חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - נתוני תקשורת)

חוק סדר הדין הפלילי

פרטי החוק
תאריך חקיקה	17 בדצמבר 2007
תאריך חקיקה עברי	ח' בטבת תשס"ח
גוף מחוקק	הכנסת השבע עשרה
תומכים	35
מתנגדים	5
נמנעים	4
חוברת פרסום	ספר החוקים 2122, עמ' 72
הצעת חוק	ממשלתית
משרד ממונה	משרד המשפטים
מספר תיקונים	1
נוסח מלא	הנוסח המלא

חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - נתוני תקשורת), התשס"ח-2007, המכונה "חוק האח הגדול",^[1] מסדיר דרכים שונות של משטרת ישראל ורשויות אכיפה אחרות לקבלת מידע אודות נתוני תקשורת. במהלך החקיקה ספגה הצעת החוק ביקורת קשה מצד קשת רחבה של גורמים. הצעת החוק הונחה על שולחן הכנסת ב-11 ביולי 2006, החוק אושר בכנסת ב-17 בדצמבר 2007, ונכנס לתוקף ב-27 ביוני 2008. המידע אמור לשמש לאיתור עבירות פליליות ולמניעתן.

במאי 2012 קבע בג"ץ כי החוק חוקתי, אבל הורה על פרשנות מצמצמת של חלק מהסדריו.

הצעת החוק

הצעת החוק הונחה על שולחן הכנסת על ידי הממשלה ב-11 ביולי 2006. דברי ההסבר להצעת החוק מפרטים את הנימוק להגשתה:

במצב החוקי הקיים, כדי שתוכל המשטרה לקבל נתוני תקשורת לצורך מילוי תפקידיה כאמור, היא נדרשת לבקש צו מבית משפט לפי סעיף 43 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (להלן - הפקודה), שענינו הזמנה להציג חפץ. סעיף זה בנוסחו הנוכחי הוא כללי, אינו מתייחס באופן ייחודי לנתוני תקשורת, אינו מאפשר קבלת קובצי מידע ממאגרי מידע, וכן אינו מסדיר מצבי חירום שבהם נדרשים נתוני התקשורת באופן דחוף. העדר הסדר משפטי ראוי וכולל לקבלת מידע כאמור פוגע ביכולת המשטרה ורשויות חוקרות אחרות למלא את תפקידיהן.

מטרת חוק זה היא לקבוע הסדר משפטי ראוי וכולל המאפשר למשטרה וכן לרשות חוקרת אחרת, כהגדרתה המוצעת, לקבל נתוני תקשורת וקבצים ממאגרי מידע של בעלי רישיונות בזק, לשם מילוי תפקידיהן, בדומה להסדר הקיים בסעיף 11 לחוק שירות הביטחון הכללי, התשס"ב-2002 (להלן - חוק השב"כ).

ההסדר החוקי המוצע מבטא את האיזון הראוי בין הצורך של המשטרה או של רשות חוקרת אחרת לקבל לידיה נתוני תקשורת וקובצי מידע ממאגרי מידע של בעלי רישיון לצורך מילוי תפקידיה כאמור, לבין הצורך להימנע מפגיעה, במידה העולה על הנדרש, בפרטיותם של אנשים, בין השאר באמצעות מתן הגנה מפני חשיפת קובצי מידע כאמור.

— הצעת חוק לתיקון פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (מס' 13) (קבלת נתוני תקשורת וקובצי נתונים ממאגר מידע של בעל רישיון בזק), התשס"ו-2006, באתר הכנסת

החוק

לפי החוק, נתוני תקשורת כוללים:

