ויליאם אלכסנדר גרהאם (באנגלית: William Alexander Graham; 4 בספטמבר 1804 - 11 באוגוסט 1875) היה חבר הסנאט של ארצות הברית מטעם קרוליינה הצפונית בין השנים 1840–1843 ובהמשך חבר הסנאט של קונפדרציית המדינות של אמריקה בין השנים 1864–1865. הוא גם כיהן כמושל קרוליינה הצפונית ה-30 בין השנים 1845–1849 ומזכיר הצי של ארצות הברית בין השנים 1850–1852 בקבינט של הנשיא מילרד פילמור. בבחירות לנשיאות של 1852 הוא היה מועמד לסגן הנשיא מטעם המפלגה הוויגית בשותפות עם המועמד לנשיאות, וינפילד סקוט.
ראשית חייו
ויליאם גרהאם נולד ב-4 בספטמבר 1804 בווזוביוס פירנס (הכבשן של וזוב) ליד לינקולנטון, קרוליינה הצפונית.[1] סבו, ג'יימס גרהאם (1763-1714), נולד בדרמבו שבמחוז דאון, כיום בצפון אירלנד, והתיישב במחוז צ'סטר שבפרובינציה של פנסילבניה. ויליאם גרהאם התחנך באקדמיית פלזנט רטריט שבליקולנטון ולמד באוניברסיטת קרוליינה הצפונית בצ'אפל היל, שם הוא היה חבר באגודה פילנתרופית. הוא למד משפטים וב-1825 הוא התקבל ללשכת עורכי הדין והחל לעסוק בעריכת דין בהילסבורו, קרוליינה הצפונית.
קריירה פוליטית
בין השנים 1833–1840 כיהן גרהאם כחבר בית הנבחרים של קרוליינה הצפונית מטעם מחוז אורנג' ובתקופה זו הוא כיהן פעמיים כיושב ראש הבית.
ב-1840 הוא נבחר לסנאט של ארצות הברית מטעם המפלגה הוויגית כדי למלא את המקום שהתפנה עקב התפטרותו של רוברט סטריינג' וכיהן בתפקיד זה מה-25 בנובמבר אותה שנה ועד ה-3 במרץ 1843. במהלך תקופה זו הוא כיהן כיושב ראש ועדת התביעות של הסנאט. אחיו הבכור, ג'יימס גרהאם, היה חבר בית הנבחרים של ארצות הברית עוד מ-1833.
בין השנים 1845–1849 כיהן גרהאם כמושל קרוליינה הצפונית. לאחר שדחה הצעות להתמנות כשגריר ארצות הברית ברוסיה ובספרד ב-1849, הוא מונה ב-1850 כמזכיר הצי של ארצות הברית בקבינט של הנשיא מילרד פילמור ובתפקיד זה הוא כיהן עד 1852. בבחירות לנשיאות של 1852 הוצגה מועמדותו ללא הצלחה למשרת סגן נשיא ארצות הברית כשותפו למרוץ של וינפילד סקוט. מועמדותם קיבלה 42 קולות של חבר האלקטורים מארבע מדינות בלבד, קנטקי, מסצ'וסטס, טנסי וורמונט.
לאחר שובו מוושינגטון די. סי. לקרוליינה הצפונית, הוא נבחר לסנאט של מדינתו וכיהן בתפקיד זה בין השנים 1854–1866 וכחבר הסנאט של הקונפדרציה בין השנים 1864–1865. באפריל 1865, כשהקונפדרציה עמדה על סף תבוסה במלחמת האזרחים, הנהיג גרהאם באופן אישי משלחת שכללה מושל לשעבר נוסף של קרוליינה הצפונית, דייוויד סוויין, שביקשה מגנרל האיחוד ויליאם שרמן הפסקת אש כדי שבירת המדינה, ראלי לא תחווה אלימות וחורבן. שרמן נעתר לבקשה.[2][3]
שנותיו האחרונות
ב-1866 נבחר גרהאם שוב לסנאט ארצות הברית, אך מאחר שקרוליינה הצפונית לא התקבלה מחדש לאיחוד, הוא לא יכול היה לממש את בחירתו. בין השנים 1867–1875 הוא היה חבר מועצת הנאמנים של קרן פיבודי שהעניקה סיוע חינוכי לדרום שלאחר המלחמה. בין השנים 1873–1875 הוא היה בורר במחלוקת הגבולות בין וירג'יניה למרילנד. ויליאם גרהאם נפטר בסרטוגה ספרינגס שבניו יורק ונטמן בבית הקברות הפרסביטריאני בהילסבורו.
הנצחתו
צי ארצות הברית הנציח את גרהאם בקריאת משחתת על שמו שהייתה בשירות בשנים 1920–1922.[4] בנוסף, נקראה על שמו אחת מאוניות ליברטי.[5] על שמו של גרהאם קרויים עיר ומחוז בקרוליינה הצפונית.[6]
גני מונטרוז, השוכנים בהילסבורו, הם אחד מאחוזותיו לשעבר של גרהאם ועדיין ניתן לראות בהם מאפייני בנייה מתקופתו. גרהאם גם התגורר בבית נאש-הופר שבהילסבורו משנת 1869 ועד מותו. בית זה הוכרז כנקודת ציון היסטורית לאומית ב-1971.[7]
אחד מבניו של גרהאם, ויליאם אלכסנדר גרהאם הבן, היה חבר בבית המחוקקים של קרוליינה הצפונית ונציב החקלאות של המדינה. שני בניו האחרים, אוגוסטוס וג'ון, היו גם הם פוליטיקאים, ובתו סוזן נישאה לוולטר קלארק, פוליטיקאי ושופט.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
.svg)
