הנרי אדמס נולד ב-1838 בבוסטון באחת המשפחות הידועות ביותר בארצות הברית.
הוריו היו צ'ארלס פרנסיס אדמס האב (1807–1886) ואביגייל לבית ברוקס (1808–1889).
סבו מצד האב, ג'ון קווינסי אדמס וסבא רבא שלו, ג'ון אדמס, אחד מאבות המייסדים של המדינה, כיהנו כנשיאי ארצות הברית.
הסב מצד האם, פיטר צ'רדון ברוקס, נמנה עם הסוחרים האמידים והמשגשגים במאסצ'וסטס. הסבא רבא השני, נתניאל גורהם, נמנה עם חותמי החוקה.
אדמס שב מאירופה באמצע מערכת הבחירות הסוערת ב-1860. ניסה שוב לעבוד בתחום המשפטים משרד "רופס אנד גריי" של השופט הורס גריי, אך לזמן קצר בלד.
אביו, צ'ארלס פרנסיס אדמס האב, שאף להיבחר מחדש בחבר בבית הנבחרים של ארצות הברית. אחרי שנבחר הוא ביקש מהנרי להיות מזכירו האישי, לפי מסורת של יחסי אב-בן שנודעה במשפחה מזמנו של ג'ון אדמס וג'ון קווינסי אדמס, דבר שרמז גיצ'ארלס פרנסיס בחר בהנרי כיורשו הפוליטי. הנרי הסכים עם לא מעט היסוסים וספקות.
[1]
באותה תקופה עבד אדמס גם ככתב בעילום שם של העיתון Boston Daily Advertiser" של צ'ארלס הייל.
לונדון, 1861–1868
ב-19 במרץ 1861 מינה הנשיא אברהם לינקולן את צ'ארלס פרנסיס אדמס האב כשגריר ארצות הברית בממלכה המאוחדת. הנרי ליווה את אביו ללונדון כמזכירו האישי. בלונדון הוא היה גם כתב בעילום שם עבור העיתון ניו יורק טיימס.
שני האדמסים עשו עבודה מאומצת כדי לנטר את המזימות הדיפלומטיות של קונפדרציית הדרום וניסו למנוע את בנייתן במספנות הבריטיות של אניות המלחמה של הקונפדרציה שאיימו על הסחר של ארצות הברית והפעילו עליה המצור. (ראו "תביעות אלבמה").
בכתבותיו ב"ניו יורק טיימס קרא אדמס לסבלנות כלפי בריטניה, שתוך כדי הצהרה על נייטרליות הכירה בפועל בקונפדרציית הדרום כצד במלחמה ותמכה בה. בעת שהותו בלונדון הוא התוודע לאישים רבים, ביניהם צ'ארלס לייל, פרנסיס ט. פלגרייב, ריצ'רד מונקטון מיילנס, ג'יימס מיילנס גאסקל וצ'ארלס מיילנס גאסקל, אף רוברט בראונינג, צ'ארלס דיקנס ואלג'רנון צ'ארלס סווינברן. בעזרת חברו הקרוב צ'ארלס מיילנס גאסקל ושל אשתו, ליידי קתרין (לבית וולופ), הוא עזר להנרי ג'יימס להתקבל בחוגי החברה הבריטית
[2]
תוך כדי מילוי התפקיד, רכש אדמס הצעיר ניסיון בדיפלומטיית המלחמות וספג השפעות מהתרבות האנגלית, במיוחד מכתבי ג'ון סטוארט מיל.
הוא קרא את ספרו של מיל Considerations on Representative Government על ההכרח בקיומה של אליטה נאורה, מוסרית והחכמה אשר תספק מנהיגות לממשלה הנבחרת על ידי ההמונים והחשופה לדמגוגיה, בורות ושחיתות. הנרי כתב לאחיו צ'ארלס שמיל שכנע אותו כי ה"דמוקרטיה היא עדיין מסוגלת לתגמל משרת ציבור מצפוני".
