סיטי אקסיאלי המראה מצב של סיטוס אינברסוס. בניגוד למצב התקין, בתמונה הכבד נמצא בצד שמאל של החולה (צד ימין של התמונה).סיטי אקסיאלי המציג מום מולד שבו הלב ממוקדם בצד ימיןסיטי אקסיאלי המציג סינוסיטיס כרוני כחלק מסינדרום קרטגנר
הפרעת תנועה ריסונית ראשונית (באנגלית primary ciliary dyskinesia), היא מחלה גנטית נדירה, הגורמת לפגם בפעולה של הריסונים של תאי רקמת אפיתל המצפים את דרכי הנשימה, איברי הרבייה אצל נשים וגברים ועוד. הריסונים הן מעין ״שערות״ על גבי התאים שמתנועעות באופן אקטיבי עם כיווניות מוגדרת. כתוצאה מהמחלה, יכולת התנועה של הריסונים נפגעת והריר אינו מנוקז כמו שצריך.
הסימפטום השכיח של המחלה הוא סינוסיטיס חוזר ודלקות שונות כמו דלקת אוזניים, דלקת גרון, דלקת ריאות וכו'. בנוסף, המחלה עשויה לגרום לבעיות בפוריות גם בקרב גברים וגם בקרב נשים.
במקרים שבהם מחלת תאי האפיתל מתפשטת לאיברים נוספים, יש מצב של סיטוס אינברסוס, סינוסיטיס כרוני וברונכיאקטזיס היא נקראת סינדרום קרטגנר.
סימנים וסימפטומים
סיטי סגיטאלי המציג חסימת הפרשת ריר בפתחי אוויר כחלק ממחלת הפרעת תנועה ראשונית ריסוניתתמונת סיטי המציגה ברונכיטיאקטזיס אצל חולה הסובל מסינדרום קרטגנר
הפרעת תנועה ריסונית ראשונית, גורמות להפרעה בתנועת הריסונים בדרכי הנשימה ובאיברים אחרים בגוף. פגיעה במבנה או בתפקוד הריסונים יכולה לגרום לדלקות חוזרות בדרכי הנשימה ואף להפרעה בפוריות. כל תא במערכת הנשימה מצופה במאות ריסונים זעירים (שניתן לראות אך ורק במיקרוסקופ), המהווים מרכיב חיוני במערכת ההגנה מפני זיהומים. התוצאה העיקרית של תפקוד לקוי בפעולת הריסונים של רקמת האפיתל, היא ירידה משמעותית ואף מוחלטת בפינוי הליחה מהריאות ורגישות חוזרת לזיהומים בדרכי הנשימה כמו סינוסיטיס, ברונכיטיס, דלקת ריאות ודלקת אוזניים[1]. הליחה יכולה להתנקז מהחלק העליון של דרכי הנשימה אך לא מהחלק התחתון. לכן, ימצאו דלקות חוזרות בדרכי הנשימה התחתונות. הסיבה נעוצה בכך שבדרכי הנשימה העליונות הליחה יכולה להתנקז עם כוח הכבידה ואילו בדרכי הנשימה התחתונות הניקוז צריך להיעשות על ידי הריסונים.
לתאי רקמת האפיתל יש ריסונים קטנטנים (באנגלית cilia), אשר תפקידם להסיע את הריר מחלל האף אל הלוע, שם הוא נבלע. כך, הריר המופרש מנוקז על מנת שלא ינזל החוצה מהאף או יסתום את החללים שבו. כתוצאה מהמחלה הריר אינו מנוקז כמו שצריך. הדרך היחידה של ניקוז הליחה באופן עצמאי היא על ידי השיעול. לכן הסימפטום הנפוץ ביותר למחלה הוא חולים שמנוזלים באופן כרוני וקבוע, שיעול חוזר ונשנה, דלקות חוזרות באף ובדרכי הנשימה. נזק מתקדם במערכת הנשימה הוא נפוץ, וכולל דלקות ריאות שמתחילות בילדות המקודמת ובעיות בסינוסים שמחמירות בבגרות.
עם זאת, האבחנה לרוב לא מגיעה בשלב מוקדם על אף הסימפטומים והתסמינים האופייניים. חלק מהחולים במחלה חווים ירידה בחוש הריח (למרות שחלק מדווחים שאין שינוי בחוש הריח אלא להפך - רגישות רבה יותר לריח ולטעם). במקרים חמורים של המחלה אף נדרשת השתלת ריאה. ניתן להפחית באופן דרסטי את התסמינים של המחלה על ידי טיפול מוקדם הכולל פיזיותרפיה ופעילות גופנית. הסברה כרגע היא שטיפול אגרסיבי במחלת הסינוסים בגיל צעיר תוכל לסייע לטווח הרחוק. בנוסף, צעדים דרסטיים לשיפור ניקוי הליחה ימנעו זיהומים בדרכי הנשימה. גברים הסובלים מהמחלה יסבלו מבעיות בפוריות ובמקרים קיצוניים אף עקרות. הבעיה תהיה בהסעה של הזרע בתוך צינור הזרע, אך עדיין קיימת האפשרות של הפריה חוץ גופית. דווחו בעבר מקרים שעל אף המחלה הזרע יכל לזוז והתאפשר הריון[דרוש מקור][מפני ש...].
