PROFILBARU.COM

חוק איסור הונאה בכשרות
פרטי החוק
תאריך חקיקה	28 ביולי 1983
תאריך חקיקה עברי	י"ח באב תשמ"ג
גוף מחוקק	הכנסת העשירית
חוברת פרסום	ספר החוקים 1088, עמ' 128
הצעת חוק	ממשלתית
משרד ממונה	המשרד לשירותי דת
מספר תיקונים	3
נוסח מלא	חוק איסור הונאה בכשרות, התשמ״ג–1983

חוק איסור הונאה בכשרות, התשמ"ג-1983, מייחד את הסמכות להעניק תעודת כשרות לרבנות הראשית ולרבנים שהוסמכו על-ידה לצורך כך, ולרבנות הצבאית עבור מקומות המגישים אוכל למערכת הביטחון. החוק מהווה הרחבה של סעיף 2 (3) לחוק הרבנות הראשית לישראל המסמיך את מועצת הרבנות הראשית ל:"מתן תעודות הכשר על כשרות".

עיקרי החוק

סעיף 3 קובע כי "בעל בית אוכל לא יציג בכתב את בית האוכל ככשר, אלא אם כן ניתנה לו תעודת הכשר", וכן "בעל בית אוכל שבידו תעודת הכשר ובית האוכל מוצג בכתב ככשר, לא יגיש ולא ימכור בו מצרכים שאינם כשרים לפי דין תורה". כללים אלה חלים על העוסקים בייצור מזון, מכירתו והגשתו במסעדות. מאחר שסמכות זאת ניתנה על פי חוק רק לגופי כשרות רשמיים, גופי כשרות פרטיים עוקפים הנחיה זו באמצעות הימנעות משימוש במילה 'כשר' והחלפתה בציון כי מקום או מוצר נמצאים בהשגחת גוף כשרות מסוים, אולם בג"ץ פסק שגם דרך זו אסורה על־פי החוק^[1].

החוק חל גם על מוצרי מזון מיובאים בהשגחה מחו"ל, וניתן לשווק אותם בישראל ככשרים רק באישור הרבנות הראשית לישראל, שיוצג לצד חותמת ועד הכשרות הזר^[2].

הרבנות הראשית, באמצעות הרבנות המקומית^[3], מעמידה משגיחים במקומות המייצרים מזון, אשר מקבלים לעיתים את שכרם מבעל העסק עצמו. יש הטוענים שדבר זה הוא ניגוד אינטרסים מובהק, שגורם לפגיעה בהקפדה על הכשרות. בעקבות זאת התקבלה החלטה ברבנות הראשית, להעביר את שכרם של משגיחי הכשרות דרך חברת כוח אדם. דבר שיצמצם את ניגוד האינטרסים במידת מה. בנוסף למשגיחים, מעמידה הרבנות "מפקחים" אשר מקבלים את שכרם מהרבנות, ותפקידם לפקח על עבודת המשגיחים. מפקחים אלו, כיוון שאינם מקבלים את שכרם מבעל העסק, אמורים להיות נקיים יותר מהאינטרסים האמורים.

היסטוריה חקיקתית

החוק אושר בכנסת ב-25 ביולי 1983, ונכנס לתוקף ב-1 בדצמבר 1983^[4].

בתיקון מס' 1, שנחקק בשנת 1991, נוספה לחוק הסמכה של שר הדתות לקבוע אגרה למתן תעודת הכשר למצרך מיובא^[5].

בתיקון מס' 2, שנחקק בשנת 2005, נוספה לחוק הדרישה לסמן מצרך מיובא כשר בסימון היותו של המצרך חלבי, בשרי או פרווה^[6].

תיקון מס' 3: רפורמת הכשרות של שנת 2022

בנובמבר 2021 נכללה בחוק ההסדרים רפורמה בחוק איסור הונאה בכשרות,^[7] שמטרתה להפוך את הרבנות הראשית לישראל ממונופול על הכשרות לרגולטור המפקח על השחקנים בשוק הכשרות. הרפורמה שללה מהרבנות הראשית את המונופול שהיה לה על המילה "כשר".

בנוסף הרפורמה תאפשר לגופי כשרות מקלים יותר מהרבנות הראשית להעניק תעודת כשרות.^[8]

עיקרי הרפורמה:

תאגידים עסקיים יוכלו לתת כשרות לבתי עסק בכל רחבי הארץ, הדבר יגרום לתחרות ופתיחת השוק בתחום הכשרות.
תינתן האופציה לתאגידים פרטיים העוסקים בכשרות לבקש רישיון מהרבנות הראשית ולהיחשב לתאגיד כשרות על פי סטנדרטים הלכתיים שקבעה הרבנות הראשית.
יתאפשר לרב עיר שיש לו ניסיון בכשרות ועוד שני רבני מועצות אחרים עם ניסיון בכשרות לקבוע סטנדרט חדש לכשרות בין אם הוא מקל או מחמיר מהסטנדרט שקבעה הרבנות.
רבנים מקומיים ומועצות דתיות ימשיכו לתת אישורי כשרות בישראל בכפוף לניהול תקין, סמכות הלכתית תהיה בראש כל תאגיד.
כוח אכיפה משמעותי יותר יוענק לרבנות כלפי גופי הכשרות הפרטיים.
יוקם מערך פיקוח ארצי על כל נותני הכשרות וכל גוף כשרות בישראל יפוקח על ידי מפקחי הרבנות הראשית לישראל בין אם הוא תאגיד פרטי ובין אם הוא מועצה דתית.
גופי כשרות העומדים בכללים ושקיבלו רישיון לתת כשרות יוכלו לתת כשרות גם על מוצרים מחו"ל. מוצרים אלו יהיו פטורים מבירוקרטיה הקיימת כיום. בנוסף נותני כשרות ויבואנים שיתגלה כי פעלו שלא כדין יענשו בצורה חמורה יותר.^[9]

בינואר 2022, נכנס לתוקפו השלב הראשון של הרפורמה שמאפשר לכל רב עיר אשר מחזיק מערך כשרות הכולל מפקחים, לתת כשרות גם מחוץ לתחום העיר שלו. הרבניים הראשיים, הרב יצחק יוסף והרב דוד לאו, פרסמו מכתב חריף נגד הרפורמה, הקורא לרבני ערים שלא לתת כשרות מחוץ לעירם^[10]. כמו כן, הרב חיים קניבסקי, הרב גרשון אדלשטיין הרב ושלום כהן פרסמו מכתב האוסר על כלל רבני הערים לתת תעודת כשרות לעיר או יישוב שאינו בתחום אחריותם, ואם ייתנו בניגוד להוראתם – כשרותם תיאסר בכל מקום.^[11]

שאר סעיפי הרפורמה, היו אמורים להיכנס לתוקף בתחילת ינואר 2023, אך שלושה ימים לפי המועד המתוכנן לכניסתם לתוקף, השר לשרותי דת, מיכאל מלכיאלי, חתם מיד עם כניסתו לתפקידו, ביום השבעת הממשלה, על דחיית מועד כניסת הרפורמה לתוקף בחצי שנה.^[12] בחודש יוני חתם השר על דחיית כניסת הרפורמה לתוקף בחצי שנה נוספת עד סוף שנת 2023.^[13]

עתירות לבג"ץ בנושא הענקת תעודות כשרות

בסעיף 11 לחוק נאמר "במתן תעודת הכשר יתחשב הרב בדיני כשרות בלבד".

שאלת התנאים שמותר לרבנות להציב לקבלת תעודת כשרות לבית עסק עלתה מספר פעמים לדיון בפני בג"ץ, שדרש מהרבנות שלא להציב תנאים שאינם נוגעים ישירות לכשרות המזון. כך לדוגמה, כאשר נמנעה הרבנות ממתן תעודת כשרות לאולם בו נערכו ריקודי בטן - אסר עליה בג"ץ לעשות כן. וכך אמר בעניין זה שופט בית המשפט העליון, תיאודור אור^[14]:

