הנבחר הוא רומן היסטורי מאת שלמה קאלו שבו הדמות הראשית מבוססת על פרשנותו של קאלו לדמות הנביא דניאל. ברומן מתאר קאלו את גלות בבל בדרך של שזירת דמויות ועלילה. הספר יצא לאור בעברית בהוצאת דע"ת, יפו, בארבע מהדורות והדפסות, הראשונה ב-1994 והחדשה ביותר ב-2011 ותורגם לאנגלית ולקוריאנית.
הספר אינו מתיימר להיות מסמך היסטורי. בהקדמה מגדיר המחבר: "ספר זה מבוסס על 'דניאל' המקראי, אינו מחקר מדעי", וממשיך: "היסוד המוצק, עליו נבנית העלילה וזורמות ההתרחשויות, היא הרוח. והיא מקור נאמן לסיפוק אמנותי נמשך ועמוק."
הספר כתוב כמסמך תנכ"י במובן של הכלים האמנותיים בהם הוא עושה שימוש, אולם נוטל לעצמו חופש בתיאור הדמויות והעלילה.
דמויות
- דניאל - בן של שר במלכות יהודה. בבבל קיבל את השם הכשדי "בלטשאצר[1]", ולאחר ניסיונות קשים יזכה לגדולה, אך גם זו תעמוד בסימן הניסיונות האלוהיים.
- נז'ין - אהובת ליבו מארץ יהודה, המתוארת כבת מלכות.
- נעימאל - שר בממלכת יהודה, אבי דניאל שנהרג בקרבות והגן בגופו על ארמון המלך יהויקים, יחיד מול רבים. דמותו עולה מן העבר בהבזקים ומתברר איש אציל, ישר, צנוע ומוסרי להפליא, היודע להתחבר עם הבריות ועם בעלי החיים.
- דנור-שג - המורה והמחנך של הגולים מהארצות השונות, ובמיוחד של חבורת 8 היהודים שגלו מיהודה. איש מעמיק חקר, למדן ושקדן, היודע לכבד ידע ואמונה. אחד מאנשי סודו הנאמנים ביותר של דניאל.
- אור-נגו - שר צבא, קצין גבוה בחצר המלך, המוביל את גרושי יהודה לארץ בבל, ולומד להכיר את איכותו, חוכמתו ואצילותו של דניאל. הוא לומד להכיר את דניאל גם לאחר ניצחונותיו, מעריכו ומעריצו, ולבסוף מקבל על עצמו עול שמיים על פי אלוהי דניאל.
- אדלאין - בתו של שר הצבא אור-נגו, יפהפייה חכמה המתאהבת בדמותו של דניאל מרגע מפגשם הראשון, בהיותה בת 12, ועד עולם.
- אדוניה - אחד משמונת הגולים הצעירים שיצאו לדרך בגירוש בבל. מתנגד חריף לדניאל, מתוך קנאה וצרות עין. זוכה למשרה מכובדת בתחום המסחר בממלכת נבוכדנצר השני. הרמזים גדלים והולכים לכך שאדוניה פועל נגד דניאל בהחבא, מנסה לפגוע בכבודו, ומהווה איום ואויב לידיד נעוריו.
- גבריאל - בחבורה של שמונת היהודים הגולים, זוכה למשרה של פקיד מן הדרגים הנמוכים.
- עוזיאל - בחבורה היהודית, זוכה למשרת פקיד.
- חנניה, מישאל ועזריה - חברים טובים של דניאל, הזוכים למשרות שרים בממלכת הכשדים.
- מתי - מגיע עם החבורה לבבל, אך נהרג באחת התחרויות ההישרדות הקשות שניהל מלך בבל לבחינת יכולותיהם וכישוריהם של הגולים.
- גרשון - האיש שהחבורה מצילה ממחלתו בזמן מהלך מסע הגירוש מארץ יהודה. גרשון מכיר את סיפור מותו של השר נעימאל, אבי דניאל. הוא מציל בן משפחה ולוקח על עצמו לדאבון ליבו את העונש שהיה ראוי לאיש שהסתיר בביתו. בגלל השקר הזה, משלם מחיר יקר לאורך כל העלילה, מצד אחד. מצד שני, זוכה למגעו של המגן הטוב והיד המכוונת של דניאל.
- נבוכדנצר - מלך כשדים, השולט בבל ובכל הארצות סביב. איש המעורר יראת כבוד בעמו, ופחד באויביו. דורש כבוד, ומיצוי כל פקודותיו. קפדן ובעל ידע. בזכות דניאל, חבריו והניסים שחזה במו עיניו, מקבל ומתחיל להאמין באלוהיו של דניאל.
- נשדרנאך - השר הגבוה ביותר בהיררכיית חצר המלך נבוכדנצר, האחראי תחילה גם על דניאל. מתוך הדיאלוגים ביניהם, שניהם לומדים. איש סודו ומיטיבו של דניאל. מגן על הקהילה היהודית ומכיר בגדולתו של אלוהי דניאל.