• נתוני מיקום - שמוגדרים בחוק כנתוני איכון של ציוד קצה שנמצא ברשות מנוי. הכוונה היא לאפשרות לזהות את המקום הגאוגרפי שממנו בוצעה שיחת טלפון, למשל היכן נמצא קו הטלפון הנייח או היכן היה המשוחח בעת שיחה בטלפון נייד (בעיקר טלפון סלולרי).
• נתוני מנוי - שכוללים את סוג שירות התקשורת (הנקרא בחקיקה שירות בזק, אבל איננו מוגבל לשירותים של חברת בזק), כלומר אם מדובר בשיחת טלפון נייח או נייד, גלישה באינטרנט, משלוח דואר אלקטרוני וכדומה; שם, כתובת ומספר זהות של המנוי; פרטי אמצעי התשלום של המנוי; הכתובת שבה הותקן הציוד שמשמש את המנוי; נתונים מזהים של הציוד.
• נתוני תעבורה - שכוללים את סוג התקשורת (שיחה, הודעת דואר אלקטרוני, גלישה באינטרנט, וכדומה); נתונים של הציוד של מי שיזם את השיחה, מי שמקבל אותה וציוד שנמצא בדרך (למשל, אם היה שירות "עקוב אחרי", או במקרים גלישה באינטרנט); נתונים של מקור השיחה ושל היעד; מועד השיחה; משך השיחה או המסר, הסוג שלו (למשל אם צורף קובץ להודעת הדואר האלקטרוני).

החוק קובע שלושה מסלולים שלפיהם יכולה רשות חקירה לקבל את המידע.

• לפי סעיף 3 לחוק, שופט של בית משפט השלום רשאי, על פי בקשה של קצין משטרה שהסמיך לעניין זה המפכ"ל, בדרגה סגן ניצב לפחות, או של נציג רשות חוקרת אחרת - מצ"ח, המחלקה לחקירת שוטרים, רשות ניירות ערך, רשות ההגבלים העסקיים, רשות המיסים - להתיר, בצו, למשטרה או לרשות החוקרת האחרת, קבלת נתוני תקשורת ממאגר מידע של בעל רישיון בזק, בדרך שיקבע בצו, אם שוכנע שהדבר נדרש למטרה מהמטרות המפורטות להלן, ובלבד שאין בקבלת נתוני התקשורת כאמור כדי לפגוע, במידה העולה על הנדרש, בפרטיותו של אדם:

(1) הצלת חיי אדם או הגנה עליהם;

(2) גילוי עבירות, חקירתן או מניעתן;

(3) גילוי עבריינים והעמדתם לדין;

(4) חילוט רכוש על פי דין.

המסלול הזה הוא ההסדר המרכזי של החוק, שיש בו ביקורת שיפוטית על הבקשה. החוק קובע פרטים בקשר להליך עצמו וכיצד הוא אמור להתנהל. הגדרת "עבירה" בחוק, כוללת לא רק מעשי פשע, אלא גם מעשי עוון. המשמעות היא שכמעט בכל עבירה המשטרה יכולה לבקש צו לקבלת נתוני תקשורת. בדיון בכנסת עורר הסעיף התנגדות, וח"כ גדעון סער הציע לשנות את ההגדרה כך שתפנה לנספח שבו יפורטו העבירות, אך הצעתו נדחתה.

• לפי סעיף 4 לחוק, קצין מוסמך רשאי, על פי בקשה של שוטר או של שוטר צבאי, לפי העניין, להתיר קבלת נתוני תקשורת ממאגר מידע של בעל רישיון בזק, בלא צו של בית המשפט, אם שוכנע כי לשם מניעת עבירה מסוג פשע או גילוי מבצעה או לשם הצלת חיי אדם יש צורך, שאינו סובל דיחוי, בקבלת נתוני תקשורת כאמור, וכי לא ניתן לקבל בעוד מועד צו לפי סעיף 3.

המסלול הזה מיועד למקרים דחופים בלבד, אם כי הסעיף מנוסח בצורה רחבה יותר מאשר המקרים הדחופים. במסלול הזה לא נקבעה חובת ביקורת שיפוטית, ההליך הוא פנים-משטרתי. החוק קובע מנגנון של דיווח תקופתי על השימוש בסעיף הזה, ליועץ המשפטי לממשלה ולכנסת.

• לפי סעיף 6 לחוק, ראש אגף החקירות והמודיעין במשטרה רשאי לדרוש מבעל רישיון בזק, כלומר חברת בזק, חברת הכבלים, חברות הטלפון הסלולרי, להעביר לידיו באופן ממוחשב, קובץ מידע עדכני שכולל נתוני זיהוי של מנויים, כלומר את ספר הטלפונים המלא, כולל מספרי טלפון חסויים שלא מתפרסמים לציבור, וכן מספר מזהה של מכשירי טלפון או רכיב מרכיביהם, כלומר "מספרי ברזל", וכן מידע בדבר מיפוי אנטנות של החברות הסלולריות.

