הסופר קאפ האיטלקי בכדורסל

הסופר קאפ האיטלקי בכדורסל
Supercoppa Italiana di Pallacanestro

ענף	כדורסל
תאריך ייסוד	1995
ארגון מפעיל	Lega Basket
מספר מתמודדים	4
אתר רשמי

הסופר קאפ האיטלקי בכדורסל (באיטלקית: Supercoppa Italiana di Pallacanestro) היא תחרות הסופר-קאפ של הכדורסל באיטליה, המאורגנת על ידי Lega Basket (אנ'), שמנהלת את ליגת העל האיטלקית בכדורסל ואת הגביע האיטלקי בכדורסל, ובאופן מסורתי פותחת את העונה.

פורמט

בשנת 2000 אורגן הסופר קאפ בקנה מידה גדול יותר, כאשר כל קבוצות הסרייה א' והסרייה א'2 (למעט רג'ו קלבריה שהשתתפה בטורניר בבואנוס איירס), כאשר אלופת הליגה הראשונה ומחזיקת הגביע העפילו אוטומטית לחצי הגמר. בשנה שלאחר מכן השתתפו בטורניר ארבע הקבוצות המדורגות ראשונות בליגה.

החל מ-2014 משוחק הסופרקאפ על ידי ארבע קבוצות, כאשר אלופת הליגה משחקת מול סגנית מחזיקת הגביע, ומחזיקת הגביע משחקת מול סגנית אלופת הליגה בעונה הסדירה.^[1] הפורמט אושר עבור המהדורות הבאות.

במהדורת 2020 השתתפו בסופרקאפ כל קבוצות הליגה, בשל הסיום המוקדם של עונת 2019/20 בשל מגפת הקורונה באיטליה. התחרות הורכבה מארבעה בתים, מהם העפילו 4 קבוצות לפיינל פור שנערך בווירטוס סגאפרדו ארנה שבבולוניה. הפורמט אושר למהדורת 2021, עם פיינל 8 במקום פיינל פור. ב-2022 חזר הסופרקאפ למהדורה הקודמת של ארבע קבוצות.

ביקורת תקשורתית

מספר עיתונאי ספורט כינו את סופרקאפ האיטלקי כ"תואר משני", בניגוד לגביע האיטלקי.^[2] כמה מהם הגיבו למספר הצופים הנמוך במהדורת 2014 (כחלק ממגמה כללית), בסאסארי על ידי השוואה שלילית לאלו בליגה האיטלקית, הגביע האיטלקי והיורוליג.

גם הפורמט והמיקום של הטורניר ספגו ביקורת, עם קריאות לארגן גמר בודד בעיר נטולת מועדון כדורסל מקצועי (כגון בארי או פלרמו), או אפילו מחוץ למדינה, כמו הסופר קאפ האיטלקי בכדורגל.^[3][4]

זכיות

מנס סאנה סיינה מחזיקה בשיא הזכיות בסופר קאפ עם 6 (ואחת שנשללה ב-2013), ואחריה וירטוס בולוניה, בנטון טרוויזו ואולימפיה מילאנו עם ארבעה תארים. וירטוס השתתפה בהכי הרבה גמרים, 11.

