בתנ"ך, חוּר הוא בן שבט יהודה, המוזכר בין מנהיגי העם לאחר היציאה ממצרים.
בתנ"ך
חור מוזכר בשני הקשרים בספר שמות. הוא מוזכר כמי שביחד עם אהרן תמך בידיו של משה במלחמת עמלק[1] וכן כמי שהושאר על ידי משה ביחד עם אהרן בהנהגת העם, בעת עליית משה להר סיני: "והנה אהרן וחור עמכם מי בעל דברים יגש עליהם"[2].
”וַיִּקַּח לוֹ כָלֵב אֶת אֶפְרָת, וַתֵּלֶד לוֹ אֶת חוּר. וְחוּר הוֹלִיד אֶת אוּרִי וְאוּרִי הוֹלִיד אֶת בְּצַלְאֵל.” (ספר דברי הימים א', פרק ב', פסוק י"ט-כ).
מקובל לזהות את חור זה עם חור המוזכר במלחמת עמלק, ובהתאם לכך חור היה בנם של כלב בן חצרון ואפרת, וסבו של בצלאל בן אורי, בונה המשכן. חור מופיע עוד פעמיים בתחילת ספר דברי הימים[3].
חור לא מוזכר בחטא העגל למרות שהוא מוזכר עם אהרן בעת שמשה עולה להר סיני. לפי המדרש חור נהרג כאשר סירב להכין לעם את עגל הזהב.[6] לעומת זאת, היו שטענו שחור דווקא היה בראשי החוטאים של חטא העגל, ובעקבות זאת שמו נמחק מהתורה, בהתאם לפסוק[7]: "מי אשר חטא לי אמחנו מספרי"[8].
