חנניה, מישאל ועזריה בכבשן האש. ציור קיר בקטקומבה של פריסקילה, רומא (מאה שלישית - רביעית)
בתנ"ך
בספר דניאל, פרק א', מסופר שחנניה, מישאל ועזריה הוגלו עם דניאל מירושלים בידי נבוכדנצר עוד בימי המלך יהויקים. הם נבחרו מבין ילדים חכמים מכל הממלכות שכבשה בבל, והובאו לארמונו של מלך בבל. בפרק מסופר כיצד סירבו ארבעת הילדים לאכול מהאוכל של ארמון המלך והעדיפו לאכול זרעונים, וכיצד הדבר היטיב עם בריאותם.
בהמשך, בפרק ג', מסופר שהמלך נבוכדנצר הקים פסל זהב ענק שסימל את מלכותה של בבל אשר לא תיגמר לעולם. נבוכדנצר ציווה שכאשר תנגן התזמורת ישתחוו כל האנשים לפסל. אנשים מבבל הלשינו על חנניה, על מישאל ועל עזריה שלא השתחוו לפסל, והם הובאו לפני נבוכדנצר כדי שייווכח בכך בעצמו. משעמדו בסירובם להשתחוות לפסל הם הושלכו לכבשן האש, אשר חומו הוגבר מעבר לרגיל בגלל שהכעיסו את המלך. מרוב החום בכבשן נשרפו בעצמם האנשים אשר הובילו את חנניה, את מישאל ואת עזריה לכבשן, אך השלושה נראו מתהלכים בתוך הכבשן עם דמות רביעית, הנראית על־פי המתואר כבן אלוהים (ככל הנראה, מלאך).
עזריה מתפלל לה' בתוך הכבשן ומקבל עליו את הדין, מתוודה על חטאיו ומבקש הצלה בזכות אברהם, יצחק ויעקב. עזריה מבקש שתפילתו תתקבל מכיוון שאין לעם ישראל מנהיג או נביא אשר ידריך אותו ואין אפשרות להקריב קורבן לה'.
המלאך מקרר את האש סביב חנניה, מישאל ועזריה.
שלושת הרֵעים מתפללים לה' פה אחד ומודים לו על נס ההצלה.
בדברי חז"ל
חז"ל הוסיפו פרטים רבים המעצימים את הנס בכבשן האש. המדרש על שיר השירים למשל מספר שחנניה, מישאל ועזריה יכלו להתחמק משהות באזור שבו יידרשו להשתחוות לפסל, אך בחרו להיות שם ולא להשתחוות, אף על פי שהנביא יחזקאל סירב להבטיח להם שיינצלו מכבשן האש. לפי המדרש במסכת פסחים מן התלמוד הבבלי, יוּרְקָמִי שר הברד עמד וביקש לרדת ולקרר את האש אך המלאך גבריאל, שהוא שר האש, אמר שיהיה נס יותר גדול אם הוא יֵרד ויחמם את האש מבחוץ. נוסף על כך מסופר שם שהם אמרו את מזמור פרק קט"ו מספר תהילים, המופיע בקריאת ההלל[1].
הערכה למעשה חנניה, מישאל ועזריה
בספרות חז"ל, מעשה חנניה, מישאל ועזריה בכבשן האש שימש מופת לקידוש השם. חז"ל הפליגו בחשיבות המעשה ואמרו (מדרש שוחר טוב על תהילים, קי"ד): "באיזה זכות יצאו בני ישראל ממצרים? בזכות חנניה מישאל ועזריה". במסכת שמחות מצוינים פפוס ולוליאנוס, הרוגי המלכות ממרד התפוצות, כצאצאיהם של חנניה, של מישאל ושל עזריה, ואולי הכוונה היא צאצאיהם הרוחניים.
עם זאת בתלמוד (מסכת כתובות לג:) במסגרת דיון בשאלה איזה עונש חמור יותר, מיתה או מלקות, ציטטו חז"ל את דברי רב אשר דווקא ממעיטים את מסירות הנפש של חנניה, של מישאל ושל עזריה. לפי רב, אילו הלקו את חנניה, את מישאל ואת עזריה הם היו משתחווים לצלם.
בספר חשמונאים א' מסופר כיצד דרבן מתתיהו הכהן את בניו לשמור את המצוות בהביאו דוגמאות של אנשים אשר בזכות דבקותם במצוות זכו לשם ולתהילה. אחת הדוגמאות שהביא מתתיהו היא מעשה חנניה, מישאל ועזריה, אשר ניצלו מכבשן האש.
בסליחות המתפללים מבקשים שה' יענה לתפילותיהם כמו שענה לדמויות היסטוריות שונות. בין השאר אומרים: "מי שענה לחנניה מישאל ועזריה בכבשן האש הוא יעננו".
התייחסויות מאוחרות
1952: הסיפור נרמז בשיר "Shadrach, Meshach, and Abednego" בביצועו של לואי ארמסטרונג.[2]
1955: יצירתו פורצת הדרך של קרלהיינץ שטוקהאוזן "שירת הילדים" מבוססת על הסיפור.
1979: הסיפור מוזכר בשיר "Survival" של בוב מרלי מאלבומו ה - 11, "Survival".
1989: סיפור כבשן האש נרמז בשיר "שדרך" של הביסטי בויז מאלבומם השני, "Paul’s Boutique".
2017: ספרו של שמעון אדף נקרא שַׁדְרַךְ ומופיעות בו גם הדמויות חנניה, מישאל ועזריה.[3]