בנוסף, מחקרים מראים כי יש ירידה ניכרת בפיריון וקשיים בהתעברות גם אצל נשים הסובלות מהמחלה בשל תפקוד לקוי של ריסי רקמת האפיתל[2].
החלבון של הריסונים משתתף גם בהנעה של האיברים של העובר לצדדים כאשר הוא מתפתח. יכולת זו נפגעת ולכן האיברים לא עברו למיקומים הנכונים שלהם בגוף. מצב כזה נקרא situs inverses - האיברים ממוקמים הפוך ביחס למיקומם הרגיל בגוף.
בכ-50% מהמקרים מתקבלת בקרב החולים תמונת ראי של איברי הגוף. כאמור, האיברים נמצאים הפוך ביחד למיקומם הרגיל בגוף. כך נוצר מצב בו למשל הלב ימצא בצד ימין במקום בצד שמאל ואף יכול להתקיים היפוך במיקום של אברי הבטן - הכבד ימצא בצד שמאל והטחול והקיבה ימצאו בצד ימין (ההפך מהמיקום הקבוע שלהם).
בנוסף אצל מרבית החולים ניתן לראות במיקרוסקופ אלקטרוני פגמים במבנה העדין של הריסונים.
על אף שממדי המחלה האמיתיים עדיין אינם ידועים, שיעור המחלה המדווח בעולם בעולם הוא כ-1 מתוך 15-20 אלף[3] לידות. מומחים מעריכים, כי קרוב לוודאי שמחלה זו נפוצה בקרב האוכלוסייה יותר מהשיעורים המדווחים, אולם חולים רבים ובמיוחד אלו הסובלים מזיהומים חוזרים בדרכי הנשימה, עדיין אינם מאובחנים.
גנטיקה
הפרעה תנועה ריסונית ראשונית זוהי מחלה גנטית הפוגעת בכושר התנועה העצמאי של הריסונים[4], המורכבים מבערך 250 חלבונים.
בקרב כ-90[5] אחוזים מהאנשים הסובלים מהמחלה, יש שינויי מבנה קיצוניים שמשפיעים על החלבונים שנמצאים בזרועות הדיאנין. דינאין זהו חלבון שמאפשר תנועה ודבר זה פוגע ביכולת התנועה העצמית של התאים. בכ38[5] אחוזים הסובלים מהמחלה, היא נגרמת על ידי מוטציות ב-2 גנים - DNAI1 ו־DNAH5.
יש מאמץ בינלאומי לזהות את הגנים שמרכיבים את זרועות הדיאנין או חלבונים הקשורים למבנים אחרים של הריסונים.
הריס הזעיר מורכב ממאות חלבונים שונים, שנוצרים על ידי גנים רבים, המאפשרים מבנה קשיח בעל גמישות ויכולת תנועה, תוך תאום עם ריסונים סמוכים. הריסונים נמצאים גם באוזניים, במוח, ובמערכת הרבייה הנשית ובחצוצרה.
פתופיזיולוגיה
מחלה זו עוברת בירושה גנטית. המבנים המרכיבים את הריסונים הכוללים זרועות דיאנין פנימיות ו / או חיצוניות, מנגנון מרכזי, חישורי רדיאלי, וכו' חסרים או לא מתפקדים, ולכן המבנה חסר היכולת לזוז. בנוסף, ייתכנו ליקויים כימיים המפריעים לתפקוד הריסונים ליצירת המבנה התקין. חוסר התפקוד של הריסונים מתחיל במהלך השלב העוברי של ההתפתחות ומשפיע משם ואילך, לכן חלק מהאיברים לא נמצאים במקומות התקינים שלהם כפי שצוין מעלה.
קשר למחלות גנטיות נדירות אחרות
ממצאים אחרונים במחקר גנטי הראו כי מספר רב של הפרעות גנטיות, גם תסמונות גנטיות וגם מחלות גנטיות, שלא זוהו בעבר בספרות הרפואית כקשורים, עשויים להיות, למעשה, קשורים מאוד בשורשים גנטיים. לפיכך, הפרעת תנועה ראשונית ריסונית היא מחלה שפוגעת בריסונים של רקמת האפיתל. מחלות אחרות שבהם הריסונים נפגעים כוללים את תסמונת Bardet-Biedl, כליות פוליציסטיות ומחלות כבד, תסמונת Alstrom, תסמונת מקלה גרובר וכמה צורות של ניוון רשתית[6].
היסטוריה
הראשון שתיאר את הסימפטומים הקלאסיים כקשורים למחלת PCD היה א.ק זיברט[7] בשנת 1904, ואחריו פרסם קרטגנר את הדוח הראשון שלו בנושא בשנת 1933[8].
^Zivert AK (1904). "Über einen Fall von Bronchiectasie bei einem Patienten mit situs inversus viscerum". Berliner klinische Wochenschrift. 41: 139–141.
^Kartagener M (1933). "Zur Pathogenese der Bronchiektasien: Bronchiektasien bei Situs viscerum inversus". Beiträge zur Klinik der Tuberkulose. 83 (4): 489–501. doi:10.1007/BF02141468.
Strategi Solo vs Squad di Free Fire: Cara Menang Mudah!
