הפארק ידוע בשל שפע בעלי החיים הימיים, אזורי קינון של עופות טרופיים, שוניות אלמוגים צבעוניות והאגדות על ספינות טרופות ואוצרות תת-מימיים. לב הפארק הוא פורט ג'פרסון, מבצר חוף מאסיבי לא גמור. פורט ג'פרסון הוא מבנה הלבנים הגדול ביותר בחצי הכדור המערבי,[4] והוא מורכב מ-16 מיליון לבנים. בארצות הברית רק המבצרים פורט מונרו (Fort Monroe) בווירג'יניה ופורט אדמס (Fort Adams) ברוד איילנד גדולים ממנו. דריי טורטוגס ייחודי בעיקר בשל השילוב של מערכת אקולוגית טרופית שהאדם לא שינה עם ממצאים היסטוריים משמעותיים. הגישה לפארק היא באמצעות מטוס ימי או ספינה. ממוצע המבקרים השנתי בפארק בתקופה שבין 2007 ל-2016 היה 63,000 מבקרים מדי שנה.[2] הפעילויות בפארק כוללות: צלילה באמצעות שנורקל עריכת פיקניקים, צפרות, מחנאות, צלילת סקובה, דיג במים מלוחים ושיט בקיאקים.
דריי טורטוגס הוא ארכיפלג קטן של איי אלמוגים, כ-109 קילומטרים מערבית לקי וסט במפרץ מקסיקו במדינתפלורידה. האיים מייצגים את האיים המערביים ביותר והמבודדים ביותר מבין איי פלורידה קיז, אם כי כמה שוניות ושרטונות חול תת-מימיים נמשכים מערבה מחוץ לגבולות הפארק, מעבר לאיי טורטוגס. מעל 99 אחוזים משטח הפארק הם מים. שבעת האיים הגדולים ביותר, כולם בתחומי בפארק, הם ממערב למזרח: לוגרהד קי (Loggerhead Key), גרדן קי (Garden Key), בוש קי (Bush Key), לונג קי (Long Key), הוספיטל קי (Hospital Key), מידל קי (Middle Key) ואיסט קי (East Key). הפארק גובל במזרח, בדרום, ובמערב בשמורה הימית הלאומית פלורידה קיז (Florida Keys National Marine Sanctuary), ובצפון-מערב ב"שמורה האקולוגית טורטוגס" (Tortugas Ecological Reserve). סך כל השטח היבשתי בפארק הוא 420 דונם.
שטח בן 120 קילומטרים רבועים בחלקים הצפוניים והמערביים של הפארק, כולל קבוצת האיים המרכזית, הוגדרו ב-19 בינואר 2007 כ"אזור טבע למחקר" (research natural area) שבמסגרתו אסור ליטול חיים של בעלי חיים ימיים, וגם לא להטיל עוגן. כלי השיט המבקשים לעגון באזור המחקר הטבעי חייבים להשתמש במצופי עגינה המיועדים לכך או לעגון במזח. כ-54% מהפארק נשארו זמינים לדיג.[6]
קשה לבקר בפארק בספינה פרטית בשל המרחק, ולכן מרבית המבקרים מגיעים במעבורת או במטוס ימי מקי וסט. שירותי הסעה ומעבורת רשמיים לדריי טורטוגס כוללים את ספינת הקטמרן "ינקי פרידום 3" (Yankee Freedom III), שהשיט בה מקי וסט לפורט ג'פרסון אורך שעתיים וחצי ואת שירותי המטוסים הימיים.[7]
גאולוגיה
אלמוגים בוני שונית בפארק הלאומי דריי טורטוגס
איי הדריי טורטוגס הם ההארכה המערבית של שרשרת האיים המקושתת של שוניות ואבן הגיר אואוליטית מהפליסטוקן, כשהגבול המזרחי הוא בקרבת מיאמי של ימינו. איי פלורידה קיז הם הביטוי בפני השטח של משטח הקרבונטי של דרום פלורידה בעובי שישה קילומטרים, שצבר משקעים מאז הקרטיקון התחתון. שתי יחידות סטרטיגרפיות נחשפו בפני השטח. אבן גיר קי לרגו (Key Largo Limestone) ואבן גיר מיאמי (Miami Limestone). אבן גיר קי לרגו יוצרת שוניות בעובי עד 60 מטרים, במקביל לקצה אדן היבשת. היא בנויה מאלמוגים בוני שונית ומקלקארניט.[א] עובי אבן גיר מיאמי פחות מ-15 מטרים, והיא בדרך כלל נמצאת מאחורי שונית מאבן גיר קי לרגו, אבל מכסה את ההארכה המערבית של הקיז. היא כוללת פאצייסחיטחבים ופאצייס אואוליטי ומייצגת שרטונות הנחשפים בשפל. בנוסף אפשר למצוא בדריי טורטוגס דוגמאות מעולות של מרבצי חול קרבונטי מההולוקן, הבנויים בעיקר מלוחיות של אצות אלימדה (Halimeda). בין דריי טורטוגס וקי וסט יש דוגמה למרבצי חול אלו בעובי 12 מטרים הידועים כ"החולות הטובעניים" ("the quicksands").
