הקמפיין לזכויות אדם (באנגלית: Human Rights Campaign, בראשי תיבות: HCR) הוא ארגון אמריקאי מסוג קבוצת אינטרס אשר נוסד בשנת 1980, הפועל למען זכויות להט"ב בארצות הברית ובמשך השנים גם ברחבי העולם והוא הגדול והמשמעותי ביותר מסוגו במדינה עם יותר מ-3 מיליון חברים בשטחה ו-9 מיליון תומכים במדינות שונות ברחבי העולם.[1]
לדברי הארגון, "הקמפיין לזכויות אדם רואה בחזונו אמריקה בה מובטחות זכויותיהם של הומואים, לסביות, ביסקסואלים וטרנסג'נדרים, והם מתקבלים בברכה כחברים מלאים במשפחה האמריקאית - בבית, בעבודה, ובכל קהילה". בעודו מתמקד על הרחבת זכויותיהם של אנשי קהילת הלהט"ב, קידום לגליזציית נישואים חד מיניים, חקיקה נגד אפליה ופשעי שנאה והסברה כלפי המאבק נגד מחלת האיידס.[2]
מבנה
"הקמפיין לזכויות אדם" מורכב משלושה ארגונים: הראשון הוא מוסד ללא כוונת רווח המתמקד במחקר, שדלנות וחינוך בנושא להט"ב, השני הוא ארגון פוליטי העוסק בפעילות אל מול הקונגרס של ארצות הברית ורשויות מקומיות בנושא זכויות להט"ב, והשלישי הוא ועדה פוליטית העוסקת בהשקעות בקמפיינים של מועמדים פוליטיים שהתחייבו לתמוך בחקיקה שוויונית.
הנהגה
הנהגת קמפיין זכויות האדם כוללת את הנשיא אלפונסו דייוויד. עבודתו של הארגון נתמכת על ידי שלושה דירקטורים: הדירקטוריון, שהוא הגוף המנהל של הארגון, מועצת קרן HRC המנהלת את כספי הארגון וקובעת מדיניות רשמית המסדירה את הארגון ומועצת הנגידים, המנהלת את ההתפשטות המקומית של הארגון בפריסה ארצית.
היסטוריה
הקמה, שנות השמונים (1980)
סטיב אנדין, שעבד עם לובי לאומי לזכויות להט"ב שהוקם בעבר משנת 1978, הקים את ועדת הפעולה הפוליטית של קרן זכויות האדם בשנת 1980 אשר בסופו של דבר שתי הקבוצות התמזגו.[3] בשנת 1983 נבחר ויק בזיל, אז אחד מפעילי זכויות הלהט"ב המובילים בוושינגטון הבירה, כמנהל הראשון. באוקטובר1986 הוקמה קרן הקמפיין לזכויות האדם (HRCF) כארגון ללא מטרות רווח.
בינואר1989 הודיע בזיל על עזיבתו, והארגון התארגן מחדש מלשמש בעיקר כוועדת פעולה פוליטית (PAC) להרחבת תפקידו בלובינג, מחקר, חינוך ותקשורת.[4] הארגון החליט על הצהרת מטרה חדשה לפעילותו באומרה כי:
"קידום הרווחה החברתית של הקהילה הגאה על ידי ניסוח, תמיכה והשפעה על חקיקה ומדיניות ברמה הפדרלית, הממלכתית והמקומית".
בשנת 1992 אישרה קרן הקמפיין לזכויות אדם לראשונה מועמד לנשיאות, ביל קלינטון. במרץ 1993 החל בפרויקט חדש, "יום היציאה מהארון הבינלאומי". מינואר 1995 ועד ינואר 2004 שימשה אליזבת ליבנה כמנכ"לית הארגון אשר בהנהגתה מספר חבריו הוכפל פי 4 ליותר מ-500,000 חברים.[5]
ב-1995 הארגון השמיט את המילה "קרן" משמו והפך לקמפיין לזכויות אדם ועבר ארגון פנימי מחדש בעודו מוסיף תוכניות חדשות כגון פרויקט מקום העבודה ופרויקט המשפחה, בעוד שהארגון עצמו העצים באופן נרחב את פונקציות המחקר, התקשורת ושיווק / יחסי ציבור שלו. הארגון חשף לוגו חדש, המציג שלט כחול עם קווים מאונכים בצבעים צהובים.
