הפנים האחרות: הקשרים הסודיים בין הנאצים להנהגת התנועה הציונית

הפנים האחרות: הקשרים הסודיים בין הנאצים להנהגת התנועה הציונית
الوجه الآخر: العلاقات السرية بين النازية والصهيونية

מידע כללי
מאת	מחמוד עבאס
שפת המקור	ערבית
סוגה	ספר עיון
נושא	השואה
הוצאה
תאריך הוצאה	1984
הוצאה בעברית
תרגום	לא תורגם

הפנים האחרות: הקשרים הסודיים בין הנאצים להנהגת התנועה הציונית הוא ספר עיון שכתב מחמוד עבאס ושיצא לאור בירדן בשנת 1984 בשפה הערבית. הספר מבוסס על תזה שאת חיבורה סיים עבאס ב-1982 כשלמד באוניברסיטת פטריס לומומבה שבמוסקבה. כותרת התזה הייתה "הקשר בין הנאצים לבין מנהיגי התנועה הציונית."

סקר עולמי מאת מכון ויימן לחקר השואה שהתפרסם בשנת 2004 מגדיר את ספרו של עבאס כהכחשת השואה^[1].

בעת שמוּנה לתפקיד ראש ממשלת הרשות הפלסטינית ב-2003, כתב עבאס, "השואה הייתה פשע נורא, בלתי-נסלח כנגד העם היהודי, פשע נגד האנושות שאין האדם יכול לקבל", והוסיף כי אינו מכחיש זאת. עוד אמר, "כאשר כתבתי את "הפן האחר"...היינו במלחמה עם ישראל. כיום לא הייתי מתבטא כך".

רקע

עבאס ערך את לימודיו באוניברסיטת הידידות בין העמים של רוסיה ע"ש פטריס לומומבה לשם הכנת הדוקטורט שלו. מנהל האוניברסיטה באותה עת היה יבגני פרימקוב, וזה מינה את החוקר ולדימיר איבנוביץ' כּיסילב כמנחה של עבאס. בריאיון שנערך עמו כעבור עשרים שנה, זכר כיסילב את עבאס כתלמיד מוכן היטב שבא למוסקבה עם נושא שבחר מראש וחומר רב מוכן.

בתרגום מרוסית שמהּ של התזה "הקשרים בין הציונות לבין הנאציזם." הספר המבוסס על עבודת הדוקטורט של עבאס מ-1982 ויצא לאור בשנת 1984 על ידי הוצאת דאר אִבּן רושד בעמאן בירדן תחת השם הפן האחר: הקשרים הסודיים בין הנאצים להנהגת התנועה הציונית.

תוכן

האשמות נגד התנועה הציונית

לפי ספרו של עבאס, הציונות וראשי התנועה הציונית הם "השותף היסודי" והאחראים לפשעים שהתחוללו במלחמת העולם השנייה נגד היהודים. לדבריו, הם שותפים בהשמדת העם היהודי בכך שהם שיתפו פעולה עם הרייך השלישי, עודדו את רדיפת היהודים והאנטישמיות באירופה והכשילו במכוון מבצעים רבים להצלת יהודים. כל זאת, כדי להגביר את העלייה לארץ ישראל ולהאיץ את הקמתו של בית יהודי בפלשתינה. לטענתו, מדינות המערב התעלמו במכוון, מהפשעים שביצעה לכאורה התנועה הציונית והאשימו רק את מנהיגי הנאציזם. עבאס מציין עוד, כי כל מי שניסה לחשוף את המזימה הזו חוסל על ידי הממסד הישראלי. לכאורה, הספר עוסק ביחסים בין התנועה הציונית לבין הנאציזם מאז חתימת הסכם העברה באוגוסט 1933 ושיתוף פעולה שכביכול בא לאחריה.

