|
פרנק שרווד רולנד
פרנק שרווד רולנד (באנגלית: Frank Sherwood Rowland; 28 ביולי 1927 – 10 במרץ 2012) היה חוקר בתחום הכימיה אמריקאי אשר עסק בכימיה של אטמוספירה וקינטיקה כימית. פרופסור לכימיה באוניברסיטת קליפורניה באירוויין. בשנת 1995 זכה בפרס נובל לכימיה יחד עם מריו מולינה ופול קרוצן.
למד בהדרכתם של וילארד ליבי, אדוארד טלר והרולד יורי, ושיתף פעולה עם מריו מולינה במחקר על הסכנות הסביבתיות של כלורופלואורוקרבון (CFC, "פריאון"), כמו היכולת שלו לתרום להידלדלות שכבת האוזון. זו הייתה עבודתו הידועה ביותר, וממצאיה של עבודה זו הביאו לשינויים בינלאומיים בתעשייה הכימית.[TC1][1]
קורות חיים
ילדות ומשפחה
רולנד נולד בדלאוור, אוהיו. אביו, סידני ארצ'יבלד רולנד, היה פרופסור למתמטיקה באוניברסיטת ווסליאן באוהיו, שבה לימים התחנך רולנד. אמו, מרגרט ויס דרייק רולנד, הייתה מורה ללטינית.
ב-1952 נישא רולנד לג'ואן לונדברג, ונולדו להם שני ילדים - בתו אינגריד, שהייתה היסטוריונית אומנות, ובנו ג'פרי.[1]
לימודים
את לימודיו היסודיים והתיכוניים למד בחינוך מואץ בבתי הספר הציבוריים בדלאוור, וסיים את לימודיו מספר שבועות לפני גיל 16. הצד האקדמי של בית ספר התיכון היה פשוט בעבור רולנד, ולכן בכמה קייצים של שנות העשרה המוקדמות שלו, המורה למדעים בתיכון הטילה עליו משימה להתנדב בהפעלת תחנת מזג האוויר המקומית. זו הייתה החשיפה הראשונה שלו לניסויים שיטתיים ואיסוף נתונים.
רולנד התחנך בעיר הולדתו באוניברסיטת ווסליאן אוהיו (תואר ראשון, 1948) ובאוניברסיטת שיקגו (תואר שני, 1951; דוקטורט, 1952). הוא החזיק משרות אקדמיות באוניברסיטת פרינסטון (1952-1956) ובאוניברסיטת קנזס (1956-1964) לפני שהפך לפרופסור לכימיה באוניברסיטת קליפורניה באירווין, בשנת 1964. באירווין, בשנת 1970, הוא החל לעבוד עם מריו מולינה. בשנת 1978 נבחר רולנד להאקדמיה הלאומית למדעים.[2]
פרסים ואותות כבוד
מחקר
תחושת דאגה גדולה השתררה בשנת 1974, כאשר הקהילה הבינלאומית נחשפה להיפותזה שהעלו שרווד רולנד ומריו מולינה, לפיה שכבת האוזון מאוימת על ידי הפליטות המתמשכות של גזי פריאון (השם המסחרי של CFC, מולקולות כלורו - פלואורו-קרבונים), קבוצת כימיקלים תעשייתיים שהשימוש בה היה נפוץ מאוד. רולנד ומולינה שיערו כי גזי CFC משתלבים עם קרינת שמש ומתפרקים בסטרטוספירה, משחררים אטומים של חד תחמוצת כלור וכלור, ומסוגלים להשמיד מספר גדול של מולקולות אוזון.[3] מחקרם, פורסם לראשונה במגזין Nature בשנת [TC2] 1974, ביוזמת החקירה הפדרלית של הבעיה. בשנים 1975 ו-1976 נערכו מחקרים נוספים אשר תמכו בהיפותזה של רולנד ומולינה והעמיקו את הבנת נושא הידלדלות
שכבת האוזון. האקדמיה הלאומית למדעים הסכימה עם הממצאים שלהם בשנת 1976, ובשנת 1978 תרסיסים מבוססי CFC נאסרו בארצות הברית.
אימות נוסף של עבודתם הגיע במחצית שנת 1980, יחד עם הגילוי של מה שנקרא "החור באוזון" שמגן על אנטארקטיקה. בשנת 1987 פרוטוקול בינלאומי שאסר את הייצור של גזים המדללים את שכבת האוזון נידון על ידי האומות המאוחדות במונטריאול.[2][TC3]
לקריאה נוספת
- "מחקר רדיוכימי: דו"ח התקדמות, מ-1 באוקטובר 1974 עד 30 בספטמבר 1975", אוניברסיטת קליפורניה, אירווין, ארצות הברית מחלקת האנרגיה (באמצעות הוועדה לאנרגיה האטומית), (1975).
- "מחקר בכימיה קינטית: דו"ח התקדמות, מה-1 ינואר 1978 עד 30 בספטמבר 1978", אוניברסיטת קליפורניה, אירווין, ארצות הברית מחלקת האנרגיה, (1978).
