זרמי פוקו, זרמי ערבול, זרמי מערבולת או זרמי ערבולת[1] (באנגלית: eddy currents) הם זרמים חשמליים מושרים אשר נוצרים במוליכים בעקבות שינוי בשטף המגנטי, אם על ידי שינוי בשדה המגנטי כפונקציה של הזמן ואם על ידי תנועת המוליך או מקור השדה, בהתאם לחוק פאראדיי.
זרמים אלו מסתובבים במוליך ויוצרים שדות מגנטיים בהתאם לחוק אמפר. שדות אלו יוצרים כוחות משיכה ודחייה שונים. ככל שהשדה המגנטי חזק יותר, המוליכות החשמלית של המוליך גדולה יותר או שקצב שינוי השטף גבוה יותר, כך נוצרים זרמים חזקים יותר וכתוצאה מכך גם שדות מגנטיים חזקים יותר.
זרמי מערבולת, כמו כל הזרמים החשמליים, יוצרים חום וכוחות אלקטרומגנטיים. החום יכול לשמש לחימום השראתי (אינדוקציה). באמצעות הכוחות האלקטרומגנטיים ניתן ליצור תנועה, רחיפה וכוח בלימה חזק. לזרמי מערבולת ישנן גם תופעות לא רצויות כמו גרימת אובדן כוח בשנאים.
היסטוריה
האדם הראשון שצפה בזרמי מערבולת היה פרנסואה ז'אן דומיניק אראגו (1786–1853), הנשיא ה-25 של צרפת שהיה גם אסטרונום, פיזיקאי ומתמטיקאי. בשנת 1824 צפה אראגו במה שנקרא אז "סיבובי מגנטיות" והבחין שגופים מאוד מוליכים יכולים להתמגנט. תגליות אלו הוסברו על ידי מייקל פאראדיי (1791–1867).
בשנת 1834 ניסח הפיזיקאי הרוסי היינריך לנץ (1804–1865) את חוק לנץ, שקבע שכיוון הזרם המושרה יהיה בכיוון כזה שיגרום ליצירת שדה מגנטי שכיוונו מנוגד לשדה המגנטי שיצר את הזרם. זרמי מערבולת יוצרים שטף מגנטי מִשני אשר מבטל חלק מהשטף המגנטי החיצוני.
הפיזיקאי הצרפתי לאון פוקו (1819–1868) נחשב לאדם שגילה את זרמי המערבולת ועל שמו הם נקראים. בספטמבר 1855 גילה פוקו שהכוח הדרוש לסיבוב דיסק נחושת נעשה גדול יותר כאשר הוא מסתובב סביב שני קטבים של מגנט, אשר יוצרים זרמי מערבולת שמאטים ומחממים את הדיסק.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