מטרתו ותכליתו של החוק הן למנוע הונאה ביחס לכשרות המזון מבחינת טיבו, דרך הכנתו והגשתו, והוא לא נועד לשרת מטרות של השלטת דיני ההלכה בעניינים אשר אינם חלק מדיני כשרות המזון. כאמור, עניין לנו בחוק חילוני, הדן ב"דיני כשרות" של מזון בלבד, והסמכות שניתנה בו למתן הכשר לא באה להקנות לבעלי הסמכות אמצעי או מנוף להשלטת דיני ההלכה, אשר אינם שייכים לכשרות המזון. שימוש כזה בסמכות והכנסת שיקולים שאינם שיקולי כשרות המזון זרים הם לסמכות אשר הוקנתה על-פי החוק למתן תעודת הכשר. אנו בחוק חילוני עסקינן, אשר בא למנוע הונאה בכשרות המזון, וכשהמדובר בחוק זה במתן תעודת הכשר, הכוונה היא רק לכך שתינתן תעודת הכשר לגבי מזון - שהוא כשר; ולגבי מקום - שמגישים בו מזון כשר. אין הכוונה ליתן למי שבידו הסמכות לתת תעודת הכשר סמכות לכפות דרך התנהגות באותו מקום - אפילו דרך התנהגות זו מבטיחה שההתנהגות תהיה על-פי ההלכה - אם אין באותה התנהגות להעלות או להוריד בשאלת כשרות המזון עצמו.

מקרה נוסף היה כאשר הרב דוד ורנר, הרב של חדרה, בגיבוי הרבנות הראשית, אסר על משחטת "הוד מעולה" למכור עופות שנפסלו על ידי משגיחי הכשרות למעדניה שעסקה במכר של בשר לא-כשר ליהודים. המעדניה עתרה לבג"ץ ובעקבות זאת הסכימה הרבנות להעניק תעודת כשרות למשחטה גם אם תמכור למעדניה עופות לא כשרים, אולם קבעה שלא תנתן למשחטה כשרות מהדרין. בית המשפט העליון פסק כי פרקטיקה זו של הרבנות פסולה והורה להעניק להוד מעולה תעודת כשרות למהדרין^[15]. לאחר פסיקת הבג"ץ העניקה הרבנות תעודת כשרות להוד מעולה, אך הודיעה בפרסום שלה שהדבר נעשה רק בהוראת בג"ץ. בעקבות זאת נתקבלו במשחטה ביטולים רבים של הזמנות והמשחטה עמדה בפני סכנה עסקית חמורה. המשחטה פנתה לרבנות והתחייבה שלא תמכור את העופות הלא כשרים למעדניה. המעדניה עתרה שנית לבג"ץ בדרישה שהמשחטה תחזור למכור לה את העופות הלא כשרים. השופט מישאל חשין, בפסק דין נוסף, הגיב בחריפות רבה על התנהלות הרבנות באומרו: ”בלשון המעטה... הרבנות הפרה באורח נחרץ וביודעין צו שיצא מלפני הבג"ץ בנושא ביצועו של חוק הכנסת.” יתר על כן חשין המליץ לכנסת לבטל לחלוטין את חוק איסור הונאה בכשרות בשל השימוש הבלתי ענייני שנעשה בו. במקום זאת יש, לדעתו, להסתפק בחוק הגנת הצרכן, שאוסר על הצגת מזון לצרכן בצורה שגויה. בנוסף, קרא חשין ליועץ המשפטי לממשלה לשקול העמדת אנשי הרבנות לדין על בזיון בית המשפט. עם זאת, הרבנות עמדה על דרישתה שמשחטות לא תמכורנה עופות לא כשרים ליהודים והמשחטה המשיכה לסרב למכור עופות לא כשרים למעדניה^[16]^[17].

במקרה אחר חייב בג"ץ את הרבנות באשדוד להעניק תעודת כשרות ליהודיה משיחית, ללא הצבת תנאים מיוחדים המתבססים על רמת האמינות הנמוכה שמייחסת ההלכה ליהודים מומרים. השופטים קבעו כי כללי האמון של הרבנות במבקש תעודת כשרות צריכים להתבסס על החוק ולא על ההלכה^[18]. בקשה של הרבנות לדיון נוסף בפני הרכב מורחב נדחתה^[19] והרבנות באשדוד הודיעה כי תעניק לעותרת תעודת כשרות אם תמלא את התנאים החלים על שאר הקונדיטוריות בעיר העוסקות בייצור. בג"ץ דרש שהרבנות תציג את התנאים החלים על שאר הקונדיטוריות ואת הזמן בהם התנאים נדרשו לראשונה, כדי לאפשר בדיקה האם אכן התנאים שנדרשו מהעותרת הם שוויוניים^[20].

לעומת זאת, הכיר בג"ץ בזכותה של הרבנות לדרוש ממסעדות שלא לבשל אוכל בשבת כתנאי לקבלת תעודת כשרות, לאור העובדה שדעת המגן אברהם היא שבישול בשבת פוסל גם את הכלים בהם בושל המזון בשבת ודורש הגעלה להכשירם^[21]. בג"ץ גם דחה עתירה של בית מלון שהרבנות בנתניה שללה את תעודת הכשרות שלו לאחר שהשכירה חלק מהמלון, עם כניסה נפרדת, למסעדה לא כשרה. בג"ץ קבע שיש מקום לחשש של הרבנות לבלבול של הלקוחות שיחשבו שהמסעדה כשרה כחלק מהמלון, כמו גם לחשש שמזון לא כשר יעבור מהמסעדה למלון^[22].

בהתאם לחוק איסור ההונאה בכשרות, הרבנות מטילה קנסות על מי שמציג תעודת כשרות ללא אישור הרבנות (כלומר: עסקים עם השגחה לא מוכרת, או ללא השגחה כלל אלא שהמוכרים מציגים עצמם כנאמנים להעיד שמזונם כשר, ורעיונות אחרים. התעודה שהם מציגים היא תעודה בעיצוב עצמי). בשנת 2015 שני בעלי מסעדות עתרו לבג"ץ בבקשה שיתאפשר להם להציג את מסעדותיהם ככשרות, אף כאשר אין בידיהם תעודת הכשר מטעם הרבנות הראשית, או לחלופין לקבוע שסעיף 3(א) לחוק איסור הונאה בכשרות בטל. הרבנות התנגדה באומרה שהדבר יטעה את הציבור בענייני הכשרות, ופנתה ליועץ המשפטי לממשלה לייצגה, מתוקף היותה גוף ממשלי. היועץ, יהודה וינשטיין, השיב שהחוק אינו אוסר על בתי עסק להציג תעודות כשרות מטעם גוף שאינו הרבנות, כל עוד ההצהרה היא רק על השגחת אותו גוף ולא שהאוכל כשר^[23], וזאת העמדה שתוצג בבג"ץ. הרבנות ביקשה לרכוש ייצוג חיצוני, שייצג את עמדתה, אך גם לזה וינשטיין סירב, ולכן, הרבנות פנתה לבג"ץ בדרישה שיאושר לה ייצוג חיצוני. בג"ץ החליט לשמוע את עמדת הרבנות על ידי היועץ המשפטי שלה בדיון נפרד, אף שלא אישר לה ייצוג חיצוני. לצד זאת מתח בית המשפט ביקורת קשה על וינשטיין שגם סירב להציג את עמדתה, וגם לא אישר לה ייצוג חיצוני.

ביוני 2016 דחה בג"ץ את העתירה, אך קבע כי פסק הדין יחול במשך שנתיים בלבד ובתקופה הזו המערכת מחויבת לשנות את הזיקה בין משגיחי הכשרות ובין המסעדות כך שהמשגיחים לא יהיו יותר כפופים למסעדות^[24]. בעקבות פסק הדין שונה נוסח התעודה שמעניק ארגון "השגחה פרטית"^[25]. בדיון נוסף נדחתה שנית עתירה זו, ונקבע כי אסור לבית אוכל שאינו מחזיק בתעודת הכשר להציג כל מצג כשרותי, אולם מותר לו להציג מצג אמת בדבר הסטנדרטים עליהם הוא מקפיד ואופן הפיקוח על שמירתם, הכולל גם הבהרה מפורשת כי אין בידו תעודת הכשר^[26]. הרבנות הראשית אמרה בתגובה כי מדובר ב"יום שחור עבור כלל צרכני הכשרות במדינת ישראל"^[27]. ביולי 2018 הוציא היועץ המשפטי לממשלה פרשנות לפסיקה, לפיה מותר לבית העסק להציג מצג אמת בדבר הסטנדרטים עליהם הוא מקפיד ואופן הפיקוח על שמירתם, אך ייאסר על בית עסק להציג תעודת פיקוח או אישור על הסטנדרטים של גוף חיצוני כלשהו.