חברי הקמפיין לזכויות אדם משתתפים במצעד הגאווה בשיקגו בשנת 2005
במרץ 2005 הודיע הארגון על מינויו של ג'ו סולמונזה לנשיאו אשר כיהן בתפקיד זה עד שפרש במאי 2012 כיו"ר שותף בקמפיין הנשיאותי של ברק אובמה.[9] הארגון השיק את תוכנית הדת והאמונה שלו בשנת 2005 לגיוס אנשי דת עבור סיוע לאנשי קהילת הלהט"ב והקמת כוהני דת התומכים בקיום נישואים חד מיניים.[10] ב-10 במרץ2010 נערכו במטה הקמפיין לזכויות אדם החתונות הראשונות המוכרות באופן חוקי במחוז קולומביה.[11] ב-9 באוגוסט2007 אירח הארגון בשיתוף עם ערוץ לוגו פורום למועמדים דמוקרטיים לבחירות לנשיאות ארצות הברית לשנת 2008 התומכים במיוחד בנושאי להט"ב.[12]
בשנת 2010, פעל הקמפיין לזכויות אדם ביטול האיסור של ארצות הברית על כניסתם של אנשים חיוביים ל-HIV למדינה לצורך נסיעות או הגירה.[13][14] בספטמבר2011 הוכרז כי ג'ו סולמונזה יפטור מתפקידו כנשיא הארגון לאחר סיום חוזהו בשנת 2012.[15] למרות ההשערות הראשוניות כי נשיאת מועצת העיר אטלנטה לשעבר, קתי וולארד, תמונה, לא הוכרז על כל מחליף אלא ב-2 במרץ 2012, אז הוכרז צ'אד גריפין, מייסדו של הקרן האמריקאית לשוויון זכויות, כיורשו של סולמונזה אשר נכנס לתפקידו ב-11 ביוני 2012.[16] בשנת 2012 הודיע הארגון כי גייס ותרם 20 מיליון דולר לבחירת הנשיא ברק אובמה מחדש ולקידום נישואים חד מיניים.[17] בנוסף למערכת הבחירות המחודשת של אובמה, הארגון הוציא כסף על אמצעי הצבעה הקשורים לנישואים בוושינגטון, מיין, מרילנד ומינסוטה, ובחירת הסנטורית הדמוקרטית תמי בולדווין בוויסקונסין.
בשנת 2013, ערך קמפיין גלויות לתמיכה בחוק אי-הפליה בתעסוקה (ENDA) המוצע בקונגרס ארצות הברית אשר יאסור אפליה בגין העסקה ותעסוקה על רקע נטייה מינית או, בהתאם לגרסת הצעת החוק, זהות מגדרית, על ידי מעסיקים בעלי לפחות 15 עובדים.[18] בשנת 2019 הצטרף הקמפיין לזכויות אדם יחד עם כ-42 ארגונים דתיים ובני ברית נוספים בהוצאת הצהרה נגד פרויקט בליץ, מאמץ של ארגוני ימין נוצרים להשפיע על חקיקת המדינה המבקש "להשיב ולהגדיר כראוי את הנרטיב התומך באמונות דתיות אלו" המתנגדת לקהילת הלהט"ב.[19]
כל שנה מאז 1997, אירח הקמפיין לזכויות אדם ארוחת ערב לאומית המשמשת לגיוס הכספים השנתי הגדול ביותר של הארגון. בשנת 2009 נאם נשיא ארצות הברית ברק אובמה בארוחת הערב הלאומית השנתית ה-13 מטעמו. בנאומו, אישר הנשיא אובמה את התחייבותו לבטל את מדיניות "אל תשאל, אל תספר" אשר אסרה על להט"בים מוצהרים לשרת בצבא ארצות הברית ואת חוק ההגנה על הנישואים (DOMA) אשר הגדיר נישואים למטרות פדרליות כאיחוד של גבר ואישה בלבד, ואפשר למדינות לסרב להכיר בנישואים חד מיניים הניתנים על פי חוקי מדינות אחרות. כמו גם את התחייבותו להעביר את החוק לאי הפליה בעבודה.[20] אובמה נשא את הנאום המרכזי גם בשנת 2011, וחזר על התחייבותו להילחם למען ביטול חוק הנישואים ולמעבר להכרה בנישואים חד מיניים ומאבק בבריונות כלפי בני נוער להט"בים. דוברים אחרים שהוצגו בארוחות ערב כללו את ביל קלינטון, מאיה אנג'לו, כווייסי מפומה, ג'ו ליברמן, הילרי קלינטון, דיק גפהארדט, ג'ון לואיס, רוזי אודונל, ננסי פלוסי, טים גאן, סוזי אורמן, סאלי פילד, קורי בוקר, תמי בולדווין ובטי דג'נרס.[21]
