הטרגדיה (La Tragédie) היא אחת מיצירות האמנות של פבלו פיקאסו, צוירה בשנת 1903. זוהי תמונת שמן על בד קנבס, בגובה 105.4 ס"מ על 69 ס"מ, והיא מוצגת כיום בגלריה הלאומית לאמנות בוושינגטון.
היצירה
התמונה צוירה בתקופה הכחולה של פיקאסו, תקופה המתאפיינת בתמונות של מלאנכוליה, עצב רב ותחושת בדידות. הצבע הכחול המאפיין את התקופה, והיעדר צבעים אחרים, מדגישים את תחושת חוסר התקווה.
בתמונה נראים גבר אישה וילד, העומדים על שפת הים. הדמויות רזות ומוארכות, ותופסות את כל מרחב התמונה. שלוש הדמויות יחפות ולבושות בלויי סחבות, והגבר אינו מגולח. פני הדמויות ברורים וחדים, ביחס לשאר הציור, ובהבעתם סבל וצער. הם אינם מביטים זה בזה, ונראה כי כל אחת מהדמויות שקועה בצערה. שני המבוגרים עומדים בעמידה סגורה, משלבים ידיים, ומרכינים מבט אל הקרקע. הילד אמנם מישיר מבט, אך זה מעורפל ואטום. את ידיו הוא מניף בתנועת חוסר אונים.
הרזון והפנים המוארכות של הדמויות הן השראה מעבודותיו של אל גרקו. לאחר מותו של אל גרקו נשכחו עבודותיו, עד סוף המאה ה-19 בה גילה האמן הצעיר דאז, פיקאסו, ואחרים, עניין מחודש באופן ההבעה הייחודי שלו. הלבוש המרופט שבתמונה, העוני והסבל, האופייניים גם לתמונות אחרות בציורי התקופה הכחולה של פיקאסו, מתייחסים לחסכים הפיזיים שפיקאסו עצמו חווה בתחילת המאה העשרים, בעת שנאבק לבסס את עצמו כאמן. הדמויות מנסות לשווא להתעטף בסחבות אותן הם לובשים, אך רגליהם נותרות יחפות. עמידתם כפופה, פניהם מיוסרים, וניכר כי הדמויות סובלות מרעב ומקור.
השם אותו נתן פיקאסו לתמונה, "הטרגדיה", מעלה שאלות. האם הטרגדיה היא מחלה, מוות, אסון חיצוני, או שמא הטרגדיה היא בצערן של הדמויות, בבדידות בה הן נתונות, כלואות בסיבלן. לא ידוע על אירוע ספציפי הקשור לציור. נראה כי הגבר, האישה והילד, מדגימים את כלל הסבל האנושי. העירפול שהיצירה מותירה והמשמעויות הרבות האפשריות בה, הן היבט נוסף של עידן המודרניזם לפי פיקאסו, בציורי "התקופה הכחולה" שלו, עידן של חוסר ודאות וצער.
התמונה הופיעה על כריכת הספר סיפור על אהבה וחושך של עמוס עוז, במהדורה העברית.
קישורים חיצוניים
- על התמונה, באתר המוזיאון הלאומי לאמנות, וושינגטון
