בספטמבר 1925 צורף מאסי למועצת המלוכה של קנדה ועקב כך הוענק לו התואר "הנכבד" (The Honourable). לימים, כמושל הכללי לשעבר, הוא היה זכאי להיקרא לכל ימי חייו בתואר הבכיר יותר The Right Honourable. הוא המשיך בפעילותו הפילנתרופית וייסד את קולג' מאסי באוניברסיטת טורונטו ואת סדרת ההרצאות הנקראת על שמו (Massey Lectures).
ראשית חייו
מאסי נולד בטורונטו כבנם של אנה (לבית וינסנט) וצ'סטר דניאל מאסי, בעליה של חברת מאסי-האריס (קודמתה של החברה לייצור טרקטוריםמאסי פרגוסון) ואביה של אחת המשפחות העשירות ביותר בעיר. משפחת מאסי, שהיא משפחה בעלת שורשים אמריקאים, היגרה ב-1630 מצ'שייר, אנגליה למושבת מפרץ מסצ'וסטס. היא הייתה משפחה שהחזיקה באדיקות באמונה המתודיסטית ולקחה חלק חשוב בחיים הדתיים, התרבותיים והחינוכיים המקומיים, כולל הקמתם של אוניברסיטת ויקטוריה ואולם מאסי בטורונטו ובנייתה של הכנסייה המטרופולינית המאוחדת בעיר. כך גדל וינסנט מאסי בחוגי החברה הגבוהה של טורונטו, והייתה לו נגישות למגוון רחב של משפחות וחוגים חברתיים לכל אורך חייו, בדומה לאחיו הצעיר, השחקן ריימונד מאסי, אחייניתו אנה מאסי ואחיינו דניאל מאסי, שחקנים אף הם.
מאסי גדל בבית משפחתו ברחוב ג'רוויס שבטורונטו והתחנך בסנט אנדרוז קולג' שבאורורה, אונטריו. הוא למד בקולג' האוניברסיטה של אוניברסיטת טורונטו, אף על פי שלמשפחתו היו קשרים הדוקים לקולג' ויקטוריה. ב-1907 הוא התגייס לרגימנט הרובאים של המלכה בקנדה והצטרף ל"אגודת קאפה אלפא",[1] שם הוא הכיר את מי שהיה חברו הקרוב במשך כל ימי חייהם ולימים ראש ממשלת קנדה, ויליאם ליון מקנזי קינג. לאחר שהשלים את חוק לימודיו שלוש שנים לאחר מכן בתואר ראשון בהיסטוריה ובאנגלית, המשיך מאסי את לימודיו בבייליול קולג' באוניברסיטת אוקספורד, שם הוא סיים לימודי תואר שני בהיסטוריה.
מתוך תחושתו מאז ימי לימודיו באוניברסיטת טורונטו שלמוסד חסר מקום מתאים לפעילות החוץ-לימודיות של 4,000 תלמידיו, הוא תרם ב-1911 סכום של 16,290 דולר להשלמת הסכום שהסטודנטים כבר אספו להקמת מרכז לסטודנטים ולאחר מכן הוא ניהל את מערך התרומות ואת תהליך הבנייה. ב-1913 הוא שב לטורונטו והיה לדקאן המעונות באוניברסיטת ויקטוריה שאותם תרם קודם לכן אביו, "אולם בורווש", וכן שימש כמרצה להיסטוריה מודרנית בקולג'. עם כניסתה של קנדה למלחמת העולם הראשונה ב-1914 הוצב מאסי כקצין במחוז הצבאי מספר 2 והתבקש לעבוד עבור ועדת המלחמה של הקבינט. ב-4 ביוני1915 נשא מאסי לאישה את אליס פרקין, בתו של סר ג'ורג' רוברט פרקין, מנהל קולג' קנדה העליונה ומזכיר קרן רודז. דרך נישואיו היה מאוחר יותר מאסי לדודו של הוגה הדעות הפוליטי ג'ורג' גרנט ולאחי סבו של ההיסטוריון והפוליטיקאי מייקל איגנטייף. וינסנט ואליס הביאו לעולם שני בנים: ליונל מאסי (1965-1916) והארט פרקין וינסנט מאסי השני (1996-1918). עם תום המלחמה שוחרר מאסי מהשירות הצבאי.
עם שובו לחיים האזרחיים החל מאסי ב-1921 לנהל את עסקיו של אביו ובמקביל החל להיות מעורב בפעילות פילנתרופית, לרוב בתחומי אומנות וחינוך, כמו פעילות איסוף התמונות והפסלים עבור מוסד מאסי שאותו הוא הקים ב-1918. בשנה שלאחר מכן הושלמה בנייתו של המרכז לתרבות ולספורט של אוניברסיטת טורונטו והוא הוקדש לזכרו של סבו של מאסי, הארט מאסי, ונקרא בית הארט. במקביל לעבודתו כנשיא חברת מאסי-האריס היה מאסי פעיל כשחקן חובב וכבמאי בתיאטרון של המעונות. ב-1925 הוא פרש מעיסוקיו אלה ובזכות חברותו עם מקנזי-קינג הוא מונה כשר בלי תיק בממשלתו. הכוונה הייתה שמאסי, כשר בקבינט, יהיה גם חבר בבית הנבחרים של קנדה, אך הוא הפסיד בבחירות הכלליות שנערכו ב-29 באוקטובר 1925 כאשר התמודד בהן כנציג מחוז הבחירה של דורהאם. בעקבות זאת הוא התפטר מתפקידו כשר, אך הוא היה חבר במשלחת הקנדית לוועידת האימפריה של 1926, שם הוא היה שותף לניסוחה של הצהרת בלפור שבמסגרתו חוללו שינויים כבירים בתפקידי המונרך והמשנים למלך בכל רחבי האימפריה הבריטית.
ב-25 בנובמבר1926 מינה המושל הכללי של קנדה, המרקיז מווילינגדון, בעצת מקנזי קינג, את מאסי לתפקיד השגריר הראשון של קנדה בארצות הברית. קודם לכן, לפני הצהרת בלפור, היו נציגה הדיפלומטים של קנדה ברחבי העולם בדרג של ממונה על היחסים ומאסי, כאמור, היה הראשון שהוגדר בדרג מלא של שגריר. על אף הראשוניות של תפקידו בוושינגטון די. סי., תקופת כהונתו שם נעדרה אירועים מיוחדים ובאמצע שנות השלושים הוא שב לקנדה, שכן מקנזי קינג העלה את שמו כמועמד לתפקיד הנציב העליון לבריטניה. אך חמישה ימים בלבד לאחר שמאסי עזב את וושינגטון, הובסה ממשלת המפלגה הליברלית של קנדה בראשותו של מקנזי קינג בבחירות הכלליות ואת מקומו כראש הממשלה תפס ריצ'רד בדפורד בנט. ראש הממשלה החדש התנגד למועמדותו של מאסי לתפקיד נציגה של קנדה בלונדון על רקע העובדה שמאסי, כחבר לשעבר בממשלה הליברלית, לא זכה לאמונה של הממשלה השמרנית.
החל מ-1932 היה מאסי הנשיא של הפדרציה הליברלית הלאומית של קנדה. לפני כן המפלגה הליברלית הייתה גוף מפורד ובלתי רשמי של ישויות לאומיות, מחוזיות ואזוריות ללא ארגון מרכזי בר קיימא. שלוש שנים לאחר מכן שבה המפלגה הליברלית לשלטון ומקנזי קינג חזר לתפקיד ראש הממשלה. חודש לאחר מכן, ב-8 בנובמבר1935 מונה מאסי לתפקיד הנציב העליון מטעם ממשלת קנדה בבריטניה. הוא הגיע לבית קנדה בלונדון, שם הוא מצא את מי שלימים יכהן גם הוא כמושל הכללי של קנדה וכמחליפו בתפקיד זה, ז'ורז' ואניה, ששימש אז בתפקיד מזכירו האישי. השניים ניהלו את הפעילות הדיפלומטית השוטפת, אך במהלך שנת 1936, היה על מאסי להתמודד עם מותו של המלך ג'ורג' החמישי ועם העלייה למלוכה של המלך החדש, ולפני שבולי הדואר החדשים הגיעו למאסי כדי שיגיש אותם לאישורו של המלך החדש, אדוארד השמיני, התפטר זה האחרון ובמקומו עלה למלוכה אחיו הצעיר, דוכס יורק שמלך בשם ג'ורג' השישי.[2]
במשך כל תקופת כהונתו כנציב העליון עשה מאסי שימוש בקשריו כדי להזמין לבית קנדה אסופה של אישים מהחברה הגבוהה. שניים מאישים אלו היו הויקונט אסטור ורעייתו ננסי אסטור, ששניהם היו גרעין של קבוצת אנשי אצולה, שעליהם נפוצו שמועות על נטיותיהם הגרמנופיליות, ולא רק שהם נטו לתמוך במדיניות הפיוס כלפי אדולף היטלר, הם גם תמכו ביחסים ידידותיים עם גרמניה הנאצית. אף על פי שנטען שההאשמות הללו היו מוגזמות, ההיסטוריונים אירווינג אבלה והרולד טרופר טענו בספרם "לא כלום זה יותר מדי: קנדה ויהדות אירופה 1948-1933" (None is Too Many: Canada and the Jews of Europe 1933-1948) שמאסי היה תומך נלהב בהסכם מינכן ופעל בשיתוף פעולה עם נבחרי ציבור ועם אישים אחרים בממשלת קנדה, כולל מקנזי קינג וארנסט לפוינט, להציב מכשולים בדרכם של הפליטים היהודים שנמלטו מאירופה לקנדה, או אפילו אלה שעשו שימוש בקנדה כתחנת מעבר בנתיב בריחתם לארצות אחרות. בכל אופן, מדיניות ההגירה הקנדית העדיפה באותה תקופה אנשי מקצוע מיומנים בחקלאות, העדפה שהוציאה מאוכלוסיית המהגרים הפוטנציאלים את רוב היהודים, שברובם היו תושבי ערים וממשלת מקנזי קינג התנגדה לשינוי במדיניות זו. שבעה עשורים לאחר מכן יהיו ההאשמות הללו כלפי מאסי הבסיס למערכה לשינוי שם בית הספר התיכון בעיר וינדזור, אונטריו שבמקור נקרא על שמו של מאסי.
על כל פנים, מאסי היה פטריוט קנדי ובריטי ופעל לא רק להגדיל משמעותית את המאמץ המלחמתי מרגע שמלחמת העולם השנייה פרצה, אלא הוא גם שימש בו-זמנית ב-1936 כנציגה של קנדה בחבר הלאומים, בין השנים 1941 – 1945 כנאמן של הגלריה הלאומית וגלריית טייט בלונדון ובנוסף שימש כיושב הראש של מועצת המנהלים של גלריית טייט בין השנים 1943 – 1945. על פועלו זה הוענק לו בשנת 1946 על ידי המלך ג'ורג' השישי תואר חבר מסדר עמיתי הכבוד ועם שובו לקנדה הוא המשיך לעסוק באותם תחומים. בין השנים 1948 – 1952 הוא שימש כיושב ראש הגלריה הלאומית של קנדה ובמקביל, בין השנים 1948 – 1953 כנשיא אוניברסיטת טורונטו. ב-1949 הייתה מומחיותו של מאסי בתחום האומנות ליתרון כאשר הוא מונה לראש הוועדה המלכותית הלאומית לאומנויות שבסופו של דבר הגישה דוח ב-1951 שבעקבותיו הוקמו הספרייה והארכיון הלאומי של קנדה והמועצה לאומנויות של קנדה. את פועלו זה המשיך מאסי על אף מותה של אשתו ביולי 1950.
המושל הכללי של קנדה
כהונתו של מאסי בתפקיד המושל הכללי של קנדה הייתה יוצאת דופן בכך שהוא היה האדם הראשון שכיהן בתפקיד שהיה יליד קנדה. קודם לכן, כל המושלים הכלליים מאז איחוד קנדה נולדו בחלקים אחרים של האימפריה הבריטית. כאלמן, הוא היה המושל הכללי הלא נשוי היחידי שהתגורר באחוזת רידו. בדרך כלל, אשת המושל הכללי שימשה כמארחת וכמנהלת משק הבית של האחוזה. במקרה של מאסי, מי ששימשה בתפקיד זה הייתה כלתו, ליליאס מאסי, אף על פי שהיא לא נקראה בתואר "הוד מעלתה" כפי שנקראו תמיד נשות המושלים הכלליים.
מועמדותו לתפקיד
ב-1 בפברואר1952 הוכרז מטעם משרד ראש ממשלת קנדה שהמלך ג'ורג' השישי, אישר את המלצתו של ראש ממשלת קנדה, לואי סן-לורן למנות את מאסי כיורשו של הרולד אלכסנדר, רוזן אלכסנדר הראשון מתוניס בתפקיד המושל הכללי של קנדה. חמישה ימים לאחר מכן מת המלך, ומאסי, עם כניסתו לתפקיד היה ליליד קנדה הראשון ששימש כנציגה של בתו של ג'ורג' השישי, המלכה אליזבת השנייה. כדי לכבד את המלך המנוח, אופן החלפת המושלים הכלליים היה שונה מעט מהרגיל. הלורד אלכסנדר יצא בחשאי מקנדה זמן קצר לאחר ההכרזה על מינויו של מאסי כיורשו והשאיר את נשיא בית המשפט העליון של קנדה, טיבדאו רינפרט, כממלא מקומו, שכן מאסי היה אז עדין בלונדון. בשל העובדה שהוא היה חבר המועצה המלכותית, הוא נכח במועצת העלייה של המלכה ב-7 בפברואר.
בקנדה היו כמה דברי ביקורת בנוגע למושל הכללי המיועד. הרעיון של מושל כללי יליד קנדה וכזה שגם לא קיבל תואר אצולה, היה שנוי במחלוקת מצדם של כמה שמרנים. לפיכך, מינויו של מאסי היווה למעשה פשרה: בעוד שהיה ידוע שהוא מקורב מאוד למפלגה הליברלית ושהוא עמד בראשה במהלך שנות השלושים, המועמד לתפקיד המושל הכללי היה לא רק אזרח קנדי פשוט מלידה, אלא אף גילם באישיותו נאמנות, כבוד ורשמיות, כפי שמצופה ממושל הכללי. מאסי הצהיר שכדי למלא את תפקידו כמושל הכללי, הוא קיבל השראה מאחד מקודמיו שאותו הוא הכיר במשך שנים רבות: ג'ון באקן, שעליו אמר מאסי שאותו הוא "העריץ עד מאוד" ושהוא "למד רבות" מתקופת כהונתו של באקן כמושל הכללי.[3]
המגזין לייף פרסם כתבת פרופיל על מאסי, שבו תיאר אותו המרקיז סולסברי כאדם אלגנטי וציין את לימודיו של מאסי באוקספורד, לבושו המוקפד והיותו קנדי בכל עניין ומובן. הוא אף אמר ש"וינסנט הוא בחור מצוין, אך הוא נותן לאחרים את ההרגשה שהם סוג של פראי אדם". אך ההתנהגות האליטיסטית שבה מאסי הואשם לעיתים לא השתקפה באמונתו של מאסי שהכתר שייך לקנדים ושמשימתו כמושל הכללי היא להוות את הקשר בין העם לבין המונרך.[4] באופן דומה הוא האמין שהאומנות היא הדרך לחזק את ריבונותה של קנדה וששטחי אומנות מסוימים צריכים להיות נגישים לכל הקנדים.[5]
ב-28 בפברואר1952 הושבע מאסי לתפקיד המושל הכללי של קנדה בטקס שנערך באולם הסנאט הקנדי, שם הוענק לו עיטור הכוחות הקנדיים (שלאחר מכן הוענק לכל המושלים הכלליים עם כניסתם לתפקיד). בכל אופן, החודשים הראשונים לכהונתו של מאסי התנהלו בצנעה בשל האבל הרשמי שהוכרז על מותו של ג'ורג' השישי. רק לאחר הכתרתה של המלכה ב-2 ביוני1953 השתתף מאסי לראשונה כמושל כללי באירוע רשמי כלשהו. לרגל האירוע הוא החזיר את השימוש בכרכרה המלכותית כאשר הוא הוסע בה כשהוא מלווה במשמרות של המשטרה הרכובה המלכותית של קנדה בדרכו מאחוזת רידו לגבעת הפרלמנט באוטווה, שם הוא נשא לפני הקהל שהתאסף שם את נאום ההכתרה של המלכה ששודר בכל רחבי העולם באמצעות הרדיו. הוא גם העניק לכל ילד שנולד באותו יום כף של כסף.
מאסי הקדיש את מרצו לאיחוד התרבויות המגוונות של קנדה. הוא סייר בכל רחבי הארץ, תוך שהוא עושה שימוש בכל אמצעי התחבורה האפשריים, כולל קאנו ומזחלתכלבים ונשא נאומים בהם הוא קידם את רעיון הדו-לשוניות, כעשרים שנה לפני שרעיון זה הפך למדיניות רשמית. לצד התפקידים הטקסיים הרגילים שהוא מילא כמושל הכללי, כמו חנוכת המשכן החדש של מוזיאון ססקצ'ואן המלכותי ב-1955, נאומו ביום הדומיניון ב-1958 וחנוכת השידור הטלוויזיוני הלאומי הראשון של תאגיד השידור הקנדי CBC, מאסי סייר ברחבי הצפון הארקטי של קנדה, ערך מסעות למקומות כמו פרובישר ביי והול ביץ' שבטריטוריות הצפון-מערביות, נפגש עם אינואיטים מקומיים, השתתף בפעילויותיהם וצפה בחייהם. במהלך כהונתו כמושל הכללי היה מאסי גם מעורב בענייני קולג' קנדה העליונה, תרם כספים והשקיע מזמנו למוסד ובתמורה הם כיבדו אותו בקריאת חלקים מהקמפוס על שמו. כחלק ממאמציו לאיחוד העם הקנדי, שאף מאסי לייסודה של מערכת כיבודים ועיטורים נפרדת עבור קנדה. אף על פי שמהלך זה לא קרם עור וגידים במהלך תקופת כהונתו כמושל הכללי, הוא סייע להניח את היסודות למערכת זו שיושמה על ידי יורשו בתפקיד, וב-1967, חודשים ספורים לפני מותו, היה מאסי בין הראשונים שהוענק להם התואר שותף של מסדר קנדה.