[3]
השנים בלונדון היבאו את אדמס למסקנה שיוכל לספק מנהיגות בקיאה ומצפונית באמצעות עבודה ככתב ועיתונאי.
החזרה לאמריקה
ב-1868 חזר אדמס לארצות הבריתו והתיישב בוושינגטון די.סי.
בה התחיל לעבוד כעיתונאי. הוא ראה את עצמו כהולך בדרך המסורת ששאפה לאידיאל הדמוקרטי של המאות ה-17 וה-18. השחיתות של ממשל הנשיא גראנט ושל יורשיו החרידה אותו.
הוא היה נחוש לחשוף את השחיתות הפוליטית בעבודתו העיתונאית.
וריתק במאמריו את המשכילים המובילים בוושינגטון די.סי ובבוסטון.
פרופסור בהרווארד
ב-1870 התמנה אדמס כפרופסור להיסטוריה של ימי הביניים באוניברסיטת הרווארד, תפקיד בו כיהן עד לפרישתו המוקדמת ב-1877.
כהיסטוריון חוקר נחשב אדמס לראשון שניהל עבודה סמינריונית היסטורית בארצות הברית. עם תלמידיו נמנה הנרי קבוט לודג' שעבד במחיצתו.
ב-1875 הוא נבחר לחבר באקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדע.
פעילותו כמחבר והיסטוריון
בחייו נודע אדמס בעיקר בזכות "ההיסטוריה של ארצות הברית בימי ממשליהם של תומאס ג'פרסון וג'יימס מדיסון" (1889–1891), ספר בתשעה כרכים שזכה לשבחים על סגנונו, על השליטה והבקיאות לגבי התקופה וגיבוריה הראשיים.
הספר הוא ספר היסטוריה מפורטת של ממשלי גפ'סון ומדיסון תוך התמקדות בדיפלומטיה.
מבחינה ספרותית זכו להערכה מיוחדת חמשת הפרקים הראשונים של הכרך א המתארים את מצב האומה ב-1800.מצד שני נמתחה עליהם גם ביקורת. נובל קנינגהם טען כי "אדמס לא העריך נכון את מצב האומה ב-1800".מתוך השאיפה לאפקט ספרותי, הוא התעלם, לדבריו, מהדינמיזם והתחכום של האומה החדשה.[4] אפ-על-פי-כן ההיסטוריונים הכירו מזמן רב את הספר כמונומנט מז'ורי ותמידי של ההיסטוריוגרפיה האמריקאית. גארי וליס ראה בו "מלאכת מחשבת שהוזנחה".[5] וכן "היסטוריה המחכה לתחליף" כפי שהתבטא ההיסטוריון סי. ואן וודווארד.
בשנות ה-1880 כתב אדמס שני רומנים. הראשון היה "Democracy: An American Novel" (דמוקרטיה - רומן אמריקאי) שפורסם בעילום שם ב-1880 והפך מיד לפופולרי בחוגי הספרות באמריקה וכן באנגליה ובאירופה. (זהות המחבר נחשפה על ידי המוציא לאור רק אחרי מותו של אדמס). "דמוקרטיה" חשף את השחיתות של החיים הפוליטיים בוושינגטון די סי תוך הסתמכות על הפרספקטיה הייחודית של אדמס כאינסיידר.
הרומן השני שפורסם בשם העט "פרנסיס סנו קומפטון" היה "אסתר" שגיבורתו נבנתה לפי דמות אשתו.
בסוף שנות ה-1860 ושנות ה-1870 המוקדמות, אדמס הוציא לאור, בעזרת אחיו צ'ארלס פרנסיס, את כתב העת הספרותי-האינטלקטואלי האמריקאי החשוב "North American Review". הופיעו בו מאמרים רבים שהוקיעו מעשים בלתי חוקיים בתחום הכפסים, התאגידים והממשל, דבר שהקדים בדור את עבודת ה-"muckrakers"
האחים אספו כמה ממסותיהן החשובות ב-"Chapters Of Erie And Other Essays (1871)" עם ניסיון זה התחילה פנייתו של אדמס אל התצפית הבקורתית וההתפכחות הרדיקלית שלו ביחס לפעולות השתטלתות התאגידים והפיננסים המרכזים בחיי הכלכלה, החברה והפוליטיים של אמריקה.