אקלים
הפארק שוכן באזור של אקלים טרופי ימי, שבו העונה הגשומה חופפת לעונת ההוריקנים ממאי ועד אוקטובר, והעונה היבשה מנובמבר עד אפריל. האזור סובל מאוד מהוריקנים תכופים וסופות טרופיות. למרות החשיפה למערכות טרופיות הטורטוגס הם בין האזורים הגשומים פחות בפלורידה, כשממוצע המשקעים השנתי הוא 925 מילימטרים. הבדלי הטמפרטורות בין הקיץ לחורף קטנים, כשהטמפרטורות הגבוהות בקיץ הם סביב 32°C והטמפרטורות הנמוכות בחורף נעות סביב 19°C.[8][9]
האירופאי הראשון שראה את איי דריי טורטוגס היה חואן פונסה דה ליאון, שביקר במקום ב-21 ביוני 1513. פונסה דה ליאון לכד 160 צבים ימיים, ואחר כך התייחס לאיים כאל "טורטוגס" (צבים). הם נקראים דריי (Dry, כלומר "יבש" או "צחיח") בשל היעדר מים מתוקים בהם. יש בארכיפלג ריכוז משמעותי גדול של ספינות טרופות היסטוריות מהמאה ה-17 ועד ימינו.[10]
ארצות הברית רכשה את פלורידה מספרד בשנת 1822. הדריי טורטוגס נתפסו כנקודה אסטרטגית לשליטה על מצר פלורידה ומפרץ מקסיקו. איי דריי טורטוגס שימשו בסיס משמעותי של חיל הים האמריקאי מהתקופה הקולוניאלית עד תחילת המאה ה-20, כשהם מהווים מעגן מוגן ותחנת אספקה של פחם עד מלחמת ארצות הברית–ספרד.[11] העבודה על המגדלור בגרדן קי החלה בשנת 1825. התכנון להקמת המבצר פורט ג'פרסון התחיל כמעט מיד, והבנייה החלה בשנת 1847. בשנת 1856 החלה עבודה על מגדלור חדש חזק יותר על לוגרהד קי שנועד להחליף את המגדלור על גרדן קי.[11]
העבודה על פורט ג'פרסון הושלמה למחצה ב-1860. הבנייה המשיכה גם אחרי שפרצה מלחמת האזרחים האמריקנית, אך לבסוף נעצרה, והייעוד של המבנה שונה לכלא צבאי. ד"ר סמואל מאד (Samuel Mudd), שהורשע בסיוע לג'ון וילקס בות' - הרוצח של הנשיא אברהם לינקולן, היה כלוא במבצר. מאוחר יותר שוחרר מאוד לאחר שמנע התפרצות קדחת צהובה בכלא. השימוש במבנה ככלא הצבאי נמשך עד 1874.[11] עם הכניסה לשירות של ספינות מונעות בקיטור החלו הדריי טורטוגס לשמש כתחנת תדלוק של פחם עבור ספינות חיל הים האמריקני.