במסלול הזה לא נקבעה בקרה שיפוטית.

הביקורת על החוק

הביקורת על החוק היא על היותו גורף, בדרך שמאפשרת למשטרה ורשויות אחרות גישה קלה מדי לנתוני התקשורת של אזרחים רבים, ללא בקרה מספיקה על השימושים השונים, ובמיוחד ללא בקרה שיפוטית במסלולים לפי סעיף 4 וסעיף 6 לחוק. החוק פוגע, לפי מתנגדיו, בזכות לפרטיות, שמוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ובחוק הגנת הפרטיות, במידה שעולה על הנדרש כדי להשיג את המטרות של אכיפת החוק.^[2] במהלך הדיון בוועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת העלתה המועצה הציבורית להגנת הפרטיות הצעה לכלול סעיף של פסילת ראיות שהושגה תוך פגיעה בחוק, אך הצעה זו לא אושרה.

הגופים שהתנגדו לחוק במתכונתו הם לשכת עורכי הדין, האגודה לזכויות האזרח, הסניגוריה הציבורית והמועצה הציבורית להגנת הפרטיות. הוויכוח אודות הוראות החוק נמשך אף לאחר חקיקתו, בין היתר בכנס השנתי של לשכת עורכי-הדין שנערך באילת במאי 2008, שבו משך הפאנל על "חוק האח הגדול" מספר גדול של משתתפים שהאזינו לנציגי משרד המשפטים והמשטרה שהדגישו את נחיצות החוק, לעומת נציגי האגודה לזכויות האזרח והמועצה להגנת הפרטיות, שטענו שמדובר בחוק הפוגע במידה העולה על הנדרש ולא מוצדקת בזכות לפרטיות.

העתירות נגד חוקתיות הוראות החוק

העתירה הראשונה נגד חלק מהוראות החוק הוגשה על ידי האגודה לזכויות האזרח.^[3] בספטמבר 2008 החליטה מועצת העיתונות להצטרף לעתירה הראשונה נגד החוק. בדצמבר 2008 הוגשה עתירה נוספת, על ידי לשכת עורכי הדין.^[4]

במאי 2012 פסק הרכב מורחב של שבעה שופטי בג"ץ, בראשות הנשיאה בדימוס דורית ביניש שהחוק אמנם פוגע בזכות לפרטיות, אבל הסדריו עומדים בדרישת המידתיות.^[5] בית המשפט קבע כי יש לפרש בצמצום את המקרים שבהם יינתן צו שיפוט למשטרה, וכי יש למסור פרטים כאלה רק כאשר יש חשוד או עבירה קונקרטיים. בית המשפט קבע עוד כי יש לפרש בצמצום את הערוץ המנהלי - שבו קצין משטרה מוסמך מוציא צו בעצמו, בלי פנייה לבית המשפט. הפרשנות המצמצמת חלה במיוחד כאשר מדובר בחסיון עיתונאי. שאר הטענות בעתירות נדחו.^[5]

תקנות שעת חירום (נתוני מיקום)

תקנות שעת חירום (נתוני מיקום), התש"ף-2020 הותקנו ב-16 במרץ 2020 על ידי ממשלת ישראל מכוח סמכותה לפי סעיף 39 לחוק-יסוד: הממשלה. התקנות מתקנות באופן זמני את חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - נתוני תקשורת) באו לסייע במאבק בהתפרצות נגיף הקורונה בישראל, והן מאפשרות למשטרת ישראל לבצע איכון סלולרי (כלומר לקבל מידע ממפעיל סלולרי על מיקומו של טלפון סלולרי) של חולה במחלת נגיף קורונה 2019 ושל אדם החייב בבידוד בית עקב חשש שחלה במחלה זו, גם ללא צו בית משפט המורה למסור נתונים אלה. המשטרה רשאית להעביר את המידע למשרד הבריאות. המידע שנאסף יימחק 60 יום לאחר גמר תוקפן של התקנות, וניתן להשתמש בו אך ורק לשם מאבק במגפת הקורונה בישראל. בהתאם לסעיף 39 לחוק-יסוד: הממשלה, תוקף התקנות הוא לשלושה חודשים מיום התקנתן.

