ויקטור גריניאר

ויקטור גריניאר
Victor Grignard
לידה 6 במאי 1871
שרבור, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 13 בדצמבר 1935 (בגיל 64)
הרובע השביעי של ליון, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי כימיה
מקום מגורים צרפת
מקום לימודים Faculté des Sciences de Lyon עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
  • אוניברסיטת פראנש-קונטה (1905)
  • אוניברסיטת ליון (1896-1969) (1929)
  • École supérieure de chimie physique électronique de Lyon (1919)
  • Université de Nancy (1909) עריכת הנתון בוויקינתונים
תלמידי דוקטורט Charles Hippolyte Courtot עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • אביר בלגיון הכבוד
  • מפקד בלגיון הכבוד (1933)
  • קצין בלגיון הכבוד (1920)
  • מדליית לבואזיה (1912)
  • פרס נובל לכימיה (1912)
  • פרס ז'קר (1906) עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Augustine Marie Boulant (22 באוגוסט 1910–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
תרומות עיקריות
גילוי תרכובת גריניאר
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

פרנסואה אוגוסט ויקטור גריניארצרפתית: François Auguste Victor Grignard;‏ 6 במאי 1871 בשרבור13 בדצמבר 1935 בליון) היה כימאי צרפתי, חתן פרס נובל לכימיה לשנת 1912 (לצד פול סבטייה)[1], "על גילוי תרכובת גריניאר" ו"תגובת גריניאר", אשר שתיהן חשובות ביצירת קשרי פחמן-פחמן.

חייו

גריניאר, בנו של יצרן מפרשים, למד מתמטיקה בליון, המשיך ללימודי כימיה, וקיבל משרת פרופסור באוניברסיטת ננסי ב-1910. במהלך מלחמת העולם הראשונה עסק בתחום החדש של לוחמה כימית, ועבד על יצור פוסגן וגילוי גז חרדל. מולו, בצד הגרמני, פעל הכימאי פריץ הבר, שמאוחר יותר (בשנת 1918) זכה גם הוא בפרס נובל לכימיה.

גריניאר ידוע במיוחד בשל שיטתו החדשה ליצירת קשרי פחמן-פחמן (תגובת סיפוח) בסינתזה אורגנית (הפרסום המקורי: V. Grignard, Compt. Rend. Vol. 130, p. 1322 1900). הסינתזה מתבצעת בשני שלבים:

  1. סינתזת תרכובת גריניאר: תרכובת אורגנומגנזיום ("ריאגנט גריניאר") נוצר על ידי הגבה של אורגנוהליד (R-X, כאשר R מציין אלקיל, אציל או אריל רדיקל, ו-X מציין הלוגן כמו ברום או יוד) עם מגנזיום מתכתי בתוך דיאתיל אתר. לחומר שנוצר יש את הנוסחא הכימית הכללית R-Mg-X.
  2. התקפת הקרבוניל: מוסיפים קטון או אלדהיד (בשניהם קבוצת קרבוניל) לתמיסה. אטום הפחמן הקשור לאטומי המגנזיום מסתפח לפחמן הקרבונילי על ידי סיפוח נוקלאופילי, ונוצרת תרכובת חדשה, ממשפחת הכהלים.

תגובת גריניאר היא כלי חשוב לבניית תרכובות אורגניות גדולות ממולקולות קטנות. על ידי בחירה זהירה של חומרי המוצא, ניתן לבנות מגוון רחב של חומרים בעזרת תגובה זו. על עבודתו זו, זכה גריניאר בפרס נובל לכימיה בשנת 1912, במשותף עם עמיתו הצרפתי, פול סבטייה (שזכה בפרס על עבודתו בתחום ההידרוגנציה).

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ויקטור גריניאר בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ חלוקת פרס נובל, הצבי, 23 בדצמבר 1912


Strategi Solo vs Squad di Free Fire: Cara Menang Mudah!