חופמי חוף (שם מדעי: Charadrius leschenaultii) הוא מין עוף מים ממשפחת החופמיים והוא אחד המינים הגדולים ביותר במשפחתו. אורכו 19 - 22 ס"מ, מוטת כנפיים 57 ס"מ ומשקלו 70 - 84 גרם. בישראל חולף שכיח, בעיקר בחוף הכרמל ובאילת.[2][3]
פירוש השם
שמו בערבית הוא קטקאט ר'מל כביר, שפירושו "חופמי חולות גדול".
שמו המדעי: Charadrius leschenaultii נקרא על שם ז'אן בפטיס לואיס קלוד תיאודור לשנאולטי דה לה טור, בוטנאי, אורניתולוג ואספן צרפתי (1773–1826).[2][3]
תיאור המין
חופמי חוף הוא אחד החופמיים הגדולים. הוא בעל גזרה דקה ורגליים ארוכות ירקרקות. מקורו שחור, גדול, מגושם וארוך. מידותיו: אורכו 19 - 22 ס"מ, מוטת כנפיים 57 ס"מ ומשקלו 70 - 84 גרם.
המין הבוגר בלבוש קיץ הוא בעל כיפה חומה בהירה, פס הגבה אינו מודגש וצבעו חום אפרפר בהיר. פס העין שחור כמעין מסכה וקדמת העין לבנה. הגרון לבן ועל החזה סינור חלוד. הבטן לבנה. במעוף מראה כנף כהה ברובה עם פס לבן במרכז הצבע הכהה.
בלבוש החורף שלו, המראה שלו בולט פחות ורק הגבה והעורף בעלי גוון בז'. צבע החלקים העליונים אפרפר בהיר, ואילו צבע החלקים התחתונים לבן.
הצעיר דומה לבוגר בלבוש חורף, אך על החלקים העליונים מופיע דגם נימור קל דמוי "קשקשים" בזכות שולי הנוצות הבהירים-ג'ינג'ים. כשהם מגיעים לישראל הצעירים כבר דומים יותר לבוגרים ודגם הקשקשים בולט בעיקר על סוככות הכנף. גם הראש אחיד פחות עם כיפה מפוספסת בעדינות. הנקבות דהויות יותר.
מעופו חזק וישר, עם רגליים בולטות מעבר לזנב.[2]
מזונו
תפריטו של חופמי החוף משתנה בהתאם לעונה. בתקופת הקינון, שבה חופמי החוף מבלה יותר בנופים ערבתיים, לעיתים לא בקרבת מים, התפריט שלו מורכב בעיקר מחרקים על דרגותיהם השונות: חיפושיות, טרמיטים ויבחושים. באזורי החריפה התפריט מורכב בעיקר מפירות ים: חרקי מים, רכיכות, תולעים וסרטנים.[2][3]
תתי -מינים
קיימים שלושה תת-מינים:
- הפרטים שמקננים בטורקיה ובמערב המזרח התיכון - columbinus - (דמוי יונה), הם בעלי מקור עדין יותר. לזכרים בלבוש קיץ האזורים החלודיים בחזה ובצידי הבטן נרחבים יותר. הצבע החלודי מצוי גם בגב. תת-מין זה הוא המצוי באזורינו והוא דומה מאוד לחופמי מונגולי.
- תת-המין הגדול ביותר - crassirostis - (עב-מקור) ממזרח לים הכספי, בעל מקור גדול ומגושם.
- הפרטים שבמזרח אסיה - leschenaultii, ניכרים בפס חזה צר, יחסית.
חופמי החוף מחליף את נוצותיו ל"לבוש דגירה" לפני סוף הקיץ.[4][3][2]
תפוצה ומגמות אוכלוסין
חופמי החוף דוגר באזורים פתוחים שאינם מעובדים, אזורים מדבריים או חצי מדבריים, מישורי בוץ יבשים, טין וחרסית. תת-המין שמקנן בטורקיה, למשל, מחבב מאוד את "ערבות המלח" המצויות ברמה האנטולית. לעומת זאת, בחורף חופמי חוף מגלה העדפה ברורה לאזורי החוף או שפכי נהרות. לאחר תום עונת הקינון חופמי החוף מתקבץ ללהקות קטנות ויוצא בחזית רחבה לנדידה דרומה. הם יוצאים לדרך בין יוני לאוגוסט, ומגיעים לאתרי החריפה בסוף יולי ועד נובמבר. הפרטים הבוגרים והמתבגרים יוצאים לדרכם לפני צאת הדור הצעיר.
אתרי החריפה מתפרשים על פני שטח עצום: מצפון אפריקה מזרחה, דרך חצי האי ערב, חופי הודו, בורמה, תאילנד, קמבודיה, וייטנאם, כל הארכיפלג האינדונזי ועד אוסטרליה. באפריקה: מחופי מזרח אפריקה ועד דרום אפריקה.
חופמי החוף הוא מזדמן נדיר מאוד במערב אירופה (בריטניה, צרפת ואיסלנד) ובחצי הכדור המערבי, דהיינו אמריקה - הצפונית והדרומית, הוא נצפה פעמיים בלבד.
על פי Wetland International 2006, גודל האוכלוסייה העולמית נע בין 180 ל - 360 אלף פרטים.[4][3][2]
אובדן בתי גידול מתאימים, ייבוש מקווי מים, ניקוז או הפניית מים לצורך השקיה ופיתוח חקלאות - כל אלה עלולים לאיים על התרבותו של חופמי החוף.[2] אך בינתיים מצב השימור שלו מוגדר ללא חשש.
תפוצה בישראל
בארץ חולף מצוי למדי, בעיקר בחוף הכרמל ובאילת. בחורף שכיח פחות אך מצוי כמעט תמיד, במספרים קטנים, לאורך חופי הים התיכון, בלהקות מעורבות של חופמיים מסוגים שונים.[4][3][2]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
