התנהגות פרו-חברתית (אנגלית: Prosocial behavior) כוללת מגוון התנהגויות הננקטות כדי להגן ולשפר את רווחתו הנפשית של האחר.[1]התנהגות זו מונעת לא רק על ידי אינטרס אישי והמבצעים אותה מכונים לשלם מחיר אישי לטובת אחרים. מודל התועלת החברתית מציע כי בעת חלוקת המשאבים, אנשים נוטים לקחת בחשבון גם את האחר ולא מונעים רק מתועלת עצמית.[1][2] כלומר, נראה כי ההתנהגות האנושית מונעת לא רק על ידי אינטרס אישי ואנשים מוכנים במקרים רבים לשלם מחיר אישי לטובת האחרים במהלך האינטראקציות שלהם איתם[3].
לפי הפסיכולוג, מרטין הופמן, ההתפתחות של יכולת אמפתית ושל התנהגות פרו-חברתית שזורות זו בזו.[4] היא מתרחשת כאשר ילדים מתחילים להבחין בין הרגש השלילי שלהם לרגש השלילי של האחר, דבר המאפשר לחוש בדאגה לאחר. בשלב בו ילדים מצליחים להבין כי המצב הרגיש של האחר מתקיים לאורך זמן, מעבר לרגע הנתון, הם מסוגלים להגיב למצוקה של האחר ולחוש אמפתיה כלפיו.[4]
ניתן להקביל את המונח התנהגות פרו-חברתית למונח הנכונות לעזור לאחר וכן לנכונות לחלוק עם האחר משום שכל המונחים הללו מתייחסים להתנהגויות העוסקות בנתינה לאחר. ויספה (1972) משתמש במושג "התנהגות פרו-חברתית" כדי לתאר מכלול התנהגויות בעלות אפיונים חברתיים חיוביים כללים כמו: סימפתיה, אמפתיה, שיתוף פעולה, תרומה, הושטת עזרה ואלטרואיזם (התנהגות זולתנית)[5].
אמפתיה היא תגובה רגשית המאופיינת על ידי רגשות דאגה, סימפתיה, חמלה ורוך כלפי אדם אחר ועל ידי רצון להקל על מצוקתו. הופמן היה הראשון שהדגיש הן את האספקטים הרגשיים והן את האספקטים הקוגניטיביים של האמפתיה. הוא טען שאמפתיה היא "תגובה רגשית התואמת יותר את מצבו של האחר מאשר את מצבו של האני", אולם הבסיס לתגובה הוא קוגניטיבי: האדם האמפתי קשוב לסימנים המצביעים על מצבו הרגשי של האחר, ויחד עם זאת הוא ער לעובדת היות האחר מופרד ממנו[6].
אלטרואיזם
התנהגות בעלת מניע אלטרואיסטי אינה מוגדרת בצורה אחידה בספרות המקצועית ונראה כי ההגדרה משתנה בהתאם לדיסציפלינות השונות. בקרב פסיכולוגים יש הסכמה כי מניע אלטרואיסטי הוא טובת רווחתו של האחר. בנוסף, פעולה בעלת מניע אלטרואיטסי כוללת גם הקרבה עצמית של המבצע[7]. הגדרה נוספת להתנהגות בעלת מניע אלטרואיסטי מתייחסות לכך שההתנהגות חייבת להתבצע ללא ציפייה להרוויח גמול חומרי או חברתי עבורה.[8] מהגדרות אלה ניתן ללמוד כי התועלת והרווחה של האחר הם המטרות העיקריות של התנהגות אלטרואיטסטית, שאינה משמשת כאמצעי להשגת מטרות אחרות של המבצע או קבלת תמורה כל שהיא. המקור המוצע הידוע ביותר של מוטיבציה אלטרואיסטית הוא רגש האמפתיה[9].