תוך קיצור השקפותיו לאורך חייו, הוא כתב לאחיו ברוקס ב-20 בספטמבר 1910[6]:
שיטתנו להגנת [התעשייה והמסחר] ... היא קטלנית כלפי עקרונותינו. מסילות ברזל, תאגידים, המערכת הבנקאית, המפעלים, ההון והעבודה, כולם נשענים על עקרון המונופול... ההצעה שכל האורגניזמים התאגידיים הגדולים, המבצעים עכשיו את כל הפונקציות החיוניות בחיי חברתנו, יתנהגו בצורה הוגנת, דוחקת את טענתנו שאין להם זכות קיום.
גם איננו מוכנים להסכים שיותר הגינות ניתנת להשגה באמצעות מערכת מחוקקת המורכבת מאנשים דומים הזוכים לכוח דומה בלתי חוקי... מהראש ועד לתחתית כל המערכת היא הונאה... השכנוע כי הגענו לנקודה שבה אין בררה אלא להמשיך ללכת בריקבון של עצמנו הדף אותי החוצה לפני עשרים שנה מכל חלק בעניינים הציבוריים ..כל מי שלקח חלק בכך מאז התבלבל והחמיר את המצב"
ב-1884 נבחר אדמס כחבר ב"חברה האמריקאית לאנטיקרים"
[7]
ב-1892 קיבל את התואר דוקטור למשפטים מאוניברסיטת קייס וסטרן ריזרב.
ב-1894 הוא נבחר כיושב ראש של האגודה ההיסטורית האמריקאית.
נאומו - "The Tendency of History", המגמה בהיסטוריה - הוקרא בהיעדרותו. הוא היה מסה שניבאה את התפתחותה של גישה מדעית להיסטוריה, אפ כי הייתה מעורפלת משהו לגבי מהותו של הישג כזה.
בשנות ה-1890 השפיע אדמס השפעה עמוקה ופוריה על אחיו ברוקס. מסתו של ברוקס אדמס " "The Degradation of the Democratic Dogma", (הידרדרות הדוגמה הדמוקרטית), פועל יוצא מעשורי השיחות וההתכתבויות ביניהם, פורס כעבור שנים.
הנרי אדמס היה גם משורר מוכשר ובערוב חייו התיידד עם משוררים צעירים - במיוחד עם ג'ורג' קבוט לודג' ועם טרמבל סטיקני. אולם הוא לא פרסם שירים בימי חייו. שירים שלו כדוגמת "Buddha and Brahma ("בודהה וברהמה") ו־Prayers to the Virgin and the Dynamo
("תפילות לבתולה ולדינמו" מכללו, בהתאמה, באנתולוגיות שירה אמריקאית מהמאה ה-19 ומה מאה ה-20
(של Library of America) ושש סונטות, תרגום מטרובדור ועוד שיר לירי נמצאו במכתביו.
לא ידוע אם יש עוד שירים שלו בארכיון האגודה ההיסטורית מסצ'ובטס ובארכיונים אחרים.
ב-1904 פרסם אדמס על חשבונו העקת מספרו Mont Saint Michel and Chartres (מון סן מישל ושארטר) - תערובת של היסטוריה, רשמי מסע ושירה שהיללו את אחדות החברה בימי הביניים, במיוחד כפי שמיוצגת בקתדרלות הגדולות של צרפת. הוא נכתב כשעשוע עבור אחייניותיו ו"אחייניותיו לעתיד" ו לבקשתו של האדריכל ראלף אדמס קראם פורסם שוב ב-1913 במימון המכון האמריקאי לאדריכלים.
