המפלגה הוויגית (באנגלית: Whig Party) הייתה מפלגה שפעלה בארצות הברית בשנים 1833–1856 והייתה היריבה העיקרית של המפלגה הדמוקרטית במערכת הדו-מפלגתית של ארצות הברית באותה תקופה.
הוויגים תמכו בעדיפות הקונגרס על הרשות המבצעת, ומצעם כולל מודרניזציה כלכלית ועידוד פרוטקציוניזם כלכלי, כלומר הגבלת הסחר הבינלאומי. השם ויגים נבחר משום שהוא הזכיר את ה"וויגים האמריקאים", כינויים של המורדים בבריטים במהלך מלחמת העצמאות של ארצות הברית, וגם משום שבאותה תקופה אנשים שהתנגדו למשטר אוטוקרטי נהגו לקרוא לעצמם בשם זה. בין חברי המפלגה היה אברהם לינקולן, שהיה מנהיג המפלגה באילינוי, ולאחר מכן נבחר לנשיאות מטעם המפלגה הרפובליקנית.
שני מועמדים של המפלגה לנשיאות נבחרו במהלך קיומה: ויליאם הנרי הריסון וזאכרי טיילור. שניהם נפטרו במהלך כהונתם; את האריסון החליף ג'ון טיילר, שהיה וויגי אך גורש מן המפלגה. את טיילור החליף מילרד פילמור, שהיה לפיכך הנשיא הוויגי האחרון.
המפלגה התפצלה בסופו של דבר בשאלת הרחבת העבדות לטריטוריות החדשות שהצטרפו לאיחוד. הזרם המתנגד לאחדות מנע את ריצתו מחדש של הנשיא המכהן מטעם המפלגה, פילמור, לנשיא ארצות הברית בשנת 1852. במקומו, רץ מטעם המפלגה הגנרל וינפילד סקוט, שהפסיד בהפרש ניכר. לאחר מכן, פרשו מנהיגי המפלגה מהפוליטיקה או הצטרפו למפלגות אחרות.
בוחרי המפלגה פנו למפלגה הרפובליקנית, לקואליציות מפלגתיות מקומיות בחלק מהמדינות, או למפלגה הדמוקרטית. לפני הבחירות של 1856, המפלגה איבדה את יכולתה ליצור קואליציה יציבה של מפלגות מהמדינות השונות. בוועידה הלאומית האחרונה שלה, היא המליצה כמועמד על מילרד פילמור, שהתמודד אז מטעם המפלגה האמריקאית.
4 מתוך 46 נשיאי ארצות הברית כיהנו מטעם המפלגה הוויגית.