הלמוט גרוסקורט

הלמוט גרוסקורט
Helmuth Groscurth

לידה	16 בדצמבר 1898 לידנשייד, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
פטירה	7 באפריל 1943 (בגיל 44) Frolovo, ברה"מ
מדינה	הקיסרות הגרמנית, רפובליקת ויימאר, גרמניה הנאצית
השתייכות	כוחות היבשה של הוורמאכט
דרגה	אוברסט
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם השנייה

הלמוט גרוסקורט (בגרמנית: Helmuth Groscurth; 16 בדצמבר 1898, לודנשייד – 7 באפריל 1943, ברית המועצות, השבי הסובייטי) היה גרמני, חבר בצוות באבווהר, ארגון המודיעין הצבאי, קצין בוורמאכט "כוח ההגנה", צבא הקבע של גרמניה הנאצית וקצין קישור בין שירות הביון למפקדת צבא היבשה של גרמניה. השתתף בתנועת ההתנגדות הגרמנית לנאציזם.^[1]

ביוגרפיה

הלמוט גרוסקורט נולד למשפחה בורגנית בעיירה לודנשייד שבצפון וסטפאליה. אמו הייתה בת למשפחת תעשיינים. אביו הכומר בא ממשפחה של מורים ואנשי כנסייה. אחיו הבכור ריינהרד, היה עורך דין גרמני שפעל נגד שחיתות והשפעת הנאציזם בכנסייה האוונגליסטית של ברמן.^[2]

גרוסקורט סיים את לימודיו בגימנסיה בברמן וב-1916 במלחמת העולם הראשונה התגייס לגדוד חיל הרגלים הגרמני ה-75 ולחם בחזית המערבית הצרפתית. שם נפצע ונשבה על ידי הבריטים בשנה שלאחר מכן.

לאחר מלחמת העולם הראשונה התגייס לרייכסווהר, צבא גרמניה בין השנים 1919–1935. לאחר מכן עזב את הצבא כדי ללמוד חקלאות. ב-1924 הצטרף מחדש לרייכסווהר. ב-1929 מונה לנציגו של ארווין פון ויצלבן, לימים קונספירטור, מורד בשלטונו של היטלר אשר הוצא להורג בשל השתתפותו בקשר העשרים ביולי.

ב-1935, גויס גרוסקורט לאבווהר, מנגנון המודיעין הצבאי של הרייך הגרמני, ובסופו של דבר הפך לקונספירטור (מורד) פעיל ברשת ענפה של קצינים במודיעין הצבאי, שהיו חלק מההתנגדות הגרמנית בניהולו של האדמירל וילהלם קנריס. קנריס היה מפקד האבווהר, סגנו היה הגנרל האנס אוסטר. שניהם התנגדו להיטלר ולנאציזם ותכננו להוכיח כי המרד שלהם הוא נגד חבורת פושעים ולא נגד שלטון חוקי לגיטימי. הם תכננו להציג בפני העם הגרמני מסמכים רבים מספור על שחיתויות, פשעים ומעשי רצח, אי סדרים בנוער ההיטלראי, עבירות מס של הרמן גרינג וחבריו וראיות המעידות על אחריותו האישית של היטלר לפוגרום האנטי-יהודי בנובמבר 1938, ליל הבדולח. המטרה המרכזית של אוסטר הייתה ביסוס תנועת ההתנגדות, חיזוקה והרחבתה, כך שתהיה מוכנה לפתוח בהפיכה מייד עם חידוש שיתוף הפעולה עם הרמטכ"ל גנרל פרנץ האלדר. אוסטר מינה את קולונל גרוסקורט, שהיה וראש מחלקת החבלה, לתפקיד קצין הקישור בין שירות הביון למפקדת צבא היבשה.^[3]

