן. אלא שמהשנה השלישית ואילך נרשמת שם ירידה בהיקף התלמידים היהודים, שמספרם עמד בשנת 2011 על 23 בלבד, אל מול 105 ערבים. המצב הפוליטי, וגם הפשע הגואה באזור, נתנו דחיפה משמעותית לנהירתם של התלמידים היהודים בחזרה למוסדות הלימוד ביישוביהם . קושי נוסף איתו מתמודדים בתי הספר הדו־לשוניים מגיע דווקא מצידו של משרד החינוך. שם אמנם לא מביעים התנגדות להקמת בתי הספר והגנים הדו־לשוניים, אבל גם לא מסייעים לקבוצות ההורים להפעיל לחץ על העיריות בנושא^[8].

ראו גם

• יד ביד: המרכז לחינוך יהודי ערבי בישראל

לקריאה נוספת

• סמי סמוחה, מדיניות קיימת ואלטרנטיבית כלפי הערבים בישראל, מגמות, מכון הנרייטה סאלד, ספטמבר 1980
• אילן גור- זאב, לקראת חינוך לגלותיות, הוצאת רסלינג, 2004
• אמין ח׳לף, אי של שוויון: כיצד ניסו בתי הספר הדו־לשוניים לשנות את ישראל וכיצד שינתה ישראל אותם, סדרת "ישראלים", למדא עיון ומכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, 2023.

קישורים חיצוניים

• בית הספר הדו־לשוני בגליל
• בית הספר גשר על הואדי בכפר קרע (אורכב 18.08.2016 בארכיון Wayback Machine)
• בית הספר ע"ש מקס ריין בירושלים
• סרטון בית הספר גשר על הוואדי בכפר קרע, סרטון באתר יוטיוב
• סמדר רייספלד, חשבתם שבבתי ספר דו-לשוניים יהיו יותר קשרי יהודים-ערבים? טעיתם, באתר הארץ, 10 ביולי 2019

הערות שוליים

1. ירדן סקופ=למה כל כך קשה לרשויות להקים בתי ספר דו־לשוניים?, הארץ, 6,2,2015
2. וגן דו לשוני עין בוסתן
3. ד"ר אורה מור- זומרפלד=חינוך דו־לשוני בישראל- פדגוגיה של יחסים, חיפה כמודל אפשרי, בתוך "חינוך" בהוצאת עיריית חיפה, 2011
4. מתוך אתר עמותת יד ביד=המרכז לחינוך יהודי ערבי בישראל
5. מתוך אתר בית הספר=גשר על הואדי, בכפר קרע
6. מתוך אתר עמותת=יד ביד- המרכז לחינוך יהודי- ערבי בישראל
7. ניר חסון, הוצת בית הספר הדו-לשוני בירושלים, כתובות נאצה רוססו במקום, באתר הארץ, 29 בנובמבר 2014
8. חסן שעלאן=ידיעות אחרונות, 11.2.2011