היסטוריה של הפארק
המגדלור בלוגרהד קי
ב-4 בינואר 1935 הכריז הנשיאפרנקלין דלאנו רוזוולט על הקמת המונומנט הלאומי פורט ג'פרסון (Fort Jefferson National Monument) בשטח בגודל 190 קילומטרים רבועים, כשהוא מסתמך על חוק העתיקות של ארצות הברית (Antiquities Act). המונומנט הלאומי הורחב ב-1983 ושודרג למעמד של פארק לאומי בהחלטה של הקונגרס של ארצות הברית ב-26 באוקטובר 1992.[12][13] הפארק מנוהל על ידי אנשי הצוות של הפארק הלאומי אוורגליידס.[14] הפארק הוקם כדי להגן על האיים ועל המערכות האקולוגיות הימיות של דריי טורטוגאס, לשמר את פורט ג'פרסון והמשאבים התרבותיים השקועים כדוגמת ספינות טרופות, ולאפשר גישה ציבורית באופן מוסדר.[10]
במהלך השבתת הממשל הפדרלי של 1995 ו-1996[ב] נסגר הפארק הלאומי דריי טורטוגס יחד עם כול הפארקים הלאומיים האחרים. מכיוון שתושבי קי וסט העריכו שסגירה זו תשפיע לרעה על הכלכלה מבוססת התיירות שלהם הם גייסו את המימון הנדרש להשאיר את דריי טורטוגס פתוח. ההשראה לרעיון הגיעה מההחלטה של מוסד הסמית'סוניאן לגייס תרומות מאנשים פרטיים על מנת להשאיר את המוזיאונים שבבעלותו פתוחים בזמן ההשבתה.
כיוון שלא מצאו את מי שיקבל את הכסף לפתיחתו מחדש של הפארק, שלחו תושבי קי וסט, בחסות המדינה לכאורהרפובליקת קונק הסטירית שייטת של ספינות אזרחיות ושל ספינות מכבי אש לפורט ג'פרסון במטרה לפתוח מחדש את הפארק הלאומי. כאשר פקידים ניסו להיכנס למבצר, הוגשה נגדם תביעת קנס. הנתבעים ערערו על הקנס בדיון משפטי שנה אחר-כך, והמשפט "ארצות הברית של אמריקה נגד פיטר אנדרסון" בוטל מיד.
הפארק הוא אתר נחיתה למהגרים מקובה המגיעים בסירות מתוצרת בית המכונות צ'אגס (chugs). קבלת המהגרים ואכסונם היא בעיה לא קלה, משום שבפארק יש משאבים מוגבלים לטפל במהגרים, והוא במרחק של כמה שעות שיט מיחידות של משמר החופים או משמר הגבול. הקשר עם קי וסט מבוסס על שימוש במערכת לוויינית של VoIP, הסובלת משיבושים והשהיות, ובמערכת תמסורת רדיו המשתמשת במגדל נטוש של חיל האוויר שבין קי וסט ודריי טורטוגס.
מספר המבקרים בפארק גדל בהתמדה במשך השנים והגיע לשיא של 83,704 מבקרים בשנת 2000. מאז החל מספר המבקרים השנתי לרדת באיטיות, כשממוצע המבקרים בין 2007 ל-2016 היה 63,000.[2]
אקולוגיה
צמחייה
עשב ים בפארק הלאומי דריי טורטוגס
רוב שטח הפארק הוא מי ים, ולכן מרבית הצמחייה היא תת-מימית, כדוגמת עשב הים בתמונה משמאל. על היבשה בשבעת האיים של דריי טורטוגס נמנו 125 מינים של צמחים. כ-81 מינים (65% מכלל המינים) הם מינים מיובאים, שהגיעו לאיים כתוצאה מייבוא מתוכנן או עקב טעות אנוש. הצמחייה באיים הקטנים יותר היא בעיקר צמחים מקומיים, בעוד שבאיים הגדולים יותר (גרדן קי ולוגרהד קי), שלהם היסטוריה ארוכה של התיישבות אנושית והתערבות בטבע, יש שפע של מינים זרים.