עיקרי האשמות העולות בספר הם:

1. האידאולוגיה הנאצית היא שוות ערך לאידאולוגיה של הציונות.
2. ראשי התנועה הציונית קשרו מזימה נגד העם היהודי בכך שהם שיתפו פעולה עם היטלר.
3. ראשי התנועה הציונית התעלמו משואת יהודי אירופה והקריבו אותם כדי שיוכלו לתבוע בית לאומי.
4. התנועה הציונית הכשילה במכוון ובשיטתיות את הצלת יהודי רומניה, הונגריה סלובקיה וארצות הים הבלטי, וכן סיכלה משלוח של 3,000 ילדים מהונגריה.
5. היהודים במדינות ערב שנטשו את הארצות שלהם לא סבלו מכל התנכלות או רדיפה, ושורש הסכסוך בינים לבין הערבים נובע מזכויות היתר שהם קיבלו מהקולוניאליסטים הצרפתים והבריטים.

בראייתו של עבאס, הציונים מאמינים בטוהר הגזע היהודי, כפי שהיטלר האמין בטוהר הגזע הארי. הוא טוען כי התנועה הציונית לא הגישה סיוע לקורבנות הנאציזם, ומנעה מגורמים אחרים להגיש להם סיוע. התנועה הציונית הסתירה מידע אשר הגיע מהגטאות ומחנות הריכוז והכשילה ניסיונות להצלת יהודים שלא לארץ ישראל. בכך, אימצה את עיקרון הסלקציה הנאצי, כאשר היא ערכה מבצעים להצלת יהודים מהטבח. התנועה הציונית הסיתה נגד היהודים בארצות שהיו תחת הכיבוש הנאצי כדי להרחיב את פעילות ההשמדה ההמונית. זאת לטענתו, מאחר שיהודי אירופה לא אימצו את הציונות.

מספר הקורבנות ותאי הגזים

בהקדמה לספר ישנה התייחסות למספר קורבנות השואה. עבאס מציין, כי ישנן שמועות לפיהן מספר הקורבנות הגיע לשישה מיליון, ואף לשנים עשר מיליון, אך לפי חוקרים רבים לדבריו, המספר מונה מאות אלפים. לפי עבאס, האינטרס של התנועה הציונית הוא לנפח את מספרי הנספים לצורך רווחים פוליטיים.

באשר לתאי הגזים, עבאס נסמך על מכחיש השואה רובר פוריסון, לפיו, תאי הגזים לא נועדו להריגת יהודים חיים אלא לשריפת גופות בלבד, מחשש להפצת מחלות וחיידקים.

האנטישמיות במדינות ערב

ערך מורחב – אנטישמיות בעולם הערבי

בספרו מתייחס עבאס לנושא האנטישמיות במדינות ערב. בכותרת הפרק, "אנטישמיות בארצות שמיות?", משתמע שלא תיתכן אנטישמיות בארצות אלה. עבאס קובע באופן חד משמעי שאין בארצות ערב אנטישמיות וכי למרות זאת מספרם הולך ומתמעט. עבאס מתעלם מהרדיפות, הגירוש ההמוני והסבל שפקד את יהודי ארצות ערב. בין השנים 1940–1970 עשרות אלפי יהודים גורשו מעיראק, מצרים, לוב, תימן ואלג'יריה. מאות יהודים נרצחו במדינות ערב ורכוש יהודי רב נגזל והוחרם.

עבאס מסיים את ספרו באזכור שני אירועים אשר לטענתו הביאו להחמרה ביחסים ביניהם והם: עלילת דמשק והענקת זכויות אזרחיות ליהודי צפון אפריקה.
אירועים אלה לדברי עבאס גרמו לאימפריה הבריטית לתת זכויות יתר ליהודים, דבר אשר קומם את הערבים כנגד היהודים.

באשר לאירוע הראשון, עבאס מציין אירוע אנטישמי בעליל, לפיו ב-5 בפברואר 1840 נחטף כומר נוצרי יחד עם משרתו, חקירת הצרפתים שהיו הממונים על העת'מאנים גילתה שמספר יהודים חטפו אותם ורצחו אותם על מנת לעשות שימוש בדמם למצות פסח. עשרות יהודים נכלאו. אך הסולטאן העת'מאני עבד אלחמיד, הצליח להוכיח שהיהודים ככלל מתעבים את הדם ולכן הוא הגיע למסקנה שיהודי דמשק חפים מפשע ביטל את גזר הדין ולא פגע בקהילה היהודית. נהפוך הוא, הוא הורה להעניק להם הגנה יתרה כתוצאה מאירוע זה ומכאן עבאס מסיק שבריטניה העניקה ליהודים את פלשתינה כדי להגן על היהודים וקובע, כי היהודים מפיקים תועלת מהאשמות שווא וכי הם נהנים מהרדיפות ומהעוול ועוד מוסיף, כי יש תוצאות חיוביות לקיפוח. זהו למעשה הקו שנוקט עבאס לאורך כל הספר: היהודים מבקשים שיתנכלו להם וכי הם נהנים מהרדיפות האלה ומפיקים מהם תועלת רבה.