עונה	זוכה	תוצאה	סגנית	אולם	עיר	MVP
1995	וירטוס בולוניה	90–72	בנטון טרוויזו	יוניפול ארנה	בולוניה	ארצות הברית אורלנדו וולרידג'
1996	סקאליג'רה ורונה	79–72	אולימפיה מילאנו	מדיולאנום פורום	מילאנו	איטליה ג'אקומו גלאנדה
1997	בנטון טרוויזו	78–58	קינדר בולוניה	מדיולאנום פורום	מילאנו	איטליה דניס מרקונטו
1998	טים סיסטם בולוניה	66–59	קינדר בולוניה	יוניפול ארנה	בולוניה	איטליה אלסנדרה אביו
1999	איניס וארזה	68–61	קינדר בולוניה	פאלאיניס	וארזה	איטליה אנדראה מנגין
2000	וירטוס רומא	82–78	קינדר בולוניה	פאלאספורט מנס סאנה	סיינה	ארצות הברית ג'רום אלן
2001	בנטון טרוויזו	88–71	סקאבוליני פזארו	פאלאפיירה	ג'נובה	ארצות הברית טיוס אדני
2002	בנטון טרוויזו	100–72	וירטוס בולוניה	פאלאפיירה	ג'נובה	ארצות הברית טיוס אדני (2)
2003	פלקנסטרו קאנטו	85–79	בנטון טרוויזו	פאלאוורדה	טרוויזו	ארצות הברית נייט ג'ונסון
2004	מונטפסקי סיינה	85–77	בנטון טרוויזו	פאלאספורט מנס סאנה	סיינה	ארצות הברית דייוויד ואנטרפול
2005	קלימאמיו בולוניה	84–75	בנטון טרוויזו	פאלאדוצה	בולוניה	איטליה מרקו בלינלי
2006	בנטון טרוויזו	76–73	נאפולי	פאלאוורדה	טרוויזו	ארצות הברית מרכוס גורי
2007	מונטפסקי סיינה	96–50	בנטון טרוויזו	פאלאספורט מנס סאנה	סיינה	ארצות הברית שון סטונרוק
2008	מונטפסקי סיינה	108–72	אבלינו	פאלאספורט מנס סאנה	סיינה	ארצות הברית טרל מקנטייר
2009	מונטפסקי סיינה	87–65	וירטוס בולוניה	פאלאספורט מנס סאנה	סיינה	הרפובליקה המרכז-אפריקאית רומיין סאטו
2010	מונטפסקי סיינה	82–64	וירטוס בולוניה	פאלאספורט מנס סאנה	סיינה	מקדוניה בו מקאלב
2011	מונטפסקי סיינה	73–70	בנט קאנטו	פאלאספורט מנס סאנה	סיינה	ליטא קשישטוף לברינוביץ'
2012	פלקנסטרו קאנטו	80–73	מונטפסקי סיינה	פאלאפיירה	פורלי	גאורגיה מאנוצ'אר מרקושווילי
2013	מונטפסקי סיינה (בוטל)	81–66	פלקנסטרו וארזה	פאלאספורט מנס סאנה	סיינה	איטליה דניאל האקט
2014	דינמו סאסארי	96–88	ארמאני מילאנו	פאלאסרדימיני	סאסארי	ארצות הברית ג'רום דייסון
2015	גריסין בון רג'ו אמיליה	80–68	ארמאני מילאנו	פאלארופיני	טורינו	איטליה אמדאו דלה ואלה
2016	ארמאני מילאנו	90–72	אבלינו	מדיולאנום פורום	מילאנו	קרואטיה קרונוסלב סימון
2017	ארמאני מילאנו	82–77	רייר ונציה	יוניורו ארנה	פורלי	ארצות הברית ג'ורדן תאודור
2018	ארמאני מילאנו	82–71	פיאט טורינו	פאלאלאונסה	ברשה	סרביה ולדימיר מיקוב
2019	דינמו סאסארי	83–80	רייר ונציה	פאלאפלוריו	בארי	ארצות הברית קרטיס ג'רלס
2020	ארמאני מילאנו	75–68	וירטוס בולוניה	וירטוס סגאפרדו ארנה	בולוניה	ארצות הברית מלקולם דילייני
2021	וירטוס בולוניה	90–84	ארמאני מילאנו	יוניפול ארנה	בולוניה	איטליה אלסנדרו פאג'ולה
2022	וירטוס בולוניה	72–69	דינמו סאסארי	פאלאלאונסה	ברשה	ארצות הברית שמי אוג'ליי
2023	וירטוס בולוניה	90–67	ג'רמאני ברשה	פאלאלאונסה	ברשה	גאורגיה טורניקה שנגליה

הופעות לפי מועדון

#	מועדון	זכיות	סגנויות	הופעות	שנות זכייה
1	מנס סאנה סיינה	6	1	7	2004, 2007, 2008, 2009, 2010, 2011, 2013 (בוטל)
2	וירטוס בולוניה	4	8	12	1995, 2021, 2022, 2023
3	בנטון טרוויזו	4	5	9	1997, 2001, 2002, 2006
4	אולימפיה מילאנו	4	3	7	2016, 2017, 2018, 2020
5	פלקנסטרו קאנטו	2	1	3	2003, 2012
	דינמו סאסארי	2	1	3	2014, 2019
7	פורטיטודו בולוניה	2	0	2	1998, 2005
8	פלקנסטרו וארזה	1	1	2	1999
9	סקאליג'רה ורונה	1	0	1	1996
	וירטוס רומא	1	0	1	2000
	פלקנסטרו רג'אנה	1	0	1	2015
12	אבלינו	0	2	2
	רייר ונציה	0	2	2
14	טורינו	0	1	1
	סקאבוליני פזארו	0	1	1
	נאפולי	0	1	1
	ברשה	0	1	1

ראו גם

• הגביע האיטלקי בכדורסל
• הסופר קאפ האיטלקי (כדורגל)
• ליגת העל האיטלקית בכדורסל
• פדרציית הכדורסל האיטלקית

הערות שוליים

1. Beko Supercoppa; le modalità di partecipazione, ליגת העל האיטלקית בכדורסל, [בקו סופר קאפ; איך להשתתף], ‏13 ביוני 2014 (באיטלקית)
2. וולטר פוקי, Amara Milano, la Coppa è di Sassari, לה רפובליקה, [מר למילאנו, הגביע לסאסארי], ‏23 בפברואר 2015 (באיטלקית)
3. פאולו קוריו, La Supercoppa e quegli spettatori in meno anche a Sassari, פנורמה, [הסופר קאפ ומיעוט הצופים בו גם בסאסארי], ‏6 באוקטובר 2014 (באיטלקית)
4. דניאלה לבאנטי, Il basket, Sassari e il flop della Supercoppa, קוריירה דלה סרה, [כדורסל, סאסארי והכישלון של הסופר קאפ], ‏5 באוקטובר 2014 (באיטלקית)