התפתחות ההתנהגות הפרו-חברתית
בקרב ילדים, תדירותה של התנהגות פרו-חברתית עולה עם הגיל.[10][8] כלומר, ילדים גדולים מעורבים יותר במתן עזרה או שיתוף ומבצעים מגוון רחב של התנהגויות המכוונות לאחר. מחקרים מראים כי ילדים מתחילים להתנהג באופן פרו-חברתי בשלב מוקדם בחייהם. לדוגמה, נמצא כי פעוטות בני שנה ניחמו אחרים במצוקה, השתתפו במטלות הבית ועזרו למבוגרים באמצעות הבאת חפץ או הצבעה על חפץ שלא ניתן להגיע אליו[11]. בנוסף, נמצא כי עד השנה השנייה לחיים, התנהגות פרו-חברתית מסתמכת על הבנת פעולה דרך תקשורת מפורשת ומגיל שנתיים התנהגות זו מתבססת על הבנת רגשותיו של האחר גם דרך רמזים דקים[12]. אולם, להתנהגויות אלו המראות על אכפתיות כלפי האחר מחיר אישי נמוך מאוד (הילד/פעוט לא צריך לוותר על חפצים שלו למען האחר). כאשר התנהגות פרו-חברתית כוללת תשלום מחיר אישי בביצוע שלה, ילדים עד גיל 6 מפגינים אנוכיות ולרוב חולקים מעט מאוד או כלל לא חולקים עם האחר.[10] מקורותיהם של התנהגויות אלו בגילאים הצעירים (עד גיל 4) והמנגונים בבסיסם שנויים במחלוקת.
בארבעת השנים הראשונות לחיי ילד, מקובל להתייחס לארבעה שלבים בהתפתחות ההתנהגות פרו - חברתית:[6][2][13]
אמפתיה רגשית מופיעה כבר אצל תינוקות מתחת לגיל שנה. בגיל זה, תינוקות מראים יכולת ראשונית של אמפתיה כאשר הם בוכים לנוכח מצוקה של אדם אחר וגם צוחקים כשאחרים צוחקים. עם זאת, בשלב זה התינוק אינו מבין בדיוק מי נתון במצוקה.
אמפתיה אגוצנטרית: בגילאי שנה עד שנתיים פעוטות משיגים התקדמות משמעותית בהבנת מושג העצמי ובעקבות זאת גם בהבנת האחר. הבנות חדשות אלו מאפשרות לפעוט לנקוט התנהגויות סיוע תכליתיות יותר. עם זאת, מרבית הגישות ההתפתחותיות מניחות כי פעוטות בגיל זה עדיין לא באמת מבינים לעומק את צרכיו של האחר, אלא עושים מה שהיה מסייע להם במצב זה. כך למשל, פעוטות בגיל זה ינסו להרגיע את הזולת באמצעות מה שבדרך כל מרגיע אותם עצמם - לדוגמה, פעוט בגיל שנה וחצי עשוי להציע לאחר את המוצץ שלו, את הדובי שלו, או את היד של אימו.
אמפתיה ממוקדת באחר: בגילאי שנתיים עד שלוש מתרחשת התפתחות משמעותית ביכולת הוויסות הרגשי וביכולת להבין את כוונות השני, את רגשותיו ורצונותיו, את הסיבות למצוקתו ואת מה שיכול להקל על המצוקה הספציפית. משום כך, המבעים הפרו-חברתיים והניסיונות לנחם אחרים נעשים מורכבים יותר. בד בבד, עם התפתחות השפה, והתפתחות התאוריה של תודעה (Theory of mind), מתאפשרת הבנה וניבוי של התנהגות הפרט והזולת המאפשרת עליית מדרגה משמעותית ההתנהגות הפרו-חברתית בגלל יכולתם של פעוטות להבין את כוונותיהם ורצונותיהם של אחרים.
בגילאי הגן (3–4) נמצא כי ילדים מקיימים מגעים תכופים עם מספר ילדים "כחברים" שעוזרים להם להשתלב בקבוצה. מחקרים מראים כי בין מי שמוגדרים כחברים, התנהגויות פרו חברתיות של אמפתיה, תמיכה, ועזרה, שכיחות יותר מאשר בין ילדים שאינם מוגדרים כחברים. בנוסף, ניתן לראות בגיל זה "חברות זמנית" או "על תנאי", כאשר ילדים משתמשים בחברות כאמצעי להצטרף למשחק עם מישהו אחר ("אני אהיה חבר שלך אם תרשה לי לנסוע על האופניים שלך").
התפתחות ההתנהגות הפרו חברתית בגילאי 4–6
החוקרים חלוקים בדעותיהם לגבי התפתחות ההתנהגות הפרו חברתית בגילאי הגן המאוחר. מירב החוקרים טוענים שילדים בגיל 4–5 שנים ממשיכים להראות התפתחות חיובית של יכולות האמפתיה המלווה במתן עזרה לזולת כיוון שהתפתחות תאוריית התודעה מאפשרת לילדים להבין, לחזות, ולהסביר את התנהגות ורגשות האחר, הבנה זו מעצימה את ההצלחה ביחסים חברתיים בכלל ובין העמיתים. כמה חוקרים סבורים לעומת זאת שהחל מגיל זה חלה דווקא ירידה בשכיחות של התנהגות זו, האי (1994)[14]טוענת שהתנהגות פרו חברתית הופכת להיות יותר סלקטיבית כך שהיא מופנית רק כלפי חלק מהזקוקים לעזרה, ילדים בגיל זה נוטים לפרש את מצוקת האחר על פי הסיטואציה ולא רק על פי הבעת פניו. ולומדים לווסת את התגובות הרגשיות שלהם למצוקה של אחרים ולשים לב לסימנים נוספים שיעידו אם מתאים להיענות למצוקה או להתעלם ממנה.
