היינריך לווה נולד בקיץ 1869 בעיירה ואנצלבן (Wanzleben) שבקרבת העיר מגדבורג בפרוסיה, הצעיר בין חמישה ילדים. בין השנים 1883–1888 למד בבית הספר של המנזר הפרוטסטנטי Kloster Unser Lieben Frauen שבעיר העתיקה במגדבורג, וזכה עם אחיו ריכארד לחינוך הומניסטי מוצק. לדת היהודית נחשף באמצעות הרב מוריץ ראמר (Rahmer), רבהּ של קהילת מגדבורג.
בשנת 1889 החל ללמוד היסטוריה ושפות מזרחיות באוניברסיטת ברלין, ובמקביל ביקר בהרצאות בבית המדרש הגבוה ללימודי יהדות שבעיר.
לווה נחשב לאחד מאבות הציונות בגרמניה, בין היתר בשל פועלו בתעמולה ובעשייה עיתונאית בתקופת Fin de siècle. בנוסף לכך, היה לווה ממייסדי "האגודה המדעית היהודית-רוסית בברלין" (1889), "האגודה לטיפוח הלשון העברית, חובבי שפת עבר" (1891) שהתגלגלה ל"תרבות", אגודת הסטודנטים הציוניים בברלין "ישראל הצעיר" (בגרמנית: Jung Israel; "יונג ישראל"; 1892), שב-1895 התגלגלה ל-"התאחדות הסטודנטים היהודים" (Vereinigung Jüdischer Studenten, ובראשי תיבות: V.j.St), כאופוזיציה ל"אגודת הסטודנטים הגרמניים" האנטישמית – לצד תאודור זלוציסטי, ארתור הנטקה ומרטין בובר, כולם לימים מראשי ציונות גרמניה – ו"אגודת ציוני ברלין" (Berliner Zionistische Vereinigung; 1898). ב-1895 ביקר לראשונה בארץ ישראל, מתוך כוונה לעלות אליה, ובשנת 1897עלה אליה. לאחר שנשלח באותהּ שנה כציר מטעם ארץ ישראל לקונגרס הציוני הראשון בבזל, נותר לווה בגרמניה, והיה ממייסדי הפדרציה הציונית בגרמניה.
בשנת 1901 נישא לווה ליוהנה (חנה) אוארבך (Johanna Auerbach), הצעירה ממנו בשבע שנים. בשנה שלאחר מכן נולדה בתם וב-14 בנובמבר1907 נולד בנם.
בין השנים 1902–1908 היה לווה ראשון עורכי ה"יידישע רונדשאו" (Jüdische Rundschau), ביטאון התאחדות ציוני גרמניה.
ב-1915 התמנה לפרופסור באוניברסיטת ברלין. חיבר מאמרים רבים בנושא פולקלור יהודי, וכן על אנטישמיות ועל התנועה הציונית.
החל בעשור הראשון למאה ה-20 ועבור בשנות ה-20 עשה לווה רבות למען תרבות יהודית ומוסדות לחינוך יהודי בגרמניה. בשנת 1916 היה לחבר ה-"Jüdischen Volksheim", המרכז הקהילתי היהודי מיסודו של זיגפריד להמן בברלין, ומשנת 1919 לימד ב-Freien Jüdischen Volkshochschule שנפתח זמן קצר לפני כן. ב-1922 ייסד בברלין את "אגודת ידידי הספרייה הירושלמית" (בגרמנית: Freunde der Jerusalem-Bibliothek)[1], ומ-1924 היה חבר בחברת הביבליופילים היהודים הברלינאים "חברת שונצינו של ידידי הספרים היהודיים"[2] (Soncino Gesellschaft der Freunde des Juedischen Buches).
Liederbuch für jüdishe Vereine [music]: nebst einem Anhange enthaltend Gedichte jüdischen Inhalts zum Vortragen (hrsg. von Heinrich Loewe), Berlin: H. Schildberger, 1894.
Die Juden in der katholischen Legende, Berlin: Jüdischer Verlag, 1912.
Die Juden in der Marienlegende, Berlin: Jüdischer Verlag, 1912.
Reste von altem jüdischen Volkshumor, Berlin: Zahn & Baendel, [1922].
Schelme und Narren: mit jüdischen Kappen, Berlin: Welt-Verlag, 5680-1920.
Wege jüdischer Kultur, Berlin: [s.n.], 5686-1926.
Jüdischer Feuersegen: ein Beitrag zum juedischen und deutschen Aberglauben, Berlin-Schoeneberg: S. Scholem, 1930.
Alter jüdischer Volkshumor aus Talmud und Midrasch, [Reichenberg in Böhmen, 1931].
אגדות
Der Ring des Propheten Elijjahu: ein Märchen, Berlin: Jüdische Rundschau, 1906.
Eine Fahrt ins Geisterland: ein Märchen, Berlin: [s. n.], 5673-1913.
Und tausend Jahre sind ihm wie ein Tag: ein Märchen, Berlin: Privatdruck, 5674-1914.