קצין מודיעין צבאי

עם כניסתו לתפקיד קצין המודיעין הצבאי החל גרוסקורט להפעיל לחץ על מפקדיו. המינוי איפשר לו ליצור קשרים הדוקים ככל האפשר עם פרנץ האלדר, גנרל בכיר במלחמת העולם השנייה ואחראי על תוכניות הפלישה. המינוי איפשר ל גרוסקורט לתווך בינו לבין ראשי תנועת ההתנגדות ולשכנע אותו לפעול בדחיפות נגד היטלר. אך המהלך לא הביא לתוצאה המיוחלת. תסכולם של אוסטר וחבריו רק גבר כאשר הבינו שלא יוכלו לשכנע את הגנרל האלדר לפעול, מכיוון שלא ראה בכיבושה של צ'כוסלובקיה סיבה מספקת להפלת המשטר. בשנת 1938 הקצה וילהלם קנריס, שהיה ראש ההבוואר, את גרוסקורט, שהתקדם לדרגת רב-סרן, לעמוד בראש מדור "מיעוטים וחבלה" של שירות הביון הצבאי האחראי על לוחמה לא קונבנציונלית במדינות זרות. קנריס חשש מכוחו הגובר של ה-SS במבצעים כאלה, במיוחד מהשפעתו על קונרד הנליין, שהיה פוליטיקאי פרו נאצי, ולכן הוא שלח את גרוסקורט לחבל הסודטים לקראת התוכנית המתוכננת. משימתו כללה חיזוק גרמנים אתניים מתונים באזור בתקווה שימצא פתרון ותמנע מלחמה. הוא אסף מידע מודיעיני על הגנות צ'כיות, הטמין מזבלות נשק סודיות ואימן מורדים פוטנציאליים בחבלה. פעילויות אלו הכעיסו את ריינהרד היידריך, מפקד ה-SD ואת ה-SD, שהחמירו את המתיחות על מנת להצדיק פלישה לצ'כיה.^[4]

מלחמת העולם השנייה

כקצין מודיעין גרוסקורט היה חסיד של הברנדרבורגים - כוחות מיוחדים גרמניים, יחידה שפעלה כשלוחת גוף המודיעין של האבווהר ולקחו חלק בתפיסת מטרות בדרך של חבלה והסתננות. גרוסקורט פיקד על פעולות לחימה לא מוסכמות בחבל הסודטים ופעל נגד האג'נדה של היטלר. מאוחר יותר הועבר מחדש לצבא הסדיר בעקבות ביקורת שהשמיע על פשעי מלחמה שביצעו כוחות גרמניים בפולין. לאחר שפיקד על גדוד חייל רגלי בפלישה לצרפת נטל על עצמו מגוון תפקידי מטה.^[5]

רצח של ילדים יהודים בבילה צרקווה, אוגוסט 1941

ב 20 באוגוסט 1941, בסביבות 4 אחר הצהריים, שני כמרי חטיבה דיווחו להלמוט, שהיה קצין מודיעין באותו הזמן, על כך שבעיר בילה צרקווה שבאוקראינה יש 90 ילדים יהודים שנכלאו בבניין במשך 24 שעות ללא מים ומזון ובתנאים בלתי נסבלים. לפי המידע מהכמרים, הניסיון להשיג את התערבותו של מפקד העיר לא הצליח. חצי שעה לאחר מכן, גרוסקורט הגיע לבניין וכבר מבחוץ יכול היה לשמוע את היבבות של הילדים שבפנים. בחצר הבניין היו 20 נגדים וגברים וכמה אוקראינים חמושים אך לא הייתה שמירה מול הבניין. שומר אוקראיני עם רובה עמד בכניסה לחדרים המחוברים שבהם היו בערך 90 ילדים וכמה נשים. גרוסקורט שאל את ראש האס אס שלו שירות הביטחון שבדיוק נכנס מה עומד להיעשות לילדים. הוא ענה שהוריהם נורו למוות ושככה מתוכנן לקרות גם להם. מבלי שום תגובה נוספת, גרוסקורט פנה ישירות למפקד חיל המצב המקומי ודרש הסבר. בתגובה הגיב המפקד שאין לו השפעה על צעדי שירות הביטחון והציע לו לדון בנושא עם מפקד השדה סגן אלוף רידל, אך גם רידל הצהיר בפניו שהוא משוכנע שמהלך זה הוא נכון ונחוץ והוסיף שכבר חלק מהילדים ההם נהרגו יום לפני. גרוסקורט ביקש מרידל לעכב את ההעברה של הילדים אך ללא הצלחה.^[6]