בתורת המשחקים
תורת המשחקים מציעה לבחון התנהגות פרו-חברתית אצל מבוגרים וילדים דרך משחק הנקרא משחק הדיקטטור. במשחק, שחקן אחד, הדיקטטור, מחליט כיצד לחלק סכום כסף, הניתן לו במהלך המשחק, בינו לבין משתתף אחר שלא קיבל תגמול במשחק. היות שלשחקן השני לא ניתן כוח כלשהו, המשתתפים אינם מכירים זאת והאינטראקציה ביניהם אנונימית לגמרי, המוטיבציה היחידה של הדיקטטור לחלוק חלק מהכסף היא אלטרואיסטית. מחקרים שבחנו התנהגות פרו-חברתית דרך משחק זה, הראו כי בקרב מבוגרים, לרוב המשתתף אינו דואג רק להגדלת הרווח של עצמו, אלא מקצה חלק מהכסף למשתתף השני, וכך גורם להקטנת סכום הכסף שהוא מקבל בתום הניסוי[15].
בקרב מבוגרים
הבדל בין מבוגרים לילדים ביחס להתהגות פרו חברתית קשור לתחושות המתעוררות בעת חלוקת משאבים בצורה שוויונית או לא שוויונית. בקרב מבוגרים נמצא כי כאשר מתבצעת חלוקה שווה של משאבים, אנשים חשים יותר בנוח וחווים יותר סיפוק בהשוואה לחלוקה לא שוויונית, אפילו כאשר החלוקה הלא שוויונית כוללת העדפה לטובתם האישית.[1] בקרב ילדים, נמצא כי רק בגיל 9-10 ישנה סלידה מחוסר שוויון, לפני כן, בגילאי 5-8 רמות הסיפוק אינן עולות כאשר ישנה חלוקה שווה של משאבים. הסבר אפשרי לכך הוא שכאשר ילדים בני 9-10 חלקו בצורה שווה עם האחר הם חשו טוב יותר ככל הנראה משום שהם הפנימו את הנורמות החברתיות וחלקו מתוך רצון פנימי. לעומת זאת, בגילאים צעירים יותר 5-8, הנתינה מונעת ככל הנראה מגורמים חיצוניים או תחושת מחויבות ולכן לא מבוילה לתחושת סיפוק.[10]
הבדלים בין אישיים
כבר בשנת החיים הראשונה ניתן לראות הבדלים בין-אישיים ביכולות הפרו-חברתיות והחל מגיל שנתיים-שלוש מתחילים להופיע הבדלים אינדיבידואליים יציבים ביכולת האמפתיה. ההבדלים בין הילדים הם בסוג ההתקרבות, באופן עיבוד המידע, במורכבות ובעוצמת התגובה בדרך כלל נוהגים להבחין בין מקורות פנימיים/מזגיים ולמקורות הקשורים לאינטראקציות הראשוניות של הילד ככאלו המשפיעים על התפתחות היכולות הפרו-חברתיות[16].
הבדלים בין אישיים הקשורים למזג
מקובל להתייחס ל"מזג" כמרכיב ראשוני גנטי איתו מגיע הילד לעולם. מיזגו של הילד נמצא בעבר כמשפיע על חוויותיו במצבים חברתיים, ועל אופי היחסים החברתיים שהוא יוצר.
בהקשר זה, ילדים עם מזג המוגדר כ "חיוני" או "קל" מגיבים בהתלהבות ובערנות במפגשים חברתיים, ומצליחים לארגן את החוויה ואת ההבעה הרגשית שלהם גם במצבים חברתיים מורכבים. לעומתם, ילדים עם מזג המוגדר כ "קשה" ו"עצור" נרתעים ממגע חברתי ומגלים משנה זהירות במצבים חברתיים כתינוקות, כפעוטות וכילדי גן. ילדים אלו מראים קשיים ביכולת הוויסות הרגשית, מתוך התבוננות בפחד או איום במתקיים בסביבה [13].
