אחמד רושדי הקליט את ההמנון הלאומי של פקיסטן ב-1954
ההמנון הלאומי של פקיסטן (באורדו: قومی ترانہ) ידוע גם בשם פאכ סרזמין (באורדו: پاک سرزمین, "אדמה טהורה"). המוזיקה הולחנה על ידי אחמד ע'ולאם צ'אגלה (احمد غلام چھاگلہ) ב-1949, טרם חיבור המילים, אשר נכתבו על ידי חאפז ג'אלונדרי (حفیظ جالندھری) ב-1952. השיר אומץ רשמית כהמנון הלאומי הרשמי של פקיסטן באוגוסט 1954[1] והוקלט באותה השנה על ידי אחד עשר הזמרים הגדולים של פקיסטן, ביניהם אחמד רושדי, כווכב ג'האן, רשידה ביגום, נג'ם עארה, נסימה שאהין, זוואר חוסיין, אח'תר עבאס, ע'ולאם דסתגיר, אנואר זאהיר וואח'תר וואסי עלי.[2]
היסטוריה
בתחילת 1948, הציע א"ר ע'אני, מוסלמי מטרנסוואל שבדרום אפריקה, שני פרסים של חמשת אלפים רופי, אחד למשורר ואחד למלחין, עבור כתיבה והלחנה של המנון לאומי חדש עבור המדינה העצמאית החדשה. הפרסים פורסמו מטעם לשכת העיתונות הממשלתית ביוני 1948. בדצמבר 1948, ממשלת פקיסטן הרכיבה את ועדת ההמנון הלאומי (NAC) במטרה לחבר ולהלחין את ההמנון הלאומי הרשמי של פקיסטן. בראש ה-NAC עמד בתחילה שיח' מוחמד אכרם ובין חבריה היו מספר פוליטיקאים, משוררים ומוזיקאים, ביניהם עבדור ראב נישתר, אחמד ע'ולאם צ'אגלה וחאפז ג'אלונדרי. הוועדה נתקלה בקשיים במציאת מילים ולחן הולמים.
כאשר סוקרנו, נשיא אינדונזיה, ביקר בפקיסטן ב-30 בינואר 1950 (הביקור הראשון של ראש מדינה זרה בפקיסטן), לא היה המנון לאומי שאפשר לנגנו. בשנת 1950, לקרארת הביקור העתידי של השאה של איראן נוספה דחיפות לעניין, שהביאה את ממשלת פקיסטן לבקש מן ה-NAC להציע המנון ללא עיכוב נוסף. יו"ר ה-NAC, שר החינוך פזל א-רחמן, ביקש ממספר משוררים ומלחינים להציע מילים אבל אף אחת מההצעות שהוגשו לא התקבלה. ה-NAC בדק גם כמה לחנים שונים ובסופו של דבר נבחר הלחן שהוצע על ידי אחמד ע'ולאם צ'אגלה.[3]
ב-21 באוגוסט 1949, ממשלת פקיסטן אימצה את הלחן של צ'גלה עבור ההמנון הלאומי.[4]
ההמנון, ללא המילים, נוגן בפעם הראשונה לכבוד מנהיג מדינה זרה במהלך ביקורו של השאה של איראן בקראצ'י, ב 1-במרס 1950, בידי להקת חיל הים הפקיסטני.
ב-3 במאי 1950 נוגן ההמנון לכבוד ראש ממשלת פקיסטןליקאת עלי ח'אן במהלך ביקורו בארצות הברית.[1] למרות זאת, ההמנון קיבל הכרה רשמית רק באוגוסט 1954. ה-NAC הפיצה הקלטות של הלחן בקרב משוררים בולטים, אשר אשר בתגובה חיברו והציעו כמה מאות שירים להערכה על ידי הוועדה. בסופו של דבר, המילים שנכתבו על ידי חאפז ג'אלונדרי אושרו וההמנון הלאומי החדש שודר בפומבי בפעם הראשונה ברדיו פקיסטן ב-13 באוגוסט 1954, מושר על ידי חאפז ג'אלונדרי עצמו. המלחין, אחמד ע'ולאם צ'אגלה, מת ב-1953, לפני שההמנון הלאומי החדש אומץ רשמית. ב-1955, ביצעו את ההמנון הלאומי 11 הזמרים המובילים של פקיסטן: אחמד רושדי, כווכב ג'האן, רשידה ביגום, נג'ם עארה, נסימה שאהין, זוואר חוסיין, אח'תר עבאס, ע'ולאם דסתגיר, אנואר זאהיר ואח'תר וואסי עלי.
הלחן
המוזיקה שהולחנה על ידי אחמד ע'ולאם צ'אגלה ב-1949, משקפת את הרקע שלו במוזיקה מזרחית ומערבית. עשרים ואחד כלי נגינה ושלושים ושמונה טונים שונים משתתפים בנגינת ההמנון הלאומי, שאורכו 80 שניות.
המילים
מילות ההמנון, שנכתבו על ידי המשורר דובר האורדו, חאפז ג'אלונדרי ב-1952, הן בעלות מכנה משותף עם פרסית וכוללות אוצר מילים רב בשפה זאת, מה שהופך את ההמנון למובן בשתי השפות. אף שורה בשלושת בתי השיר אינה חוזרת על עצמה.[5]
המילה היחידה ששייכת לאורדו באופן מובהק היא המילית 'kā'.[6]
^ע"ע ג'עפרי, פאכסתאן כרוניקל, וורת'ה 2010, עמ' 42 (جعفرى, پاکستان کرونيکل : پاکستان کا تاريخ وار عوامى انسائيکلوپيڈيا : 14 اگست 1947 تا 31 مارچ 2010, ورثه 2010), ISBN 9789699454004.
^Alex Vatanka, Iran and Pakistan: Security, Diplomacy and American Influence, Tauris, 2015, p. 14.