יום למחרת הוציא האס אס את הילדים לבור שם נורו על ידי אנשי העזר האוקראינים. זמן קצר לאחר מכן הגיש גרוסקורט דו"ח רשמי לצבא במחאה על הרציחות וכינה אותן לא אנושיות ומדכאות עבור חיילי הצבא בסביבה. עם זאת, הביקורת שהשמיע גרוסקורט הופנתה אך ורק לכישלון של המפקדים המקומיים שלא ביצעו את ההתעללות והרצח של הילדים הרחק מן החיילים הגרמנים, שחלקם "הוטרדו" מיבבות הילדים. הדו"ח של גרוסקורט לא התנגד רשמית למצוקת הילדים עצמה, אלא לחוסר היעילות של התהליך ולהשפעה הפוטנציאלית המזיקה על רוח הלחימה של החיילים הגרמנים הסמוכים. כך כתב גרוסקורט בדו"ח: "מנהיגי הצבא מחנכים את החיילים להימנע, מתוך תודעה חיילית טהורה, מאלימות ומגסות כלפי אוכלוסייה חסרת ישע. הצבא מבין היטב את הצורך בפעולה נחרצת נגד הפרטיזנים אך במקרה שלפנינו נוקטים אמצעים נגד נשים וילדים, אמצעים שאינם נבדלים במאומה מזוועות האויב שהחיילים עדים להן דבר יום ביומו".^[5]

גרוסקורט סיים את שירותו הפעיל כראש המטה של קרל שטרקר, הקורפוס ה-11. הוא השתתף בקרב סטלינגרד, קרב אשר התחולל בין מדינות הציר המזרחי לבין ברית המועצות ועזר לנסח את ההודעה הסופית ששלחו הכוחות הגרמניים אשר היו לכודים שם. לאחר כניעת הגרמנים חלה בטיפוס ומת בעודו בשבי הסובייטי. שחזור יומניו ומאמריו סיפקו מקור משמעותי להיסטוריונים שרצו לחקור את ההתנגדות המוקדמת להיטלר במסגרת הצבא הגרמני.^[5]

מורשת

גרוסקורט היה אחד מקציני הצבא הראשונים שהצטרפו להתנגדות ונודע כ-"נשמת ההתנגדות בתוך האבווהר" מאז קיץ 1938. לאחר המלחמה פורסם יומנו של גרוסקורט שחשף את תפקידו כאחד מחברי המפתח להתנגדות הגרמנית בתוך הנאציזם. הוא גם היה אחד המחברים של מזכר סודי שנכתב באוקטובר 1939 שכותרתו, "אסון קרוב", עם הדיפלומטים חסו פון הצדורף ואריך קורט, המתאר פוטנציאל להפיכה נגד היטלר.

יומניו של גרוסקורט והמסמכים ששמר הביאו לתובנות חשובות בקרב ההיסטוריונים על ההתנגדות המוקדמת להיטלר על ידי שמרנים וקציני צבא. מסמכים שלו מהטיפול בפעילות הסודית של מולר ברומא סיפקו גם אוסף של ראיות על התכתבות בין ההתנגדות הגרמנית, הממשלה הבריטית והותיקן. ההיסטוריון פרידריך הילר פון גארטרינגן תיאר את גרוסקורט כ-"מתנגד נחוש של הנאציזם".

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הלמוט גרוסקורט בוויקישיתוף

הערות שוליים

1. חיים רוזן, אני בוש בהיותי גרמני!, הוצאת יד ושם, 2014, עמ' 171 - 172
2. חיים רוזן., אני בוש בהיותי גרמני!, יד ושם, 2014, עמ' 171
3. דני אורבך, ואלקירי, ידיעות ספרים, 2009, עמ' 98
4. דני אורבך, ואלקירי, ידיעות ספרים, 2009, עמ' 99
5. הלמוט גרוסקורת, דוח שכתב גרוסקורט על הריגת יהודים באוקראינה אוגוסט 1941, באתר ehri online course in holocaust studies
6. חיים רוזן, אני בושש בהיותי גרמני!, יד ושם, 2017, עמ' 171-173