אדמס פרסם את ספר הזיכרונות שלו The Education of Henry Adams ("חינוכו של הנרי אדמס") ב-1907 במהדורה פרטית קטנה עבור ידידיו הקרובים. רק אחרי מותו הוא פורסם אחרי עבור הציבור הרחב במהדורה שהופקה על ידי האגודה ההיסטורית של מסצ'וסטס. הוא זכה ב-1919 אחרי מות המחבר בפרס פוליצר ונבחר ב-1998 על ידי ה-Modern Library כמועמד לתואר "ספר העיון הטוב ביותר בשפה האנגלית במאה ה-20". הציגו את מועמדותו המכון ללימודים בין - מכללות, ארגון שמרני המקדם חינוך קלאסי.[8]
כמה אינטלקטואלים מן הימין-מרכז ראו את הספר הזה מתוך נקודת מבט בקורתית. לדעת העיתונאי השמרן פרד זיגל השקפת העולם המובעת בספר שואבת את השראתה בתסכולי המעמד הבינוני האמריקאי.
הנרי אדמס, טעם זיגל, ביסס את הניכור של האינטלקטואל מהחיים האמריקאים על התסכול שחשים אנשים עילאיים כשאינם מוערכים מספיק על ידי התרבות של האדם האמריקאי המצוי. אחרי העריכו כי במרכז הספר עומדת ביקורתו של אדמס על המסחור, השחיתות ופולחן הכסף של התרבות המרכנתילית האמריקאית.
השקפות
ההיסטוריה והחוק השני של התרמודינמיקה
האחים הנרי וברוקס אדמס עסקו רבות במציאת חוקי התפתחות חברתית והיסטורית של האדם שידמו לחוקי הטבע.
ב-1910 הדפיס הנרי אדמס והפיץ בין הספריות של האוניברסיטאות ומורי ההיסטוריה חוברת בשם "A Letter to American Teachers of History" (מכתב למורי ההיסטוריה האמריקאים) שבה הציע "תאוריה דינימית של ההיסטוריה" המבוססת אל החוק השני של התרמודינמיקה או עקרון האנטרופיה.
הוא הכריז כי האנרגיה היא הכוח הדוחף את ההיסטוריה. האנרגיה, אם כי אינה אובדת לעולם, נהיית פחות ופחות מאורגנת ושימושית. עליית הריבוי והשונות הולכת במקביל עם אבדן אנרגיה. מתוך רעיון שהוא שאל מגיבס שאותו הוא כנראה לא הבין נכון, ישנם שלבים שבהם האנרגיה מתבזבזת בצורה יותר מסיבית מכרגיל ובקצב מואץ. אדמס ראה בשנת 1917 (של המהפכות ברוסיה) רגע כזה. התפרצויות כאלה תיצורנה לבסוף אי סדר קיצוני ומות הציוויליזציה.
[9]
בעיני אדמס ההיסטוריה של האדם אינה מכוונת לקידמה, אלא להפך אל שפל וקץ.
מתוך ראייה פסימית זו כתב אדמס לאחיו "תודה לאל, אין לנו ילדים". אדמס עשה ניסיונות רבים להגיב לביקורת על התיאוריה שלו מצד עמיתיו הוגי דעות ומדענים, לא סיים את העבודה עד מותו ב-1918 והיא פורסמה לאחר מותו ב-1919 על ידי אחיו.
"אנגלו-סקסוניזם"
אדמס נחשב לנציג בולט של האנגלו-סקסוניזם של המאה ה-19,חרד לשמירת הדומיננטיות של היסוד האנגלו-סקסי בחברה האמריקאית.
משום כך הרגיש אדמס דאגה לגבי תהליך ההגירה של זרים לארצות הברית, במיוחד מכיוון מזרח אירופה. עוד ב-1894 הביע חשש מהתעצמות השפעת "הגזעים קהי העור".
