במשפחה, המושג בן הוא ייחוס הקושר זכר אל הוריו. המושג המקביל לנקבה הוא בת, ובלשון כללית קרובי משפחה מיחס זה ידועים כ"ילדים". להבדיל מהמונח תלוי-הגיל, "ילד" (כלומר אדם בשנותיו הראשונות) היותו של אדם בגדר בן של הורים מסוימים היא עובדה שרירה וקיימת לצמיתות. המושג נפוץ בהתייחסות לבני אדם, אך רלוונטי גם לבעלי חיים, למשל בפסוק: ”ושור או שה, אתו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד” (ספר ויקרא, פרק כ"ב, פסוק כ"ח).
בן (וגם בת) הוא תוצאה של לידה, אך אדם עשוי להפוך לבן גם כתוצאה של אימוץ. לבן מאומץ יש הורים ביולוגיים (אלה שילדו אותו) והורים מאמצים (אלה המגדלים אותו).
הכמיהה לבן
בחברות קדומות, ובחברות מסוימות גם בימינו, יוחס ערך רב לבן זכר, בזכות הכוח הפיזי העדיף שלו, שאיפשר לו להשתלב טוב יותר בעבודה החקלאית. המחשה לכך מופיעה בספר בראשית (פרק ה'), שבו מפורט סדר הדורות מאדם ועד נח. על כל אחד מגיבורי פרק זה נאמר "ויולד בנים ובנות", אך רק הבנים מצוינים בשמם.
חשיבות גדולה במיוחד נודעת לבן במשפחת המלוכה, במונרכיה שבה רק בן (אך לא בת) יורש את כס המלך (כדוגמת יפן), ובמונרכיה שבה לבן יש עדיפות על פני אחיותיו, גם אם הן מבוגרות ממנו (כדוגמת הממלכה המאוחדת עד 2011). הנרי השמיני, מלך אנגליה, נודע בנישואיו לשש נשים (בזו אחר זו). הסיבה העיקרית לכך הייתה רצונו בבן שיירש את כיסאו.
מדיניות הילד האחד שהונהגה בסין הביאה לכך שנרשמו יותר לידות של בנים מאשר לידות של בנות. הסיבה המשוערת לכך היא הפלה מלאכותית של בנות (או המתתן מיד עם הלידה), וכן הסתרת הולדתן של בנות, על-מנת לאפשר ניסיון נוסף להולדת בן.
ביהדות
לפי ספר בראשית בתנ"ך, אדם הראשון הוא הזכר היחיד שאיננו בן (ובדומה לכך, חוה אשתו היא הנקבה היחידה שאיננה בת), משום שנבראו ולא נולדו.
לפי ההלכה, כאשר נולד בן זכר מברך אביו ברכת "הטוב והמטיב" ו"שהחיינו", ואילו בלידת בת מברך רק "שהחיינו". העדפת הבנים על פני הבנות מוצגת בברייתא: "אי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות, אלא אשרי למי שבניו זכרים אוי לו למי שבניו נקבות".[1]
על חוסר הסימטריה ביחסים שבין האב לבניו עמד השל"ה בספרו "שני לוחות הברית": "אמרו במשל הדיוט: אב אחד מפרנס עשרה בניו באהבה וברצון ועשרה בנים לא מפרנסים באהבה וברצון אב אחד שלהם".[3]
מצוות הבן על האב ומצוות האב על הבן
המשנה, במסכת קידושין, קובעת: ”כל מצוות הבן על האב – האנשים חייבין, והנשים פטורות; וכל מצוות האב על הבן – אחד אנשים ואחד נשים, חייבין”.[4]מצוות הבן על האב הן מצוות שעל האב לקיים כלפי בנו, ומצוות האב על הבן הן מצוות שעל הבן והבת לקיים כלפי אביהם.
^ישעיה הלוי הורוביץ, שני לוחות הברית, שער האותיות ד, באתר היברובוקס. להרחבה על עניין זה במקורות נוספים, ראו: הרב ישראל דנדרוביץ, "בוכה האב - בוכים הבנים; עשרה בנים לא יפרנסו אב אחד", קובץ הפעמון, גיליון 3, עמודים 59-67