קידום התרבות
הביוגרף קלוד ביזל האמין שהתקופה שבה השפעתו של מאסי בלטה באופן מיוחד הייתה בין השנים 1949 – 1959, כאשר מאסי "תרם את תרומתו העיקרית. יותר מכל אחד אחר בקנדה, הוא היא אחראי על הרחבת העניין באומנויות ובספרות משולי ההתעניינות הלאומית אל מרכזה. זה היה הישג ראוי לשמו". ברוח זו מאסי הנהיג את הענקתם של פרסים על הישגים אומנותיים, כמו "מדליית המושל הכללי לאדריכלות" והוא קידם את התפיסה של פסטיבל אומנויות לאומי שנתי, שבהמשך הפך למרכז הלאומי לאומנויות. יותר מכך, מאסי יזם ב-1954 את הענקת מדליית הזהב של המושל הכללי ללשכת רואי החשבון וב-1959 את הענקת מדליית מאסי לחברה הגאוגרפית המלכותית הקנדית.
שנותיו האחרונות
עם סיום תפקידו כמושל הכללי פרש מאסי לאחוזתו הכפרית, בית בטרווד שבכפר קנטון, ליד פורט הופ שבאונטריו. עבור שירותו את הכתר, הוענקה לו על ידי המלכה השרשרת הוויקטוריאנית המלכותית, ובכך הוא היה לאדם השני שלא היה בן משפחת המלוכה או ראש מדינה והקנדי הראשון ואחד מתוך שני הקנדים היחידים שהוענק להם כיבוד זה.[6] זמן קצר לפני סיום תפקידו כמושל הכללי כתבה לו המלכה: "ברצוני לשלוח לך את איחולי ואת תודתי הכנה לאופן שבו ביצעת את תפקידיך. אני יודעת שכנציגי האישי שאפת תמיד לשמור על אופי היחסים הנכון בין הכתר לבין העם הקנדי. אני אסירת תודה לך, שכן אני רואה זאת כפונקציה החשובה ביותר בין המרכיבים הרבים של התפקיד שמילאת בהצטיינות". המלכה ביקשה למנות את מאסי כחבר במסדר הבירית, אך ראש הממשלה, ג'ון דיפנבייקר, לאחר שנועץ בחברי הקבינט, ייעץ למלכה לא להעניק את הכיבוד.[7]
מאסי המשיך בפעילותו הפילנתרופית, הקדיש את זמנו לניהול "מוסד מאסי" ותרם רבות לאוניברסיטת טורונטו. תרומתו להקמת בית הארט באוניברסיטה הותנתה בכך שהבניין ישמש לגברים בלבד ורק לאחר מותו, ב-1972 התאפשר השימוש בבניין גם לנשים. בעוד שבית הארט משך את עיקר תשומת לבו של מאסי, הוא גם הרחיב את מגוון תרומותיו לאוניברסיטת טורונטו עם הקמתו ב-1963 של קולג' מאסי, שבן חסותו של מאסי, רוברטסון דייוויס, מונה כמנהלו הראשון. ב-1961 החלו להתנהל "הרצאות מאסי" שעוסקות בסוגיות חשובות מפיהם של הוגי דעות מובילים.[8]
וינסנט מאסי מת ב-30 בדצמבר1967 כאשר היה בחופשה בבריטניה. גופתו הועברה לקנדה ובראשית ינואר 1968 נערכה לו הלוויה ממלכתית, כנהוג לגבי מושלים כלליים. הוא נטמן לצד אשתו בכנסייה האנגליקנית ההיסטורית על שם סנט מרק שבפורט הופ.