הוא סבר שחוקת ארצות הברית היא מורשת אנגלו-סקסית ואף ביטוי ל"חופש הגרמאני"
[10]
חרה לו לפעמים שהאנגלו-סקסים אינם דבקים ביתר שאת במורשתם.
והביע ביקורת חריפה על מה שנראה לו סוג של התנוונות של גזעם.
[11]
אנטישמיות
בהתבטאויות שונות בדרך כלל בחייו הפרטיים הביע אדמס סלידה מהיהודים. ג'ון היי סיפר שכשאדמס ראה את הווזוביוס "מתחיל להידלק ...תמיד חיפש את היהודי שהצית אותו"
[12]
הוא כתב: "אני מתעב את היהודים, וכל מה שקשור בהם וחי אך ורק עם התקווה לראות את מותם, עם כל היהדות הארורה שלהם. אני רוצה לראות את כל המלווים בריבית נעצרים ומוצאים להורג"[13]
פעם כתב לידיד "תפציץ את ניו יורק. אינני רואה מקום אחר שהיה משתפר הרבה על ידי כך. האוכלוסייה העיקרית היא היהודי, והשאר - יהודי גרמני"
[14]
ההיסטוריון רוברט מייקל ציין שמכתביו של אדמס היו מתובלים במגוון של הערות אנטישמיות. גם ההיסטוריון אדוארד סייוות הדגים ציטוטים כגון:
"אנחנו בידיים של היהודים"."הם יכולים לעשות כרצונם עם הערכים שלנו"
הוא לא ראה לנכון להמליץ על אף השקעה אחרת פרט לזהב נעול בכספת. "אז אין סיכון אחר חוץ מהשודד. בצורות (ההשקעה) האחרות יש לך עסק עם השודד, היהודי, הצאר, הסוציאליסט ומעל הכל, השחיתות הרדיקלית, חשוכת המרפא, של המערכת החברתית, התעשייתית, הפיננסית והפוליטית".
[15]
בביוגרפיה שכתב על אדמס בשלושה כרכים, בכרךImprovement of the World ניסה אדוארד צ'לפנטן להסביר את אנטישמיות של אדמס, בכך שכל פעם כשאדמס כתב "יהודים" התכוון ל"אנשי הממון". ההיסטוריון הזדהה עם אבחונו של אדמס כי בית הגידול לעקרונות מוסריים של המאה ה-18 הוחלף ב"עולם של הבנקאי" ושכפי שהתבטא אדמס "המוח הבנקאי הוה מגונה".
[16]
האנטישמיות באה לידי ביטוי גם בפעילותו הציבורית.
ב-1894 הוא ארגן "הליגה למען צמצום המהגרים" שנועדה "להגביל את הגישה לאמריקה של יסודות "לא בריאים", במקום הראשון, היהודים.
באוטוביוגרפיה שלו הוא הסביר: "אף יהודי פולני טרי מוורשה או קרקוב - אף בן מסתנן של יעקב או איזה יצחק הנודף עדיין ריח של גטו והמקטר ביידיש מוזרה בפני קציני המכס".
חייו הפרטיים
הנרי אדמס היה פעיל בחוג חברים אקסלוזיבי בשם "חמש של לבבות" שכלל מלבדו, את אשתו קלובר, הגאולוג וחוקר ההרים קלרנס קינג, את ג'ון היי (עוזרו ולימים מזכיר המדינה של לינקולן) ואשתו של היי, קלרה.
אחד משותפיו למסעות היה האמן ג'ון לה פרג' שאיתו נסע ליפן ולים הדרומי.
ב-1885–1888 תאודור פרלינגהייזן דווייט (1846–1917) שכיהן כספרן ראשי של מזכירות המדינה, התגורר בביתו של אדמס ב-1603 H Street
בוושינגטון די סי. הוא שימש באותה תקופה כעוזר ספרותי, מזכיר אישי ואחראי על הבית. מאוחר יותר דווייט שימש כאחראי של הארכיון של משפחת אדמס בקווינסי, מסצ'וסטס, היה לאחר מכן מנהל הספרייה הציבורית של בוסטון וקונסול ארצות הברית בווה בשווייץ.
