ז'יל החל את דרכו כזמר בוסה נובה. בשלהי שנות ה-60, יחד עם זמרים ברזילאים כקייטנו ולוזו, גל קוסטה, מריה בתניה ואחרים ובהשפעת יצירות מאוחרות של הביטלס, פיתח את סגנון הטרופיקליה: שילוב של פופ ברזילאי, רוק'נ'רול ומוזיקה אמנותית מתקדמת, שהביא לסגנון בינלאומי יותר בעל גוון פסיכדלי ומסרים חברתיים (ראו גם רוק ברזילאי). סגנון זה נתן את הטון באלבומיו הראשונים שהוציא במהלך שנות ה-60. באלבומים שהקליט במהלך שנות ה-70 הוסיף ז'יל אלמנטים אפריקניים וצפון-אמריקניים ליצירתו.
ז'יל שיתף פעולה עם זמרים ברזילאים רבים, ביניהם קייטנו ולוזו, אליס רז'ינה וז'ואאו ז'ילברטו.
בתו, פְרֶטָה ז'יל, מוזיקאית גם היא.
ז'יל הופיע בישראל ב-1982, 1989, 2011 ו-2013. הוא צפוי היה לשוב להופעה בישראל ב-4 ביולי 2018 במסגרת סיבוב הופעותיו העולמי במלאת 40 שנה לאלבומו "ראפבלה"[1], אולם הופעתו בוטלה. מנהלו של ז'יל מסר בתגובה: "התחושה הכללית של כולנו היא חשש בעוד ישראל עוברת תקופה רגישה כרגע. אנו מצפים שתבינו מאחר שהנושא הזה עדין עבורנו. אנחנו אוהבים את ישראל ותמיד הרגשנו בה קבלת פנים חמה. בוודאי יהיו הזדמנויות אחרות ונקווה לימים טובים יותר"[2].
פעילות פוליטית
ז'יל, כשר התרבות של ברזיל, במהלך מסיבת עיתונאים.
מאז ומתמיד היה ז'ילברטו ז'יל בעל מודעות חברתית גבוהה ופעיל פוליטי. רבים משיריו נושאים תוכני מחאה חברתית. בשנת 1969, נעצר יחד עם חברו הזמר קייטנו ולוזו על ידי השלטון הצבאי בברזיל בעוון פעילות נגד השלטון, ונכלא למספר חודשים. עם תום תקופת המאסר הוגלו השניים ללונדון.
ב-1990, כאות למעורבותו החברתית, נבחר לכהן בעיריית סלבדור עיר מגוריו. בשנת 2002 בחר בו הנשיא לואיז אינסיו דה סילבה (המכונה "לולה") לתפקיד שר התרבות של ברזיל[3].
_(cropped).jpg)
.jpg)
.svg){kind=logo}