בנוסף אישרה הממשלה את תקנות שעת חירום (הסמכת שירות הביטחון הכללי לסייע במאמץ הלאומי לצמצום התפשטות נגיף הקורונה החדש), התש"ף-2020. התקנות מסמיכות את השב"כ לקבל, לאסוף ולעבד, לצורך סיוע למשרד הבריאות בביצוע חקירה אפידמיולוגית לצמצום ולמניעת התפשטות נגיף הקורונה, מידע טכנולוגי לשם ביצוע בדיקה, בנוגע לתקופה של 14 הימים שלפני אבחונו של חולה, שמטרתה זיהוי נתוני מיקום ונתיב תנועת החולה, וזיהוי אנשים שבאו במגע קרוב עמו. מעקב יתבצע על פי פנייה מטעם נציג משרד הבריאות לראש אגף בשירות, במטרה לסייע לפיקוח ואכיפה על הפרת חובת בידוד, אכיפה שלא תבוצע על ידי השב"כ עצמו. המידע שנאסף לפי תקנות שעת חירום הנ"ל יימחק 60 יום לאחר גמר תוקפן של התקנות, וניתן להשתמש בו אך ורק לשם מאבק במגפת הקורונה בישראל. נגד התקנות הוגשו עתירות לבג"ץ, בטענה שהן מהוות פגיעה קשה בזכויות האדם.^[6] בג"ץ לא פסל את התקנות, אך התנה את המשך הפעלתן בהקמת ועדה של הכנסת שתפקח עליהן.^[6][7]

לקריאה נוספת

• דן חי, נתוני תקשורת בישראל, ויטל הוצאה לאור, 2011

קישורים חיצוניים

• חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – נתוני תקשורת), התשס"ח-2007, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט
• היסטוריית החקיקה של חוק סדר הדין הפלילי, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
• נדב זאבי, עינו הפקוחה של האח הגדול, באתר nrg‏, 15 בנובמבר 2008
• מיכאל בירנהק, חוק נתוני תקשורת: מוכרים זכויות אדם בשקל תשעים, באתר ynet, 28 באוקטובר 2007
• אהוד קינן, הוגשה לבג"ץ עתירה נגד חוק "האח הגדול", באתר ynet, 28 באפריל 2008
• נוריט רוט, האגודה לזכויות האזרח עתרה לבג"ץ נגד חוק נתוני תקשורת, באתר הארץ, 29 באפריל 2008
• ראש אגף חקירות, על החוק החדש ועל האתגרים בפניהם עומדת המשטרה
• העתירה נגד חלק מהוראות החוק
• מיכאל בירנהק, ניבה אלקין-קורן, Does Law Matter? Informational Privacy and Online Compliance in Israeli Web Sites, 15.8.2009
• אהוד קינן, האם למשטרה זכות גישה לזיהוי הסלולרי ברשת?, באתר ynet, 2 בפברואר 2010
• האח הקטן - על פרטיות, מידע וזכויות אדם אחרות

הערות שוליים

1. בעקבות "האח הגדול — עינו פקוחה", בספרו של ג'ורג' אורוול, "1984".
2. מיכאל בירנהק, חוק נתוני תקשורת: מוכרים זכויות אדם בשקל תשעים, באתר ynet, 28 באוקטובר 2007.
3. אהוד קינן, הוגשה לבג"ץ עתירה נגד חוק "האח הגדול", באתר ynet, 28 באפריל 2008.
4. בג"ץ 9995/08 לשכת עורכי הדין בישראל נ' שר המשפטים.
5. בג"ץ 3809/08 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' משטרת ישראל ואחרים, ניתן ב־28 במאי 2012.
6. בג"ץ 2109/20 בן מאיר עו"ד נ' ראש הממשלה ואחרים, ניתן ב־19 במרץ 2020
7. יעל פרידסון, בג"ץ הקורונה: מותר לאתר בטכנולוגיית שב"כ, למשטרה אסור לאכוף בינתיים, באתר ynet, 19 במרץ 2020

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.