המועצה הפדרלית העליונה (בערבית: المجلس الأعلى للاتحاد; מכונה גם מועצת השליטים העליונה)[1], היא הסמכות החוקתית הגבוהה ביותר באיחוד האמירויות הערביות, בהיותה הרשות המחוקקת והמבצעת יחד[2], עם הקמת איחוד האמירויות הערביות ב-1971[3] המועצה החליפה את מועצת חוף שביתת הנשק וקובעת מדיניות כללית וסנקציות חקיקה פדרלית. המועצה היא הסמכות הפדרלית הגבוהה ביותר מבחינת היררכיה מתוך חמשת הרשויות הפדרליות של ממשלת איחוד האמירוית הערביות[4].
היסטוריה
מועצת חוף שביתת הנשק הוקמה כגוף מייעץ בלתי פורמלי וקיימה את ישיבתה הראשונה ב-23 במרץ 1952[5] כדי לקרב את השליטים יחד עם האפשרות להקים איגוד פוליטי או כלכלי כלשהו בעתיד[6][7], היא נוצרה בעקבות ההכרה הבריטית בפוג'יירה כאמירות עצמאית בתוך מדינות חוף שביתת הנשק[8], המועצה התכנסה פעמיים בשנה בראשות הנציג הבריטי בדובאי וקיימה 30 ישיבות כאלה בין השנים 1952 ו-1968[9][7][10]
בשנת 1964 מונה עדי ביתר כיועץ משפטי למועצה. בשנת 1965 הוקמה המועצה לפיתוח חוף שביתת הנשק.
בשנת 1966, הבריטים פרשו מניהול הישיבות והשייח' סאקר אל-קאסימי נבחר לנשיא הזמני[11].
לאחר האיחוד ב-1971, מועצת אמירויות חוף שביתת הנשק הורכבה מששת שליטי האמירויות שחתמו על החוקה ושמה שונה למועצה הפדרלית העליונה. היא בחרה בשייח' זאיד בן סולטאן אאל נהיאן, אמיר אבו דאבי, לנשיא ומינתה קבינט פדרלי . ב-23 בדצמבר 1971 שלחה אמירות ראס אל-חיימה מכתב למועצה בבקשה להצטרף לאיחוד. המועצה הסכימה לבקשה והראס אל-חיימה התקבל לאיחוד ב-10 בפברואר 1972.
ישיבות מועצה
המועצה הפדרלית העליונה מתכנסת ארבע פעמים בכל שנה. המועצה מורכבת משבעת שליטי האמירויות או מייצגיהם במקרה של היעדרות. לכל שליט יש קול אחד בהחלטות המועצה.
תפקידי המועצה
למועצה העליונה של האיחוד יש את התפקידים הבאים:
המדיניות הכללית בכל הנושאים המופקדים על האיחוד על ידי חוקה זו שוקלת מה משיג את מטרות האיחוד ואת האינטרסים המשותפים של האמירויות החברות באיחוד.
אשרור החוקים הפדרליים השונים לפני הוצאתם, לרבות חוקי התקציב הכללי השנתי של האיחוד והחשבון הסופי.
אשרור הצווים בנושאים על פי הוראות חוקה זו לאשרור או אישור המועצה הפדרלית העליונה לפני מתן צווים אלה על ידי הנשיא.
אשרור מוסדות והסכמים מאושרים בצו.
לאשר את מינוי ראש הממשלה והקבינט וקבלת התפטרותם והעברתם מתפקידם לפי הצעת הנשיא.
לאשר את מינוי הנשיא והשופטים של בית המשפט העליון הפדרלי ואת קבלת התפטרותם ופיטורים בנסיבות הקבועות בחוקה.