הבדלים בין אישיים הקשורים למערכת היחסים עם ההורים
דפוסי התקשרות שונים משקפים הבדלים בציפיות של התינוק מהעולם החברתי. התנסות בהתקשרות בטוחה וביחסי טיפול אמפתיים מנבאים רמה גבוהה של אמפתיה והתנהגות פרו-חברתית בשנות הילדות המאוחרות כיוון שילדים לומדים לא רק לקבל טיפול אלא גם כיצד לטפל באחרים[17].
על פי תאוריית ההתקשרות, דמות מטפלת המגיבה בזמינות רבה וברגישות לצורכי הילד, מספקת לו תחושת בסיס בטוח וחוף מבטחים ובכך היא מווסתת את רמת המתח של התינוק ועוזרת לו לצאת ממצבי דחק. כך, הילד יכול לחקור את העולם ולהתעניין בגירויים ובאנשים ללא אובדן בסיס זה. מנגד, דפוסי תגובה של הדמות המטפלת שאינם עקביים בזמינותם יוצרים חוסר ביטחון, קשיים בוויסות עצמי ואי פניות לתקשר ולפתח התנהגות פרו-חברתית עם האחרים.
סרוף טוען שילדים עם דפוס התקשרות בטוח מפתחים יכולת להיענות בצורה אמפתית לאחרים כיוון שחוו טיפול נענה שסיפק את צורכיהם וסיפק להם מקורות רגשיים המאפשרים להם כעת להיענות לצרכים הרגשיים של האחר[2].
תהליכי למידה של התנהגות פרו-חברתית
שלושה תהליכים הוגדרו ככאלו אשר באמצעותם הילד רוכש יכולת רגשית חברתית המתבטאת בהתנהגות פרו חברתית עם הסביבה שלו[13][18]:
הדגמה (Modeling): כאשר ההורים מביעים רגשות הם מדגימים לילד כיצד לווסת רגש מסוים וכיצד להביעו, הם גם מדגימים התייחסות להבעה רגשית וגם אסטרטגיות שונות של התנהלות חברתית, ושל התנהגות פרו חברתית שתואמת להקשר.
אימון (Coaching): כאשר ההורים מדברים עם ילדים על רגשות (מתארים את רגשותיהם שלהם), שואלים מישהו אחר, או את הילד, על רגשותיו) הם מקנים לו שפה רגשית שיכולה לעזור לו גם בוויסות רגשותיו וגם בטיפוח יכולתו להבין את רגשותיו ואת רגשותיהן של אחרים.
תגובה מידית בסמיכות להתנהגות (Contingency): כאשר ההורים מגיבים מיד לרגשות הילד הם עוזרים לו לרכוש יכולת של וויסות רגשי וגם מלמדים אותו מה הן ההבעות הרגשיות שהם מוכנים לקבל ואילו רגשות הילד יצטרך ללמוד לרסן.
התנהגות פרו חברתית וניצני ההתפתחות המוסרית
התגובה המוסרית שלנו למצבים חברתיים בין-אישיים מתבססת על מה שנקרא רגשות מוסריים, הטענה היא שאלה רגשות אוניברסליים המאפשרים חיים ביחד בכל חברה אנושית שהיא, הרגשות המוסריים כוללים רגשות חיוביים כמו אמפתיה, ורגשות שליליים כמו בושה או אשמה[13]. התגובה האמפתית למצוקתו של האחר היא שנמצאת בשורשי הרגישות המוסרית של ילד צעיר[6]. התפתחות הרגישות המוסרית והתפתחות הידע על הכללים החברתיים נובעות מהיבטים שונים בתכלית של המגעים שיש לילד עם סביבתו, בעוד שרגישות מוסרית מתפתחת מתוך עצם החשיפה וההבנה האמפתית למצוקתם הרגשית של האחרים, הידע על הכללים החברתיים מתפתח מתוך מגעים עם הדמויות המחנכות בבת ובמסגרת החינוכית[13].
^Lauren Wispe, Positive forms Of Social Behaviors: An Overview, JOURNAL OF SOCIAL ISSUES, 1972
^ 123Marten Hoffman, DEVELOPMENTAL SYNTHESIS OF AFFECT AND ITS IMPLICATIONS FOR ALTRUISTIC MOTIVATION., DEVELOPMENTAL PSYCHOLOGY, 1975
^Batson, C. D., Ahmad, N., Powell, A. A., & Stocks, E. L. (2008). Prosocial motivation. In J. Y. Shah & W. L. Gardner (Eds.), Handbook of motivation science (pp. 135–149). The Guilford Press.