הנרי אדמס התחתן ב-27 ביוני 1872 בבוורלי, מסצ'וסטס, עם מריאן "קלובר" לבית הופר (Hooper). הם בילו את ירח הדבש באירופה, בין היתר, בוונלוק אבי, שרופשייר באנגליה, בחברתו של הפוליטיקאי הליברלי צ'ארלס מילנס גאסקל. בשובם אדמס חזר לתפקידו בהרווארד וביתם ברחוב מרלבורו 91 בבוסטון הפך למקום מפגשים שוקקי חיים של חבריהם האקדמאים.
ב-1877 עבר הזוג לוושינגטון, בה גר סמוך לככר לפאייט, ממול לבית הלבן. גם שם הזוג עמד במרכז חיי חברה תוססים. אדמס עבד באותה תקופה כעיתונאי והיסטוריון.
ביום אחד, ב-6 בדצמבר 1885 זמן מה אחרי ארוחת בוקר מאוחרת בביתם ברחוב H ליד ככר לפאייט, אדמס מצא את אשתו שוכבת ללא רוח חיים על שטיחון מול המוקד, כשבקבוקון אשלגן ציאניד ריק נמצא לצידה.
מותה בהתאבדות יוחס לדיכאון אחרי מות אביה. אחרי כן אדמס העלים את רוב מכתביה ותמונותיה. אדמס היה אחרי מותה באבל עמוק וממושך.
תמונה של אליזבת שרמן קמרון (1900) מאת הצייר אנדרס צורן
אישה חשובה אחרת בחייו הייתה אליזבת שרמן קמרון.
אדמס פגש אותה לראשונה בינואר 1881 במסיבה בסלון הזוג ג'ון וקלרה היי. היא נחשבה לאחת הנשים היפות והאינטליגנטיות ביותר מוושינגטון. גדלה כליזי שרמן, בת השופט צ'ארלס שרמן מאוהיו, הייתה אחיינית של ג'ון שרמן, מזכיר האוצר בממשל של רתרפורד הייז ואחיינית של הגנרל ויליאם טקומסה שרמן.
בגיל 20 משפחתה דחקה אותה ב-1878 לשאת בנישואים חסרי רגש אהבה עם הסנטור ג'. דונלד קמרון שהתחייב להבטיח לה הכנסה בשווי 160,000 דולר בניירות ערך.
קמרון היה אלמן ואב לשישה ילדים, ב-24 שנה יותר מבוגר ממנה. ילדיו דחו את אשתו השנייה הצעירה. הוא הצטייר כגבר גס רוח ואדיש, שוחר ויסקי בורבון ופמיליארי עם עולם השחיתות הפוליטית.
החל מ-1883 אדמס החל להתכתב עם אליזבת' בזמן שהיא ובעלה נסעו לאירופה. ההתכתבות ביניהם נמשכה 35 שנה והייתה עדות לחברות מלאת תשוקה שלא באה למימוש.
משפחתו
אחותו לואיזה קתרין אדמס קוהן (1831–1870) מתה מטטנוס בעקבות תאונת מרכבה בבאני די לוקה באיטליה. היא נקברה בבית הקברות האנגלי של פירנצה. הנרי אדמס תיאר את מותה בפרק "כאוס" בספרו "חינוכו של הנרי אדמס".