[15] לחלק מהמינים הזרים יש השפעה מזיקה על הסביבה ולכן הוחלט להכחיד מינים מסוימים. לדוגמה בלוגרהד קי הצמח המקומי הנפוץ היה Suriana maritima (באנגלית bay cedar), אבל בעת הקמת המגדלור והמבנים של מכון קרנגי בתחילת המאה ה-20, נעקרו הצמחים המקומיים ובמקום נשתלו עצי דקל ושיחי אגבת הסיסל (Agave sisalana). עצי קזוארינה שבטבטית (Casuarina equisetifolia) הובאו לאי על מנת לשמש שוברי רוח. התנאים במקום התאימו מאוד לקזוארינה, והיא התפשטה בהדרגה וכיסתה את החוף, תוך שינוי הטופוגרפיה שלו, ממדרון מתון למצוקים. צבי ים התקשו לטפס על החוף התלול לשם הטלה, וגם כשעלו עליו חסמו גזעי עצים שנפלו את דרכם, או ששורשי העצים מנעו מהם לחפור את גומות ההטלה. משום כך הוחלט להכחיד מין זה מהאי. בין השנים 1994–2001 נכרתו כל העצים והועלו באש. במקביל נעשה שימוש בקוטל עשבים כנגד אגבת הסיסל. לדברי אנשי הפארק ההשפעה של פעולה זו מורגשת בהתחדשות החופים ובגידול במספר ההטלות המוצלחות של צבי הים.[16]
בעלי חיים
בין בעלי החיים הבולטים במימי הפארק נמצאים:
אלמוגים ודגים שונים כולל המין מפוספס דפדוף הפסים (Abudefduf saxatilis)צב ים ירוק שאליו הוצמד משדרגזרן אמריקני (Rynchops niger) בפארק הלאומי דריי טורטוגס
אלמוגים – מושבות האלמוגים שבפארק כוללות 30 מינים של אלמוגים. אף שאלמוגים גדלים בימים טרופיים בכל רחבי העולם, השוניות בדרום פלורידה שוכנות בגבול הצפוני של תפוצת האלמוגים, ולכן האלמוגים רגישים במיוחד לשינויים באקלים.[17] בשנים 76–1977 קטלה חזית קרה 96% ממושבות האלמוגים, והם הפכו לשדות של חורבות (rubble fields).[18] מאז כולל הפארק הלאומי דריי טורטוגס חלקות של מושבות פעילות ושדות הרס.[19] המינים המצויים בסיכון הגבוה ביותר הם: Acropora palmata (באנגלית Elkhorn coral), ו-Acropora cervicornis (באנגלית Staghorn coral).[17]
דגי שונית – בין שוניות האלמוגים יש מגוון רב של מיני דגי שונית. בהם: דפדוף הפסים (Abudefduf saxatilis), Haemulon chrysargyreum (באנגלית Smallmouth grunt ), Pomacanthus arcuatus (באנגלית Gray angelfish) ממשפחת הקיסריים וכחלון פלקטוס.[20] הזהרון הוא מין פולש שהוחדר לאוקיינוס האטלנטי בשנות ה-80 של המאה ה-20. הדג טורף דגים קטנים, ופגיות של דגים ובכך הוא מתחרה במיני דגים אחרים על מזון זה. כמו כן הוא טורף דגים הלוחכים אצות ועקב כך חל גידול בלתי מבוקר של אצות הגדלות על האלמוגים. אין לזהרון אויבים טבעיים, כי גופו מוגן על ידי קוצים ארסיים. הנהלת הפארק מבצעת מדי פעם מבצעים של סילוק הזהרונים מאזורים מסוימים.[21]
כרישים – כמה מינים של כרישים עוברים באזור הפארק ובהם העמלץ הכחול. לעומתם הפרטים של המין מפרקתן הבינים נולדים, ניזונים, גדלים ומתרבים במימי הפארק. לכן נעשה מחקר מקיף על אורח חייו של מין זה. במסגרת המחקר, סומנו פרטים מסוימים ולחלקם הוצמדו משדרים, ואפילו מצלמות. המחקר הניב מידע רב על הנוהגים ועל טקסי החיזור וההזדווגות של מין זה.[22]
