בות' נולד בחווה ב-1838 ליד בל אייר (Bel Air), מרילנד. הוריו, ג'וניוס בות' ומארי אן הולמס (Holmes), היו בריטים שהיגרו לארצות הברית ב-1821. ג'וניוס היה אחד מהשחקנים המפורסמים ביותר בתיאטרון האמריקאי. כשנפטר ב-1852 כתב המשורר האמריקאי וולט ויטמן: "הנה הלך הרומאי הגדול והנאצל מכולם". אחיו של בות', אדווין בות', היה השחקן השייקספירי החשוב ביותר בארצות הברית בסוף המאה ה-19.
תחילת הקריירה כשחקן
באוגוסט1855, כשהיה בות' בן 17, ערך את הופעת הבכורה שלו כשחקן שכשיחק במחזהו של שייקספיר "ריצ'רד השלישי". ב-1858 היה לחבר קבוע בתיאטרון ריצ'מונד שבווירג'יניה והקריירה שלו החלה להמריא. במקביל הוא החל להיות מוקסם מדרך החיים בדרום, דבר שהשפיע רבות על פעולותיו המאוחרות.
פעילותו החתרנית
ב-1859, שאל מדים של מיליציה בשם "אפורי ריצ'מונד" (Richmond Grays), אשר השתתפה באבטחה של ביצוע גזר הדין, וזאת כדי להיות נוכח בהוצאתו להורג של ג'ון בראון, מתנגד לעבדות שניסה לעורר מרד עבדים. מאוחר יותר כתב ביומנו שהיה נרגש לחזות בצדק נעשה. כשהחלה מלחמת האזרחים, תמך בות' בקונפדרציה. הוא אמר שהבטיח לאמו שלא יצטרף למלחמה כחייל, אך הוא סייע למאמץ המלחמתי בדרכים אחרות.
ב-1862 נעצר בעוון הבעת עמדות אנטי ממשלתיות. ב-9 בנובמבר1863, הופיע בות' במחזה "לב השיש" (Marble Heart) בתיאטרון פורד בוושינגטון די. סי.. בקהל נכח גם הנשיא לינקולן, שישב באותו תא שבו יירצח לאחר מכן. ב-1864 ניצל את מעמדו כשחקן מפורסם, שאיפשר לו לנוע בחופשיות בין הצפון לדרום, כדי להבריח ציוד רפואי לצבא הקונפדרציה.
הקונספירציה לחטיפת לינקולן
באוקטובר 1864 נסע בות' למונטריאול, שם נפגש עם מספר אנשים הקשורים לקונפדרציה, אך תוכנן של פגישות אלו אינו ברור. בעקבות כך נסע בות' לוושינגטון, כשהוא נושא עמו מכתב מטעם אנשי הקונפדרציה המיועד לדוקטור ויליאם קווין. המכתב הוביל לבסוף את בות' להיפגש עם דוקטור סמואל מאד בנובמבר 1864. בות', בעזרתם של דוקטור מאד ואחרים, החל לתכנן מבצע ללכוד את הנשיא לינקולן ולחטוף אותו לריצ'מונד. הם קיוו לאלץ את הממשל האמריקאי לשחרר את שבויי המלחמה של הקונפדרציה בתמורה לשחרורו. תכנון המבצע ארך חמישה חודשים, במהלכם הספיק בות', ב-4 במרץ 1865, לחזות בנאום ההשבעה השני של הנשיא לינקולן, שם שמע אותו מדבר בין השאר על שוויון זכויות לשחורים, דבר שהחריף עוד יותר את שנאתו אליו.
החטיפה הייתה אמורה להתרחש ב-17 במרץ1865, אך הנשיא לינקולן שינה במפתיע את תוכניותיו לאותו יום, ובכך סוכלה החטיפה. יום לאחר הניסיון הכושל, הופיע בות' שוב בתיאטרון פורד במחזה "הבוגד". הייתה זו ההופעה האחרונה בקריירה שלו.
שבועיים לאחר מכן נכנע הדרום באופן סופי. עובדה זו, וכן כישלון תוכניתם הקודמת, הביאה את בות' וחבריו להחליט לרצוח את לינקולן וחברים נוספים בממשל האמריקאי.
ביום שישי, 14 באפריל 1865, נכח לינקולן בתיאטרון פורד וחזה בקומדיה "בן דודנו האמריקאי". בות' התגנב לתאו של לינקולן, וירה בו בראשו בנוכחות אשתו ושומר הראש שלו. לפני שנמלט, הספיק בות' להיאבק בשומר הראש של הנשיא ודקר אותו בידו, לאחר מכן קפץ לבמה תוך כדי שהוא שובר את רגלו, וצעק משהו מול הקהל המזועזע. משפטו האחרון בתיאטרון מוטל בספק עד עצם היום הזה, ישנה טענה שצעק בלטינית: "Sic semper tyrannis" (כך תמיד לרודנים), ויש טענה שצעק "זו נקמת הדרום". בחסות המהומה שנוצרה לאחר הירי, הצליח בות׳ להימלט מהמקום. לאחר ההתנקשות החל בות' במסע בריחה שארך 12 ימים. מיד לאחר ההתנקשות יצא בות' מהסמטה הצדדית של התיאטרון, והחל ברכיבה ממושכת ומהירה שנמשכה שש שעות. בדרך נפגש בות' עם דייוויד הרולד שהיה חלק מהמזימה להתנקש בהנהגת ארצות הברית. השניים עצרו בחווה של אחד מתומכי הקונפדרציה על מנת לאסוף נשק, תחמושת ומעט מזון. מיד לאחר העצירה הראשונה, שארכה כמספר דקות, המשיכו לרכוב לביתו של דוקטור סמואל מאד (Samuel Mudd), שטיפל ברגלו השבורה של בות'. בות' נרדף על ידי כוח צבאי, והסתתר באסם בחווה בווירג'יניה. במהלך פשיטה של הכוחות על האסם הוא הוצת ובות' נמלט בריצה. בעת שנמלט הוא נורה על ידי בוסטון קורבט, אחד ממפקדי הכוח, שחשש כי בות' עומד לפתוח באש, ומת מספר שעות לאחר מכן. משאר ההתנקשויות שתכנן בות', נותר ניסיונו של אחד מחבריו לרצוח את ויליאם סיוארד, מזכיר המדינה של לינקולן. סיוארד נדקר בחזהו אך שרד והמשיך בתפקידו.
בסדרה הבלשית האמריקאית "בונז", הדמות הראשית הגברית, הסוכן סילי בות', הוא אחד מצאצאיו של ג'ון וילקס בות', דבר שהוא שומר בסוד, ואילו האנתרופולוגית המשפטית בונז מגלה לפי תוי פנים מובהקים משותפים.[1]
