פוקו נודע בשל המטוטלת של פוקו שהעידה על כך שכדור הארץ חג סביב צירו. פוקו חקר שדות מגנטיים וגילה את "זרמי פוקו" (eddy currents), לאחר שמצא שדסקית נחושת המסתובבת בתוך שדה מגנטי יוצרת זרמי מערבולת. כמו כן הגה את הגירוסקופ וביצע ניסוי שהעיד על כך שמהירות האור במים איטית יותר מאשר באוויר, ממנו הסיק שלאור יש אופי גלי.
חייו
פוקו היה בן של מוציא לאור בפריז, שם הוא נולד ב-18 בספטמבר 1819. לאחר שלמד בעיקר בבית החל ללמוד רפואה, אך עזב אותה לטובת פיזיקה בגלל המטופוביה.
עם ארמן איפוליט פיזו הוא ערך סדרת חקירות בנושאים שונים: על עוצמת האור מהשמש, בהשוואה לאור שמופק ממנורת קשת מבוססת פחמן, על ההפרעות של קרינת אינפרא אדום ועל הקיטוב הכרומטי של האור.
בשנת 1850, באמצעות מנגנון פוקו-פיזו, ערך ניסוי למדידת מהירות האור, שנודע כניסוי פוקו-פיזו ובכך שהוא "נעץ את המסמר האחרון בארון הקבורה" של התאוריה של ניוטון על האופי החלקיקי של האור, בכך שהראה שהאור נע לאט יותר במים מאשר באוויר.
בשנת 1851, פוקו היה הראשון שסיפק הדגמה ניסויית של סיבוב כדור הארץ על ציריו, הוא השיג זאת בכך שהראה כיצד מסתובב מישור התנודה של מטוטלת ארוכה וכבדה שתלה מהגג של הפנתאון של פריז. הניסוי גרם לסנסציה בקרב הקהל הרחב. במהרה נתלו מטוטלות פוקו רבות ברחבי ערים רבות באירופה ובאמריקה שמשכו קהל רב. בשנה שלאחר מכן הוא השתמש בגירוסקופ ואף העניק לו את שמו, כדי להראות בצורה פשוטה ורעיונית יותר את תנועת כדור הארץ.
בשנת 1855 קיבל את מדליית קופלי מהחברה המלכותית על "מחקרים ניסויים מאוד מרשימים", מוקדם יותר באותה שנה מונה לפיזיקאי במצפה הקיסרי בפריז.
בספטמבר 1855 גילה שהכוח הדרוש כדי לגרום לדיסק נחושת להסתובב גדל כאשר שמים אותו בין שני קטבים של מגנט, ושבו-זמנית הדיסק מתחמם על ידי זרמי מערבולת או זרמי פוקו שמושרים במתכת.
בשנת 1857 המציא פוקו את המקטב, שנושא את שמו ובשנה שלאחר מכן הוא פיתח שיטה של בדיקת המראה של טלסקופ מחזיר אור כדי לקבוע את צורת המראה, מה שידוע כמבחן סכין-קצה של פוקו המאפשר לאדם לדעת אם המראה היא בצורה כדורית מושלמת או שיש סטייה שאינה כדורית בדמותה.