עלילה
הספר פותח בסיפור אהבה שיש לדניאל עם בת עמו, נז'ין היפהפייה והחכמה. זהו סיפור התאהבות טהור ללא מגע גופני, שכולו אורות וצבעים. תשוקה שכולה מפגש של נשמה עם נשמה. בהמשך מתואר מסע ארוך של שמונה נערים, השבויים בידי הכשדים, בדרכם בבלה. בדרך זו לומדים הנערים על התנהגותם של הכשדים כלפי ארץ יהודה והיהודים בזמן המלחמה. גרשון מתאר את רגעיו האחרונים של השר נעימאל, אביו של דניאל: כיצד נאבק מול רבים ועמד בגבורה בהגנה על ארמון יהויקים, מלך יהודה עד רגעיו האחרונים. דמותו של האב אצילה ומשרה אווירה של רוגע ויושר, של חמלה ועומק, כשם שדמותו של דניאל הולכת ונחשפת כאדם ייחודי משכמו ומעלה. דניאל מטפל בגרשון ובפצעיו, למרות טעותו של גרשון: גרשון רימה את הכשדים על מנת להציל קרוב משפחה שהחביא בביתו. אך בדרך זו פגע בעצמו, נשבה בידי הכשדים והוגלה לבבל, במקום האיש שהציל. הנערים מעלים את גרשון לעגלתם, ובכך מקלים על מחלתו ועל קשיי הליכתו.
החבורה עוברת סדרה של ניסיונות קשים. בכולם מתגלה דניאל בצניעותו, ביושרו, בדבר האמת בפיו, באצילות נפשו, בכושר המנהיגות שלו, בשקט הנפשי שלו, ובאווירה של אור שהוא משרה סביבו תמיד. בין חבריו נמצא אדוניה, המתנגד לו ולדרכו ותמיד קורא תגר נגדו, ובתחילה מנמק זאת מן הכתובים, אך לאחר מכן גם לא יזדקק לכתובים אלא לקנאה האוכלת אותו מבפנים. למרות זאת, ממשיך דניאל לכבדו ואיננו נוטר לו טינה כלל.
הנערים עוברים מבחנים קשים ביותר עם בואם לעיר בבל. הם לומדים היטב את תרבות הכשדים בזכות המורה דנור-שג, החכם והמעמיק. הם לומדים לרכב על סוסים ומתחרים בתחרות סוסים קשה, המעמידה אותם בסכנת מוות. דניאל חושף ניסיון להתנקש בחייו זמן קצר לפני התחרות. את זהות האיש המנסה להורגו יחשוף הקורא רק לקראת רגעיו האחרונים של הרוצח, במעמד המלך נבוכדנצר השני, שבפניו עוברים מבחן קשה כל שמונת היהודים הצעירים.
תיאוריו הפלסטיים של קאלו משווים למלך חזות נוקשה, עוצמה רבה, אך גם שכל רב ומחשבה מנתחת ומדויקת. במקביל לאותו סיפור אהבה שהחל ביהודה, מתחיל סיפור אהבה בין בתו של שר הצבא, אדלאין היפהפייה, החכמה והמעמיקה חשוב, שמבינה למעמקים את חוכמתו של דניאל והמציעה לו את עצמה ואת חייה, בדרך טהורה מבלי לומר דבר.
ארבעה מחברי הקבוצה של דניאל עומדים להתחתן יחדיו בקרב הקהילה היהודית אשר בבבל. בכל הזדמנות מאשים אדוניה את דניאל בהתנשאות, וגם בני העם מאשימים את דניאל שאינו עומד לצידם במאבקם נגד הצורר נבוכדנצר. צדקיהו המלך מתכנן מרד נגד מלך בבל, ויוצר קשרים עם המצרים. נבוכדנצר מתכנן לצאת לקרב נגד המורד ולחייב אותו לשלם את מיסיו, שאותם פסק מלשלם.
דניאל מועמד להינשא לאחת מבנותיו של מלך בבל. הדבר מגיע לידיעתו באמצעות שני אנשי סודו, מורהו דנור-שג והממונה על כל השרים נשדרנאך. הדבר מזרז את דניאל להזמין, בהסכמה, את אהובתו מיהודה, לנישואיו בבבל.
דניאל מאמין באלוהיו. רק אמונה שלמה ומלאה, גדולה ותמידית תציל את העם היהודי מפני מלך בבל, המאיים להרוס ולהשמיד הכל בגלל מרידתו של צדקיהו. גם ירמיהו הנביא מתגלה כנביא אמת לאורכו ולרוחבו של הספר, ודניאל סומך ובוטח בנאמנות רבה בנבואותיו ומאשרן, באותה מידה שירמיהו סומך ובוטח בדניאל ובדרכו האמיתית הישרה והמוסרית. אלא שדניאל כמו הנביא ירמיהו שניהם יודעים שחורבן יהודה קרב, ולכן פונה דניאל לאלוהים ומבקש את עזרתו.[2]
דניאל לומד להכיר את הקהילה היהודית לקראת נישואיו. הוא לומד להכיר את כעסם נגדו ואת הדמויות המוליכות מהלך שגוי של מרד, ואולי אף ניסיון להתנקש בחיי מלך בבל. דניאל מקבל מידע על ניסיון זה. מזהיר את הקהילה ואת יוזמי הניסיון לרצוח את מלך בבל, אך גם הוא בעצמו מותקף שם. ההתנקשות נכשלת, אם כי הרוצח מצליח להיכנס לחצר המלך.