רשומות היסטוריות
התיעוד ההיסטורי של ציר הזמן של הקמפיין לזכויות האדם נשמר באוסף ספריית אוניברסיטת קורנל. כשהגיעו לקורנל בשנת 2004, הרשומות כללו מסמכי תכנון אסטרטגיים, פקסים, פרוטוקולים, דואר אלקטרוני, הודעות לעיתונות, פוסטרים וקמפיינים. הארכיון, שגובהו 84 מ"ק, הוא השני בגודלו באגף לאוספי מיניות אנושיים נדירים וכתבי יד. בפברואר 2007 נפתח הארכיון בפני חוקרים בספרייה, ותקליטים נבחרים אורגנו בתערוכה מקוונת בשם "25 שנים של השפעה פוליטית, הישגי הקמפיין לזכויות אדם".[22][23]
פעילות
על פי הארגון, קמפיין זכויות האדם "מאורגן למטרות צדקה וקידום החינוך והרווחה הציבורית עבור הקהילה הלסבית, ההומוסקסואלית, הביסקסואלית והטרנסג'נדרית". הארגון מספק משאבים ליציאה מהארון,[24] נושאים טרנסג'נדריים,[25] נושאי בריאות להט"בים,[26] ומידע על נושאים במקומות העבודה העומדים בפני אנשי להט"ב ומציג מדד השוויון התאגידי.[27]
הארגון פעל בלובינג להעברת חוקים נגד אפליה ופשעי שנאה נגד הקהילה הגאה ברחבי העולם.[28] הארגון תמך בהעברת החוק של מתיו שפרד וג'יימס בירד ג'וניור למניעת פשעי שנאה, שהרחיב את חוק פשעי השנאה הפדרלי כדי לאפשר למשרד המשפטים לחקור ולהעמיד לדין פשעים שמקורם במגדר האמיתי או הנתפס של הקורבן, הנטייה המינית, הזהות המגדרית שלו או נכות.[29]
עבודת הארגון בנושאי בריאות התמקדה באופן מסורתי בתגובה למגפת HIV / איידס אשר טיפל באפליה במסגרות הבריאות של עובדי להט"ב, חולים ובני משפחותיהם. מאז 2007 פרסמה הקמפיין את "מדד שוויון הבריאות", המדרג בתי חולים בנושאים כמו מדיניות אי-אפליה בקרב מטופלים ועובדים, הכשרה של יכולת תרבותית של עובדים וזכויות ביקור בבית חולים למשפחות בהן נמצאים חולים להט"בים.[30] לוביסטים מהארגון פעלו יחד עם ממשל אובמה להרחבת זכויות הביקור בבית החולים לבני זוג מאותו המין,[31] ולמען ביטולו של חוק מדיניות "אל תשאל, אל תספר", אשר מנעה מלהט"בים מוצהרים לשרת באופן גלוי בצבא ארצות הברית שבוטלה בשנת 2011.[32]
הלוגו הרשמי של הקמפיין לזכויות אדם, שאומץ בשנת 1995, מורכב משני קווים המסמלים את סימן השוויון בצבע צהוב המוטל ים על רקע כחול אשר נוצר על ידי חברת העיצוב סטון יאמאשיטה. הלוגו הקודם ששימש את הארגון (אשר נקרא בעבר הקרן לקמפיין זכויות האדם) הציג לפיד בוער מסוגנן.
_(cropped_4).jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg)