אחיו ג'ון קוינסי אדמס השני (1833–1894) היה גם הוא בוגר הרווארד (1853), עבד כעורך דין והיה מספר פעמים חבר ב"בית הדין הכללי והגדול של מסצ'וסטס" - הפרלמנט של המדינה, מטעם המפלגה הדמוקרטית. ב-1872 היה מועמד לתפקיד של סגן נשיא מטעם הדמוקרטים אולם סירב לתמוך במועמדותו של הוראס גרילי
אח אחר, צ'ארלס פרנסיס אדמס הבן (1835–1915) השתתף במלחמת האזרחים בצבא האוניוניסטי והתמנה ב-1865 לבריגדיר גנרל בצבא הסדיר. הוא היה לסמכות בתחום ניהול מסילות הברזל, כתב ספר "מסילות הברזל, מקור ובעיות" (1878) והיה ב-1884–1890 יושב ראש חברת הרכבות nion Pacific Railroad. הוא שיתף פעולה עם הנרי בעריכת כתב העת The North Atlantic Review ובמיזמים אחרים.
עוד אח, ברוקס אדמס (1848–1927) היה גם הוא עורך דין ומחבר ספרי עיון: The Gold Standard 1894 The Law of Civilization and Decay 1895 America's Economic Supremacy 1900 The New Empire (1902)
The Theory of Social Revolutions 1914 The Emancipation of Massachusetts (1919)
ניכרה השפעתו של הנרי על חשיבתו וכתיבתו.
הוקרה
1919 (אחרי מותו) - פרס פוליצר על ספרו האוטוביוגרפי
כתביו
1876. Essays in Anglo-Saxon Law.
עם הנרי קבוט לודג', ארנסט יאנג וג'יימס לורנס לאפלין - מסות כמשפט האנגלו-סקסי
1889-1891 - History of the United States During the Administrations of Thomas Jefferson and James Madison
ההיסטוריה של ארצות הברית בימי ממשליהם של תומאס ג'פרסון וג'יימס מדיסון - 9 כרכים
1891. Historical Essays. מסות היסטוריות
1893. Tahiti: Memoirs of Arii Taimai and Marama of Eimee... Last Queen of Tahiti (facsimile of 1901 Paris edition, 1947 facsimiles and scholar's הדפסות חוזרות, ISBN|978 - 0-8201-1213-8). (מהדורה פקסימילית 1901, פריז), פקסימילים (1947)
1893 - טהיטי:זיכרונותיהם של ארי טאימאי ושל מראמה של אמה... המלכה האחרונה
1904. Mont Saint Michel and Chartres. (מון סן מישל ושארטר)
1911. The Life of George Cabot Lodge (facsimile ed. 1978, Scholars' Facsimiles & Reprints, ISBN|978-0-8201-1316-6. (חיי ג'ורג' קבוט לודג') - פקסימילים והדפסות חוזרות
1918. The Education of Henry Adams. (חינוכו של הנרי אדמס)
1919. '. (הידרדרות הדוגמה הדמוקרטית)
1930–1938. Letters' (בעריכת W.C. Ford, בשני כרכים). (מכתבים)
1982. The Letters of Henry Adams, Volumes 1–3: 1858–1892 (בעריכת. בעריכת ג'.ס.לוונסון, ארנסט סמואלס וצ'ארלס ונדרסי).
מכתבי הנרי אדמס, כרכים א-ג 1858–1892
1988. The Letters of Henry Adams, Volumes 4–6: 1892–1918
הדפסות חוזרות
Democracy: An American Novel, Esther, Mont Saint Michel and Chartres, The Education of Henry Adams (Ernest Samuels, ed.) (Library of America, 1983 ISBN|978-0-940450-12 - 7
History of the United States During the Administrations of Thomas Jefferson and James Madison (Earl N. Harbert, ed.) (Library of America, 1986) Vol I (Jefferson) ISBN|978-0-940450 - 34-9. Vol II (Madison) ISBN 978-0-940450-35-6.
^Louise Mayo The Ambivalent Image Associated University Presses,London 1988 עמ' 58
^Robert Michael A Concise History of American Antisemitism Rowman&Littlefield 2005 p.116
^https://archive.org/details/]warloversrooseve0000thom_t8e5 Evan Thomas The War Lovers: Roosevelt, Lodge, Hearst, and the Rush to Empire Little, Brown & Company 1898, p.126]