דניאל מתחתן, אך הוא ורעייתו גרים בחדרים נפרדים. אין בכל הספר כולו ולו פעם אחת תיאור של יחסי אישות. כל מגע שמתקיים בין דניאל ואשתו הוא מגע רוחני לחלוטין, הכולל אהבה רבה, אורות, צבעים של הבעות, חיבה עמוקה, הקשבה מרבית, דיאלוגים, אך לעולם לא מגע פיזי. יחד עם זאת, נולדו להם שני בנים, גמליאל ונעימאל.
נבוכדנצר מלך בבל וצבאו יוצאים למלחמה ביהודה. הוא צר על ירושלים במשך שלוש שנים ומכניע אותה. ברגע של אתנחתא הוא מגלה כי שר צבאו אור-נגו עומד להציל את משפחתו של דניאל, מבלי להיוועץ בו. אך אור-נגו מצליח להרגיע את המלך, ומספר לו מה הייתה תשובתו של דניאל, כאשר הציע לו להציל את משפחתו.
הקבלה לעלילות תנכ"יות
ישנם כמה קווים מקבילים בין יוסף בספר בראשית ודניאל כפותרי חלומות העולים לגדולה בגלות. יוסף זוכה לכבוד מלכים במצרים ודניאל בבבל, ויחד עם זאת אין העלילה דומה כלל ועיקר. דניאל מעולם לא התעלל באחיו, הגם שחלקים מסוימים בעם היהודי יטענו זאת נגדו, משום שאיננו לוקח חלק במרד נגד נבוכדנצר. דניאל בהחלט פותר חלום של מלך, אך בדרך שונה מזו של יוסף. דניאל עורך צום מלא בן שלושה ימים, מתענה ומתפלל בכל כוחו ומאודו לאלוהים, על מנת לזכות ולראות לבסוף בתוכו את חלום המלך. וכך דניאל מביא למלך, בנוסף לתיאור חלומו, גם את פתרונו המלא.
יחד עם זאת, ספר זה דומה לאחד מספרי התנ"ך בשפתו ובתאוריו, ומעל לכול במסרים הרוחניים שהוא נושא בחובו. דניאל ממשיך לפתור חלומות ומשלים למלך, עד לאותו רגע שהוא בעצמו יחזה בחזונו שלו, כפי שמתואר בספר דניאל.
הכותב מתבסס בציטוטים מלאים מתוך התנ"ך, וגם נבואותיו של ירמיהו מובאות בציטוטים מלאים. רובו ככולו של הספר כתוב בשפה התנכ"ית.
הערות שוליים
- ^ להבדיל מבלשאצר, שמו של מלך בבל. כינוי נוסף, שניתן לו בידי המלאך: "איש חמודות" (ספר דניאל י', י"א).
- ^ ציטוט יחסו של דניאל לאסון הבא של חורבן יהודה: "הוא ידע כי שאותה מכונת מלחמה כשדית, מכוונת אל עמו, ותפגע בקרוביו, דם מדמו ובשר מבשרו, במכריו ובידידיו, ופגיעתה תהיה קשה מנשוא, פגיעה אכזרית שכמותה לא ידע עד כה עם זה, קשה-עורף, למוד הפורענות, ולא התנסה".
"הו אבי שבשמים, אלהיי, שרחמיך הם כים עמוק! האחטא אם אבקשך שגם זו הפעם תמחל לעמך זה וסלחת לו, ונלחמת באויבו והובס, ומנעת אסון, וגאלתנו מן הרע, ונושע!".
וישמע בעמקי לבו, אותו קול שקט וצלול, הדובר אליו:
"וכיצד אושיעו ואין הוא חפץ בי, ואת גאולתי ידחה ממנו והלאה? והן אהבה הוא שמי וחרות אני, ואמת!".
תשובת דניאל לקולו הפנימי והאלוהי
"כרע נפל על ברכיו, ודמעות חנקו את גרונו, כתפיו נרעדו בהתייפחות אילמת שעוותה את שפתיו: 'ברוך אתה אבי שבשמים, אלהיי, נותן בינה לנבערים מדעת ולא יישא פנים לאיש, ואת אהבתו יעניק לראויים לה, ומבני תמותה יעשם אלמוות! ברוך! ברוך! ברוך!', השתטח אפיים ארצה, מחה דמעותיו וקם מן הרצפה. ותחת הריק שבלבו נגה בו אורו החי". עמוד 384.
