למד את מלאכת הגילוף באבן (גְליפְּטיקה), ובמקצועו היה חורט מצבות (ביידיש: שטֶיינשנַיידר, ומכאן החלק השני של שם משפחתו). במסגרת תפקיד זה חיבר לרוב גם את האפיטף (הכיתוב שעל גבי המצבה). עבודתו הקנתה לו ידע בתולדות חייהם של יהודי וילנה, בנוסף לעבודתו השוטפת חקר ותיעד כיתובי מצבות מדורות קודמים, אסף כתבי יד וחיבורים שונים וחקר את פנקסי הקהל במטרה להפיק מחקר כולל על בני העיר. "ותהי איפה מלאכתו מתאמתת לידיעותיו האמתיות, בתור חוקר הסתריות וביבליוגרף מצוין מיוחד במינו ומעורב בין חכמי הדור שהתוודע אליהם על ידי הקינות והמליצות שכתבו אז לזיכרון לפתח על האבנים".[1]
בשנת 1860 הוציא יחד עם שמואל יוסף פין את הספר "קריה נאמנה", שכלל ביוגרפיות של חכמי וילנה ומשכיליה. ב-1900 הוציא את החלק הראשון של חיבורו "עיר וילנא", בו קיבץ את תולדות חכמיה של וילנה, משכיליה, סוחריה וראשי הקהילה בצירוף הכיתוב על מצבותיהם, שושלות יוחסין והערות גאוגרפיות בקשר למקומות מוצאם. הוא לא הספיק להוציא בימי חייו את החלק השני של החיבור שראה אור רק ב-2002 בעריכת מרדכי זלקין.
עיר ווילנא: זכרונות עדת ישראל ותולדות חיי גדוליה חלק א', וילנה: דפוס האלמנה והאחים ראם, תר"ס.
ספר עיר ווילנא: יכלכל בתוכו זכרונות עדת ישראל ותולדות חיי גדוליה, נאספו ונכתבו על ידי הלל נח מגיד המכונה שטיינשניידער; עורך ומהדיר מרדכי זלקין, ירושלים: מאגנס, 2002.
תולדות משפחות גינצבורג: דברי הימים לכל בני גינצבורג המצוינים עד ימי הדור האחרון, סנקט פטרבורג, דפוס ל' רבינוביץ וש' סוקולובסקי, תרנ"ט (יצא לאור על ידי בנו, דוד מגיד, המכונה "צפוני-מערבי")
לוח לאלף שנה, וילנה תרי"ד (עם חותנו יעקב גורדון)
לקריאה נוספת
גצל קרסל, לקסיקון הספרות העברית בדורות האחרונים ב', ספרית פועלים, 1967, עמ' 315.
^א. י. פרידמן, 'ציון לנפש: ה"ה הר' החכם, חוקר עתיקות ר' הלל נח ב"ר שלום ישראל שטיינשניידר (מגיד) המכונה "הגש"ר"', בתוך: שמואל יוסף פין, קריה נאמנה: קורות עדת ישראל בעיר ווילנא, וציונים לנפשות גאוניה, חכמיה, סופריה ונדיביה... בהוצאה הזאת נכנסו מכתבים ומבואים חשובים מאת רבי מתתיהו שטראשון ז"ל. כמו כן ... הוספות חשובות פרקים חדשים, הערות רבות ותולדות אנשי השם, וגם תולדות המחבר על ידי הרב רבי הלל נח שטיינשניידער ז"ל, וילנה: פונק, תרע"ה, עמ' 137. (הספר לצפייה ולהורדה בארכיון האינטרנט)