- "מחקר בכימיה קינטית. דו"ח שנתי, 1993", אוניברסיטת קליפורניה, אירווין, ארצות הברית מחלקת האנרגיה, (1993). "מחקר בכימיה קינטית. דו"ח שנתי, 1994", אוניברסיטת קליפורניה, אירווין, ארצות הברית מחלקת האנרגיה, (1 ביוני 1994).
- Stratospheric sink for chlorofluoromethanes: chlorine atom-catalysed destruction of ozone, MARIO J. MOLINA & F. S. ROWLAND, nature (june 28, 1974)
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
| זוכי פרס נובל לכימיה
|
| 1901–1925
|
ואן 'ט הוף (1901) • פישר (1902) • ארהניוס (1903) • רמזי (1904) • פון באייר (1905) • מואסאן (1906) • בוכנר (1907) • רתרפורד (1908) • אוסטוולד (1909) • וולך (1910) • קירי (1911) • גריניאר, סבטייה (1912) • ורנר (1913) • ריצ'רדס (1914) • וילשטאטר (1915) • לא הוענק (1916–1917) • הבר (1918) • לא הוענק (1919) • נרנסט (1920) • סודי (1921) • אסטון (1922) • פרגל (1923) • לא הוענק (1924) • ז'יגמונדי (1925)
|
|
| 1926–1950
|
סוודברג (1926) • וילנד (1927) • וינדאוס (1928) • הרדן, פון אוילר-שלפין (1929) • פישר (1930) • בוש, ברגיוס (1931) • לאנגמיור (1932) • לא הוענק (1933) • יורי (1934) • פרדריק ז'וליו-קירי, אירן ז'וליו-קירי (1935) • דביי (1936) • הוורת', קארר (1937) • קון (1938) • בוטנאנדט, רוז'יצ'קה (1939) • לא חולק (1940–1942) • דה הוושי (1943) • האן (1944) • וירטאנן (1945) • סאמנר, נורתרופ, סטנלי (1946) • רובינסון (1947) • טיסליוס (1948) • ג'יוק (1949) • דילס, אלדר (1950)
|
| 1951–1975
|
מקמילן, סיבורג (1951) • מרטין, סינג' (1952) • שטאודינגר (1953) • לינוס פאולינג (1954) • ויניו (1955) • הינשלווד, סמיונוב (1956) • טוד (1957) • סנגר (1958) • היירובסקי (1959) • ליבי (1960) • קלווין (1961) • פרוץ, קנדרו (1962) • ציגלר, נטה (1963) • הודג'קין (1964) • וודוורד (1965) • מוליקן (1966) • אייגן, נוריש, פורטר (1967) • אונסאגר (1968) • ברטון, האסל (1969) • ללואר (1970) • הרצברג (1971) • אנפינסן, מור, סטיין (1972) • פישר, וילקינסון (1973) • פלורי (1974) • קורנפורת', פרלוג (1975)
|
| 1976–2000
|
ליפסקומב (1976) • פריגוז'ין (1977) • מיטשל (1978) • בראון, ויטיג (1979) • ברג, גילברט, סנגר (1980) • פוקוי, הופמן (1981) • קלוג (1982) • טאובה (1983) • מריפילד (1984) • האופטמן, קרל (1985) • הרשבאך, לי, פולני (1986) • קראם, להן, פדרסן (1987) • דייזנהופר, הובר, מישל (1988) • אלטמן, צ'ק (1989) • קורי (1990) • ארנסט (1991) • מרקוס (1992) • מוליס, סמית' (1993) • אולה (1994) • קרוצן, מולינה, רולנד (1995) • סמולי, קורל, קרוטו (1996) • בויר, ווקר, סקואו (1997) • קוהן, פופל (1998) • זוויל (1999) • היגר, מקדיארמיד, שירקאווה (2000)
|
| 2001 ואילך
|
נולס, נויורי (2001) • ויטריך, פן, טנקה (2002) • אגרה, מק'קינון (2003) • צ'חנובר, הרשקו, רוז (2004) • שובן, גרבס, שרוק (2005) • קורנברג (2006) • ארטל (2007) • שיממורה, צ'לפי, טסיין (2008) • יונת, רמאקרישנן, סטייץ (2009) • הק, נגישי, סוזוקי (2010) • שכטמן (2011) • לפקוביץ', קובילקה (2012) • ורשל, קרפלוס, לויט (2013) • בציג, הל, מורנר (2014) • לינדל, מודריץ', סנקאר (2015) • סטודרט, סובאז', פרינחה (2016) • דובושה, פרנק, הנדרסון (2017) • ארנולד, סמית', וינטר (2018) • גודאינף, ויטינגהאם, יושינו (2019) • שרפנטייה, דאודנה (2020) • ליסט, מקמילן (2021) • ברטוצי, מלדל, שארפלס (2022) • יקימוב, בוונדי, ברוס (2023) • בייקר, ג'מפר, הסביס (2024)
|
|
|