היסטוריה
Richard von San Germano und die ältere Redaktion seiner Chronik, Halle an der Saale: M. Niemeyer, 1894.
Zur Kunde von den Juden im Kaukasus, aus zwei alten deutschen Zeitungen, Charlottenburg: [s. n.], C.W. Vollrath, 1900.
Führer durch den Lesesaal C. Judentum Orientalia, Berlin: Reimer, 1914.
Juden im Türkischen Orient, Berlin: [Druck von Siegfried Scholem], 1915.
Proselyten: ein Beitrag zur Geschichte der jüdischen Rasse, Berlin: A. Scholem, 5487-1926.
Geschichten von jüdischen Namen: aus dem Volksmunde gesammelt von Heinrich Loewe, Berlin: S. Braun, 1929.
בלשנות יהודית
Die Sprachen der Juden, Köln: Jüdischer Verlag, 1911.
Die jüdischdeutsche Sprache der Ostjuden: ein abriss, Berlin: Komitee für den Osten, 1915.
Die hebräische Sprache, [Berlin]: [s.n.], [191-?].
ציונות
Heinrich Sachse (שם עט), Antisemitismus und Zionismus: eine zeitgemässe Betrachtung, Berlin: H. Schildberger, [1894].
Heinrich Sachse, Zionistenkongress und Zionismus eine Gefahr? Eine zeitgemässe Betrachtung, Berlin: H. Schildberger, 1897.
Heinrich Sachse, Dr. Vogelsteins Propaganda für den Zionismus, Berlin: Jüdische Rundschau, 1906.
Festschrift zur 25. jähr. Gedenkfeier der Kattowitzer Konferenz der חובבי ציון / חבת ציון (herausgegeben im Auftrage des Oberschlesischen Gruppenverbandes der Zionistischen Vereinigung für Deutschland), Kattowitz: [s. n.], 5670 [1910].
Jüdische Volksarbeit im Lande Israel, [Berlin]: Jüdischer Nationalfond, 1913.
ספרייה יהודית
Eine jüdische Nationalbibliothek, Berlin: Jüdischer Verlag, 1905.
Die Arbeit für die National-Bibliothek, [Berlin]: [s.n.], [1921].
Jüdisches bibliothekswesen im lande Israel, Jerusalem: National- u. Universitäts-bibliothek, 5682-1922.
Mitteilungen über das jüdische Bibliothekwesen in Erez-Jisrael, Berlin: Scholem, 1922-1923.
Der Aufbau der Jerusalem-Bibliothek, Berlin: Soncino-Gesellschaft, [19--].
Eine hebräische Universitäts-Bibliothek in Jerusalem, Berlin-Schöneberg: S. Scholem, [19--].
אחר
Der Liberalismus macht selig und der Sonntagsgottesdienst macht liberal: ein Wort zur Verständigung an Herrn Gustav Levinstein (herausgegeben von der Berliner Zionistischen Vereinigung), Berlin: H. S. Hermann, 1901.
Zum siebzigsten Geburtstag des Herrn Maximilian Heymann gratuliert in Freundschaft und Verehrung H. Loewe, Berlin: Lenz [printer], 1907.
Der jüdische Spieler: eine Gelegenheitsschrift, [Berlin]: S. Scholem, 1930.
לקריאה נוספת
עקיבא ארנסט סימון, הינריך לוה (אליקים בן יהודה): רשימה ביבליוגרפית, תל אביב: נ. דרימר, [1939].
דב שידורסקי, 'הספרייה הציבורית בארץ ישראל לפי תפיסתו של היינריך לווה', יד לקורא יח, א–ב (תשלט), 90–101.
דב שידורסקי, 'היינריך לווה: חלוץ הספרנות בארץ ישראל', בתוך ספרו: ספרייה וספר בארץ ישראל בשלהי התקופה העות'מאנית, ירושלים: מאגנס, תש"ן 1990, עמ' 243–263.
ברברה שפר, 'היינריך לווה - חובב העברית הראשון בברלין', לשוננו לעם נא–נב,ג (תש"ס–תשס"א), 119–123.
עודד שי, 'מחשבותיו של הוגה דעות ציוני על מוזיאון לאומי בירושלים בשלהי המאה התשע-עשרה', מועד כ (תשע), 239–250.
נעמי ניב (עמותת בודנהיימר), ארכיונו האישי של היינריך לווה, בארכיון הציוני המרכזי
Erik Petry, 'Akkulturation versus Zionismus?: Der "galut"-Begriff bei Heinrich Loewe,' Judaica 57,1 (2001), 41-57. (בגרמנית)
Joachim Schlör, 'Heinrich Loewe und die jeckische Bibliophilie,' Jüdischer Almanach (2005), 53-59. (בגרמנית)
Erik Petry, 'Zwischen nationalem Bekenntnis und Pragmatismus : Heinrich Loewe und Willy Bambus,' in: Andrea Schatz und Christian Wiese (Hrsg.), Janusfiguren: "Jüdische Heimstätte", Exil und Nation im deutschen Zionismus, Berlin: Metropol, 2006, pp. 189-212. (בגרמנית)
