חזיונות הסיבילות (יוונית: Χρησμοι Σιβυλλιακοι; לטינית: Oracula Sibyllina) הוא שם כולל לכתבים פסאודואפיגרפיים שחוברו ביוונית, במשקל הקסמטרי, מן המאה השנייה לפני הספירה עד למאה השלישית לספירה על ידי כותבים יהודים הלניסטים, יהודים נוצרים ונוצרים קדומים. הם מכילים נבואות שנאמרו לכאורה על ידי הסיבילה, הנביאה המיסטית בת יוון העתיקה, או מספר סיבילות. תכליתם הייתה להציג את השקפותיהם של הכותבים בפני העולם היווני-רומי כשהן מובאות כביכול מפי מקור יוקרתי ומכובד כסיבילה, וסגנונם נועד להידמות לזה של הספרות הנבואית האלילית. "חזיונות הסיבילות" עברו עריכות מרובות, בעיקר על ידי כותבים נוצריים מאוחרים יותר, עד שהתגבשו כנראה במאה השישית. הם מנו חמישה-עשר כרכים. הכרכים התשיעי, העשירי והחמישה-עשר אבדו לגמרי יחד עם קטעים מתוך השאר, אך רוב היצירה – למעלה מ-4,200 פסוקים – מצוי כיום. החלקים שמקורם יהודי במובהק נחשבים כחלק מן הספרים החיצוניים.
בקרב העמים המרובים ששועבדו בתחילה על ידי אלכסנדר הגדול ויורשיו ולאחר על ידי האימפריה הרומית, התפתחה סוגה ספרותית שלמה של חיבור נבואות שווא בשם הסיבילה. כתבים אלו הכילו גינויים של השליטים היוונים והרומאים לצד אפולוגטיקה ותעמולה של התרבויות והדתות הכבושות. המסרים הועברו בין היתר בצורת אזהרות חמורות על רשעות האימפריות, קריאות להחזיק בערכי המוסר והצדק (של העמים הנשלטים) ונבואות קדומות, כביכול, על אירועים שהתממשו כבר. מחבריהם של הכתבים שקובצו ב"ספרי הסיבילות" השתייכו למסורת זו אף הם. הכתבים הקדומים יותר באוסף היו ידועים וזכו ליוקרה בעולם הטרום-נוצרי: יוסף בן מתתיהו מזכיר בקדמוניות היהודים (ספר ראשון, פרק ד', חלק שלישי) ש"הסיבילה" דיווחה על מגדל בבל, ורואה בכך אישור לאמיתות הסיפור על בלבול לשונות האדם מפי מקור חיצוני.
חמישה-עשר הספרים נאגדו בשני אוספים שנערכו על ידי סופרים ביזנטיים במאה השישית בערך: הראשון הכיל את כרכים אחת עד שמונה, והשני את היתר (אנתולוגיה ביזנטית אחרת כללה ארבעה-עשר ביחד). הכרכים השלישי עד החמישי והאחד-עשר עד הארבע-עשר נחשבים בעיני הקונצנזוס המחקרי כיהודיים במקורם, והיתר כנוצריים. ספרי הסיבילות זכו לפופולריות רבה בקרב אבות הכנסייה המוקדמים יותר, בתקופה שלפני התנצרות האימפריה, כשנבואות שיוחסו לסיבילה ותמכו בתורת ישו היו מקור רב-ערך. ספרי הסיבילות מצוטטים רבות על ידי אבות כנסייה מיוסטינוס מרטיר ועד אוגוסטינוס ולאחריו. חשיבותם פחתה עם ניצחון הנצרות על הפגאניות, אך הסיבילות המשיכו להיקרא בימי הביניים. גם מזמור הרקוויאם המוכר "דיאס אירה" מזכיר את נבואת הסיבילה.
החלק הקדום ביותר הוא הכרך השלישי, שחלקיו המקוריים בטרם העריכות המאוחרות מקורם סביב 140 לפנה"ס והוא משלב את הסיבילה בסיפר המקראי על ידי הצגתה כבת משפחתו של נח. הכרך כולל בין היתר אזכורים למלחמת גוג ומגוג. הכרך הרביעי נכתב אחרי 80 לספירה ומתאר את התפרצות הר הגעש וזוב (79) כעונש על טבח היהודים בידי הרומאים במרד הגדול, אם כי הוא כמעט ומתעלם מבית המקדש. הספר החמישי ספוג אף הוא עוינות לרומאים, אם כי משבח את הקיסר הדריאנוס ומכאן שנכתב לפני מרד בר כוכבא. שלושת הספרים הראשונים חוברו כנראה על ידי יהודים מאלכסנדריה. הספרים השישי עד השמיני הם נוצריים במובהק ומכילים נבואות אודות ישו, המנוני שבח לו וגינויים קשים ליהודים, המתוארים במקום אחד כדומים לאנשי סדום. החלקים האחד-עשר עד הארבעה-עשר הם היסטוריה של העולם עד התקופה הרומית, הכוללים נבואות על כך שהאימפריה תישלט בדורה האחרון על ידי אלוהים עצמו.
תרגומים לעברית
- יהושׁע בן מנחם שטיינבערג, משגיח על האינסטיטוט למורי ישראל בווילנא, מַשַּׂא גֵּיא חִזָיוֹן - סֵפֶר חֲזוֹן הַסִבִּלּוֹת למשׁוררי היהודים ההֶלֶנים- מָעתק לשפת עבר, ורשה: דפוס רבי יצחק גאלדמאן, 1887, (הספר בקטלוג ULI)
- יוסף ריידר, חזיונות הסיבילות (ספר ג-ה), תל אביב: מקורות, תרצ"ז/ 1931, בתוך: הספרים החיצונים (מהדורת כהנא)
- א. ש. הרטום, חזיונות הסבלות: ספרים שלישי–חמישי (ספר חמישי מתורגם על ידי נעמי כהן, מפורש על ידי דוד פלוסר), בתוך: הספרים החיצונים, חזיונות, כרך ב, הוצאת יבנה תל אביב. (הספר בקטלוג ULI)
קישורים חיצוניים
- מקורות בלועזית
