PROFILBARU.COM

היום תאמצנו - נוסח עדות מזרח
	הַיּוֹם תְּאַמְּצֵנוּ (קהל:אָמֵן); הַיּוֹם תְּבָרְכֵנוּ (קהל:אָמֵן); הַיּוֹם תְּגַדְּלֵנוּ (קהל:אָמֵן); הַיּוֹם תִּדְרְשֵׁנוּ לְטוֹבָה (קהל:אָמֵן); הַיּוֹם תְּהַדְּרֵנוּ (קהל:אָמֵן); הַיּוֹם תְּוַעֲדֵנוּ (קהל:אָמֵן); הַיּוֹם תִּזְכְּרֵנוּ בְּרַחֲמֶיךָ (קהל:אָמֵן); הַיּוֹם תְּחַסְּנֵנוּ (קהל:אָמֵן); הַיּוֹם תְּטַהֲרֵנוּ (קהל:אָמֵן); הַיּוֹם תְּיַשְּׁרֵנוּ לְפָנֶיךָ (קהל:אָמֵן); הַיּוםֹ תְּכַבְּדֵנוּ (קהל:אָמֵן); הַיּוֹם תְּלַבְּבֵנוּ (קהל:אָמֵן); הַיּוֹם תְּמַלְּטֵנוּ מִכָּל רָע (קהל:אָמֵן); הַיּוֹם תְּנַקֵּנוּ מֵעָוֹן (קהל:אָמֵן); הַיּוֹם תִּסְמְכֵנוּ (קהל:אָמֵן); הַיּוֹם תַּעֲנֵנוּ (קהל:אָמֵן); הַיּוֹם תִּפְקְדֵנוּ לְחַיִּים טוֹבִים (קהל:אָמֵן); הַיּוֹם תְּצַדְּקֵנוּ (קהל:אָמֵן); הַיּוֹם תְּקוֹמְמֵנוּ (קהל:אָמֵן); הַיּוֹם תְּרַחֲמֵנוּ (קהל:אָמֵן); הַיּוֹם תִּשְׁמַע שַׁוְעָתֵנוּ (קהל:אָמֵן); הַיּוֹם תִּתְמְכֵנוּ בִּיְמִין צִדְקֶךָ (קהל:אָמֵן)

היום תאמצנו - נוסח אשכנז
	הַיּוֹם תְּאַמְּצֵנוּ (קהל:אָמֵן); הַיּוֹם תְּבָרְכֵנוּ (קהל:אָמֵן); הַיּוֹם תְּגַדְּלֵנוּ (קהל:אָמֵן); הַיּוֹם תִּדְרְשֵׁנוּ לְטוֹבָה (קהל:אָמֵן); הַיּוֹם תִּשְׁמַע שַׁוְעָתֵנוּ (קהל:אָמֵן); הַיּוֹם תְּקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ (קהל:אָמֵן); הַיּוֹם תִּתְמְכֵנוּ בִּימִין צִדְקֶךָ (קהל:אָמֵן)

היום תאמצנו הוא פיוט קדום מסוג "עושה השלום", שמחברו אינו ידוע. הפיוט נאמר בקהילות יהודיות רבות בתפילת מוסף של ראש השנה ויום הכיפורים.

בעת אמירתו, נהוג לפתוח את ארון הקודש.

מבנה הפיוט

הפיוט הוא למעשה ליטאניה פשוטה למדי. כל שורה מהפיוט פותחת במלה "היום" ואחריה פועל עתידי בנוכח הכולל כינוי - "תאמצנו", "תברכנו" וכדומה.^[1]

בנוסח עדות המזרח ובנוסח איטליה הפיוט כולל את כל אותיות האלף בית, כאשר ישנם הבדלים קלים בין הסידורים.

בסדר רב עמרם גאון הפיוט כולל את האותיות א עד כ (11 שורות)^[2]. אך בקרב קהילות אשכנז הפיוט כולל שבע שורות בלבד - האותיות א עד ד ושלוש שורות נוספות.

בסיום הפיוט נאמרת תפילה הכוללת בקשות על בנין בית המקדש ועוד:

כְּהַיּוֹם הַזֶּה תְּבִיאֵנוּ שָׂשִׂים וּשְׂמֵחִים בְּבִנְיַן שָׁלֵם. כַּכָּתוּב וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי עוֹלֹתֵיהֶם וְזִבְחֵיהֶם לְרָצוֹן עַל מִזְבְּחִי כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל הָעַמִּים. וְנֶאֱמַר וַיְצַוֵּנוּ ה' לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים הָאֵלֶּה לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֵינוּ לְטוֹב לָנוּ כָּל הַיָּמִים לְחַיֹּתֵנוּ כְּהַיּוֹם הַזֶּה. וְנֶאֱמַר וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ כִּי נִשְׁמֹר לַעֲשֹוֹת אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵינוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּנוּ, וּצְדָקָה וּבְרָכָה וְרַחֲמִים וְחַיִּים וְשָׁלוֹם יִהְיֶה לָּנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל עַד הָעוֹלָם.

שולמית אליצור מעירה כי ייתכן שמקורה של תפילה זו, הוא במנהג קדום לפיו הזכירו את ירושלים ובנין בית המקדש, בסיומם של טקסי מצווה ותפילות^[3].

בליטורגיה

בנוסח הספרדים, אומרים את הפיוט בחזרת הש"ץ של כל אחת מתפילות היום של ראש השנה ויום הכיפורים, אך בנוסח אשכנז (המזרחי) ובנוסח ספרד אומרים אותו רק בתפילת המוסף של ימים אלו.^[4]

הפיוט נאמר בתוך ברכת שים שלום קודם סיום הברכה^[5].

בנוסח איטליה, הפיוט נאמר בתפילת מוסף של יום הכיפורים ושל היום האחרון בכל אחד מן המועדים. בתקופה קדומה, נאמר הפיוט לפני חתימת ברכת שים שלום, אך בתקופה המודרנית נוהגים לאומרו אחרי חתימת הברכה וסיום חזרת הש"ץ לפני קדיש שלם.