באירוע השני עבאס מציין, כי צרפת העניקה את האזרחות ליהודי מרוקו על מנת שתהיה לה שם דריסת רגל. הענקת האזרחות, לדבריו, נותנת את הרושם שהיהודים סובלים מאפליה על ידי המוסלמים, מהלך שהחריף את היחסים בין היהודים למוסלמים.

ביקורת

עם מינויו של עבאס לתפקיד ראש ממשלת הרשות הפלסטינית ב-2003, הסיר צה"ל מאתר האינטרנט שלו קטעים מתוך ספרו של עבאס, לרבות ציטוטים המערערים על השימוש בתאי הגזים והטוענים למספר קורבנות נמוך משישה מיליון. לדברי חבר-הכנסת אריה אלדד, שהתבטא סמוך למועד המינוי, נתבקש מרכז שמעון ויזנטל על ידי משרד החוץ הישראלי ומחלקת המדינה של ארצות הברית "להסתיר מידע על אודות כתביו מכחישי-השואה של עבאס" קודם לחתימת הסכמי אוסלו ב-1993.

הבהרות מצד עבאס

מכון ויזנטל דרש מעבאס ב-1995 להבהיר את עמדתו בסוגיית השואה, אך עבאס נמנע מעשות כן אז^[2]. כאשר יצא להתגונן על עצמו אמר: ”כאשר כתבתי את "הפן האחר"... היינו במלחמה עם ישראל. כיום לא הייתי מתבטא כך... כיום שורר שלום ועל כל שאכתוב מעתה ואילך לשרת את קידום תהליך השלום.”

בריאיון לעיתון הארץ ב-2003 אמר עבאס:

כתבתי בפירוט על אודות השואה ואמרתי שאיני מעוניין לעסוק במספרים. ציטטתי מחלוקת בין חוקרים בה צוינו מספרים שונים בהתייחס לקורבנות. אחד כתב שהיו 12 מיליון ואחר שהיו 800,000. אין ברצוני להתווכח עם המספרים. השואה הייתה פשע נורא, בלתי-נסלח כנגד העם היהודי, פשע נגד האנושות שאין האדם יכול לקבל. השואה הייתה דבר נורא ואין איש יכול לטעון שהכחשתי אותה.

— ^[3]

ראו גם

• אמין אל-חוסייני

לקריאה נוספת

כריכת הספר השואה בעיני מחמוד עבאס, 2017

• השואה בעיני מחמוד עבאס (אבו מאזן): לקט מתורגם וערוך מספרו, ירושלים: לביא פ. אנטרפרייז - הוצאה לאור, תשע"ז/ 2017. (בעברית)

קישורים חיצוניים

• אדי כהן, הפנים האחרות של מחמוד עבאס, באתר מידה, 20 ביוני 2014
• אדי כהן, How Holocaust Denial Shaped Mahmoud Abbas’ Worldview, ‏מאי 2016 (באנגלית)
• רונן ברגמן, Abbas' book reveals: The 'Nazi-Zionist plot' of the Holocaust, ‏26 בנובמבר 2014 (באנגלית)
• לייף, Eichmann Tells His Own Damning Story, ‏28 בנובמבר 1960 (באנגלית)

הערות שוליים

1. אלכס גרובמן, רפאל מאדוף.Holocaust Denial: A Global Survey - 2004
2. הליגה נגד השמצה, Holocaust Denial in the Middle East: The Latest anti-Israel, Anti-Semitic Propaganda Theme
3. ישי גולדפלם, למרות הכל, אבו מאזן עדיין מכחיש שואה, ‏5 במאי 2014