צבי ים – מקור שמם של האיים – טורטוגס, "צבים" בספרדית – משקף את שפע הצבים בהם נתקלה משלחת חואן פונסה דה ליאון בעת גילוי האיים לראשונה ב-1513. חמישה מינים של צבי ים מצויים במימי הפארק: צב ים חום, צב ים ירוק, צב ים גלדי, צב ים רידלי וצב ים קרני. כל המינים היו פעם נפוצים, אבל כיום הם מופיעים ברשימת המינים של הממשל הפדרלי בסיכון או בסכנה. הפארק הלאומי דריי טורטוגס הוא אתר הקינון הגדול ביותר של צבי ים באיים של פלורידה קיז.[23]
עופות
בעלי החיים בהם ניתן לצפות באיים עצמם, מלבד נקבות הצבים העולות לחוף בלילות לשם הטלת הביצים, הם עופות. אף שבאזור נצפו 299 מיני עופות, רובם חולפים בשמי האיים או עוצרים לחניה קצרה בתקופת הנדידה באביב ובסתיו. רק 40 מינים נוכחים באיים בחורף, ורק 7 מינים מקננים באזור בקביעות והם: שחפית כהה, נודי חומה, שקנאי חום, פרגטה הדורה, סולת המסיכה, שחפית ורדרדת (Sterna dougallii) ותורית אמריקנית (Zenaida macroura).[24] הפארק הוא האזור היחיד בארצות הברית הקונטיננטלית שבו יש מושבות קינון של שחפית כהה, נודי חומה, פרגטה הדורה וסולת המסיכה.[8]
פעילות השיא של צפרות היא באביב (בדרך כלל באפריל), כאשר עשרות מינים של ציפורים נודדות יכולים לעבור דרך הפארק ביום אחד. ציפורים רבות נוחתות בתוך מגרש המצעדים של פורט ג'פרסון, שם ניתן לצפות בהן לעיתים קרובות מטווח קרוב. סבכי העולם החדש נודדים נפוצים כוללים: Setophaga americana (באנגלית northern parula), סבכון חכלילי (Setophaga ruticilla), Setophaga discolor (באנגלית prairie warbler), Setophaga citrina (באנגלית hooded warbler), סבכון הדקלים (Setophaga palmarum), Mniotilta varia (באנגלית black-and-white warbler), Geothlypis trichas (באנגלית common yellowthroat), Setophaga coronata (באנגלית yellow-rumped warbler), Seiurus aurocapilla (באנגלית ovenbird), Parkesia noveboracensis (באנגלית northern waterthrush), Setophaga caerulescens (באנגלית black-throated blue warbler), Setophaga striata (באנגלית blackpoll warbler) ו-Setophaga tigrina (באנגלית Cape May warbler), כשיותר מ-20 מינים של סבכי העולם החדש נצפו לפחות פעם אחת. כמה מיני דורסים כמו גם אנפית בקר נצפו כשהם צדים ציפורי שיר. עד תחילת 2013 היה ברז מים מתוקים מתחת לכמה עצי תספזיה צפצפנית (Thespesia populnea) וקונורפוס (Conocarpus) והוא היה מקור המים המתוקים הזמין היחיד בכל האזור. בעיות תחזוקה חייבו את פירוקו, אבל במקומו הוצבה שוקת. מדריכי צפרות מציעים כל שנה סיורים בפארק הלאומי דריי טורטוגס באפריל ובתחילת מאי כאשר ניתן לצפות ביום אחד במעל ל-100 מינים שונים של ציפורים.
פעילויות
עיקר הפעילות בפארק סובבת סביב העושר הביולוגי שבשוניות האלמוגים: צלילה באמצעות שנורקלצלילת סקובה, דיג במים מלוחים ושיט בקיאקים. פעילויות נוספות כוללות סיור במבנה ההיסטורי של פורט ג'פרסון וצפרות (בעונות הנדידה). ניתן ללון בגרדן קי באתר מחנאות, אבל השירותים המוצעים בו ספרטניים.[25] אין מסעדות באיים והמבקרים חייבים להביא בעצמם את כל האוכל והמים שהם נזקקים להם.[26]
.jpg)
.jpg)
.jpg)
.jpg){kind=tracking}
.jpg)
