ולדימיר ואזוב (בבולגרית: Владимир Вазов; 18 במאי 1868, סופוט, האימפריה העות'מאנית – 20 במאי 1945, ריבאריצה ממלכת בולגריה) היה גנרל, ומפקד אוגדת הרגלים התשיעית "פלבן" של צבא בולגריה, במהלך מלחמת העולם הראשונה, אשר לחמה בחזית המקדונית והשתתפה בשלושת הקרבות ליד אגם דויראן.
תחילת הקריירה
ואזוב נולד למשפחה עם נטייה פוליטית לאומנית. הוא הלך בדרכיו של אחיו הבוגר גאורגי ואזוב, איש צבא נוקשה שאף הוא הגיע לדרגת גנרל. אחיו הבכור היה הסופר והמשורר הבולגרי הנודע איוואן ואזוב והאח הצעיר בוריס, גדל להיות פוליטיקאי ואיש ציבור. בשנת 1886 החל ולדימיר ואזוב את לימודיו בבית הספר הצבאי בסופיה וסיימם בשנת 1888, כשהוא בדרגת סגן משנה. בין השנים 1902–1903, נשלח לבית הספר לארטילריה של הצבא הרוסי בעיר פושקין. במלחמת הבלקן הראשונה הוצב בגזרת לילבורגז כמפקד גדוד ארטילריה ובמלחמת הבלקן השנייה שירת בתפקיד זהה בגזרה הסרבית, ליד העיר פירוט.
מלחמת העולם הראשונה
בתהילתו זכה במהלך מלחמת העולם הראשונה, כמפקד אוגדת חיל הרגלים התשיעית "פלבן", של הצבא הבולגרי בחזית המקדונית. למרות נחיתות מספרית לעומת הכוחות הצבאיים הבריטיים והיווניים, הצליח לשמור על הקו הדרומי של החזית, שעבר סמוך לאגם דויראן שבמקדוניה של ימינו והשתתף בכל שלושת הקרבות העקובים מדם, שנוהלו בגזרה. באחרון שבהם קרב דויראן השלישי, שהתחולל בחודש ספטמבר 1918 הנחיל תבוסה מוחצת לכוחות הצבא הבריטי והיווני אשר איבדו 7,000 מחייליהם.
אחריתו
ואזוב נחשב גיבור מלחמה. עם סיום המלחמה, לאחר ההגבלות שהוטלו על בולגריה במסגרת חוזה ניי, הותר לו להישאר בצבא, בניגוד לקצינים רבים אחרים. ואזוב השתחרר מהשירות ב-24 בפברואר 1920. עם שחרורו עמד בראש ארגון קציני המילואים הבולגרים.
ב-16 באפריל 1925 השתתפו ואזוב ורעייתו בתפילת האשכבה בכנסיית סווטה נדליה בסופיה, לזכרו של הגנרל קונסטנטין גאורגייב, שנרצח יומיים קודם לכן בידי קומוניסטים. במהלך האירוע התפוצצה במקום פצצה רבת עוצמה, שנועדה לחסל את המלך בוריס השלישי, אשר למזלו הטוב איחר לאירוע. 160 בני אדם נהרגו בפיגוע או נפטרו מפצעיהם לאחריו ובכלל זה שר ההגנה לשעבר וקצינים בכירים בצבא הבולגרי כגון הגנרל סטפן נרזוב, ו-320 נפצעו. ואזוב נפצע קשה באירוע ונדרש להחלמה בת מספר חודשים[1][2].
בין השנים 1926 ועד 1932 כיהן כראש עיריית סופיה ונחשב אחד מראשי העיר הטובים שהיו, כשבתקופתו עברה העיר תנופת פיתוח בעיקר בתחום התשתיות. ואזוב נישא ונולדו לו שלושה ילדים, כשבנו בכורו ולדימיר הפך בעצמו לקצין בכיר בצבא הבולגרי. ולדימיר ואזוב פרש לכפר ריבאריצה שם הלך לעולמו ב-20 במאי 1945.
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים