הסיפורים עוסקים במגוון נושאים: חוויות ממחנה ריכוזנאצי, על העבודה ככימאי, אנקדוטות אמיתיות ופנטזיות דמיוניות היוצרים יחדיו נקודת מבט על חיי המחבר דרך משקפי מדע הכימיה. לכל אחד מעשרים ואחד הסיפורים ניתן שם של יסוד מהטבלה המחזורית המתקשר בצורה כלשהי לסיפור.
כל הסיפורים מסופרים בגוף ראשון (מלבד "גופרית", "טיטניום" ו"פחמן" שבהם המספר מתפקד כקריין).
הספר מתאר בעיקר את חייו של לוי לפני ואחרי התקופה שבילה במחנה הריכוז אושוויץ ומדלג מרגע מאסרו על ידי כוחות הרפובליקה האיטלקיים בנובמבר 1943 (הסיפור "זהב") ועד שחרורו מאושוויץ על ידי הצבא האדום בינואר 1945 (הסיפור "צריום").
בתחילת הסיפור "צריום" מתייחס לוי במרומז לשתי יצירות אחרות שלו – "ההפוגה" ו"הזהו אדם?", שעוסקים בעיקר בתקופת מאסרו במחנה הריכוז (שניהם ראו אור בעברית).
ונדיום – יצירת קשר עם כימאי גרמני, שהיה מבין מנהלי המפעל באושוויץ, לאחר המלחמה
פחמן – סיפורו של אטום פחמן וגלגולו בטבע (סיפור בדיוני)
מלבד אלה הדמיוניים מסודרים הפרקים בספר בסדר כרונולוגי. הסיפור "ונדיום" יוצא דופן: למרות הופעתו כסיפור לפני האחרון בספר, הוא מתרחש זמן רוב קודם לכן מבחינה כרונולוגית.