הטבח בנוב עיר הכהנים הוא אירוע מקראי, המתואר בספר שמואל א'[1] בו הורג דואג האדומי 85 כהנים בנוב עיר הכהנים בציוויו של שאול המלך שרואה בכהני נוב סייענים לדוד לברוח מפניו, מה שנתפס בעיניו כחתרנות תחת מלכותו בשל הרוח הרעה ששרתה עליו מאז מלחמת דוד וגוליית.
רקע
לאחר בריחת דוד מארמון חותנו המלך שאול, הוא מגיע אל נוב עיר כהנים הנמצאת בנחלת שבט בנימין, ושבה נמצא המשכן. בנוב פוגש דוד את הכהן הגדול אחימלך בן אחיטוב, ומבקש ממנו אוכל ונשק מבלי לפרט את הסיבה לכך. בנוסף הוא מבקש מאחימלך שלא יוודע הדבר. אחימלך מופתע מהבקשה, אך הוא נותן לדוד לחם מלחם הפנים, ואת חרב גליית. דוד לוקח את הצידה וממשיך בבריחתו לארץ הפלשתים.
הטבח
במהלך שהותו של דוד בנוב נמצא שם גם דואג האדומי אביר רועיו של שאול. דואג חוזר לארמון שאול ומספר לו על הגעת דוד לנוב, ועל כך שאחימלך נתן לדוד לחם וחרב. שאול הכועס מבקש להביא את אחימלך ואת שאר הכהנים שבנוב אליו לשם בירור העניין. כאשר מגיעים אליו הכהנים שאול חוקר את אחימלך ושואל אותו מדוע דוד והוא תכננו למרוד בו. אחימלך, שלא ידע דבר על המתיחות בין שאול לבין דוד, עונה לשאול שהוא סייע לדוד בחושבו שדוד, חתנו ושר צבאו של שאול, בסך הכל היה בדרכו למשימה בשליחות המלך. שאול, שהרוח הרעה ששרתה עליו שיבשה את שיקול דעתו, לא מאמין לאחימלך ומורה למשרתיו להרוג את אחימלך ואת שאר הכהנים. המשרתים מסרבים להרוג את כהני ה', ושאול מעביר את המשימה לדואג - שהורג 85 כהנים ולאחר מכן את שאר תושבי העיר ואף את הצאן והבקר ששם.
לאחר הטבח
מהטבח מצליח לברוח רק אביתר בנו של אחימלך. הוא בורח אל דוד ומצטרף לנדודיו בעקבות הבריחה משאול. אביתר מודיע על הטבח לדוד שלוקח אחריות על האסון.
הקשר בין הטבח בנוב לחמלת שאול על עמלק
במלחמת עמלק לא ביצע שאול את הצו להרוג את כולם והוא חמל על אגג ועל הצאן והבקר. לעומת זאת, בכוהני נוב שאול מבצע הכחדה טוטאלית, ”מֵאִישׁ֙ וְעַד־אִשָּׁ֔ה מֵֽעוֹלֵ֖ל וְעַד־יוֹנֵ֑ק וְשׁ֧וֹר וַחֲמ֛וֹר וָשֶׂ֖ה לְפִי־חָֽרֶב”.[2] בהתאם להקבלה הפוכה זו אומר המדרש, ”אמר רבי יהושע בן לוי כל שהוא רחמן על אכזרים לסוף נעשה אכזר על רחמנים”[3].
האשמה לטבח
הפרשנים חלוקים בשאלה על מי חלה האשמה לטבח כהני נוב.
האשמה הבסיסית על הטבח מוטלת על דואג האדומי, שהיה המודיע והמוציא לפועל של הרצח. גם פרק נ"ב בתהילים מתאר המשורר את רשעותו של דואג. המדרש מסביר שהגר העמלקי שבישר על מות שאול היה למעשה דואג האדומי, ובכך מוסברת תגובתו החריפה של דוד כלפיו: ”אמר לו, הרבה דמים שפכת בנוב עיר הכהנים”.[4][5]
גם על שאול, נותן הפקודה לטבח, מוטלת אשמה חריפה. במדרש אף מובהר כי הטבח בנוב עיר הכהנים היווה אחת הסיבות לנפילתו של שאול במלחמה: ”על חמישה חטאים נהרג אותו צדיק... ועל שהרג נוב עיר הכהנים”.[6] במקומות נוספים, חז"ל מציינים כי שאול חש בושה עקב חטא זה.[7][8] יהודה זולדן מציין כי חטא זה היה חמור מספיק כדי להדיח את שאול מהמלוכה.[9].
במקרא, דוד לוקח אחריות מפורשת על התנהלותו הלא זהירה שהביאה לרצח, בכך שלא נזהר מנוכחותו של דואג האדומי.[10] הרב בזק מסביר כי דוד הוא מוקד הסיפור ולכן מונכחת דווקא האשמה שלו ולא של שאול.[11]
יש אומרים כי אבנר נהרג כעונש על כך שלא מחה בשאול על רצח נוב[12][13][14]. הרב יהודה זולדן מסביר כי גם עם ישראל כולו נענש ברעב[15] על שלא מחו בשאול על הרצח.[16]
גם על יהונתן מגולגלת חלק מהאשמה בכך שלא שלח את דוד עם אוכל בבורחו מפני שאול, דבר שאילץ את דוד לבקש עזרה מאנשי נוב, מה שהוביל למותם[17].
לעומת זאת, הרלב"ג והרד"ק מסבירים כי אין ענישה חמורה כלפי הפוגעים בנוב עיר הכהנים, מפני שהכהנים היו אמורים למות בהתאם לקללה שרבצה על בית עלי.[18][19][20]
הערות שוליים
- ^ ספר שמואל א', פרק כ"א וספר שמואל א', פרק כ"ב
- ^ ספר שמואל א', פרק כ"ב, פסוק י"ט
- ^ ילקוט שמעוני/שמואל א/רמז קכא
- ^ Pesikta DeRav Kahana 3:16, www.sefaria.org
- ^ תנחומא בובר, כי תצא י״ח:א, באתר www.sefaria.org
- ^ ויקרא רבה כו ז – ויקיטקסט, באתר he.wikisource.org
- ^ Midrash Aggadah, Leviticus 21:1:4, www.sefaria.org
- ^ I Samuel 28:19, www.sefaria.org
- ^ הרבב יהודה זולדן, הריגת כהני נוב והחרבת העיר, שמעתין 162, תשסה-תשסו, עמ' 61-73
- ^ קטגוריה:שמואל א כב יט – ויקיטקסט, באתר he.wikisource.org
- ^ אמנון בזק, שמואל א' מלך בישראל, ירושלים: ספרי מגיד, הוצאת קורן, 2013, עמ' 311-324
- ^ ירושלמי פאה א א – ויקיטקסט, באתר he.wikisource.org
- ^ ירושלמי סוטה א ח – ויקיטקסט, באתר he.wikisource.org
- ^ ויקרא רבה כו ב – ויקיטקסט, באתר he.wikisource.org
- ^ קטגוריה:שמואל ב כא א – ויקיטקסט, באתר he.wikisource.org
- ^ הרב יהודה זולדן, הריגת נוב עיר הכהנים והחרבת העיר, שמעתין 162, תשסה-תשסו, עמ' 61-73
- ^ סנהדרין קד א – ויקיטקסט, באתר he.wikisource.org
- ^ רלב"ג, שמואל ב, א
- ^ רלב"ג, שמואל א, כא
- ^ רד"ק, שמואל א, כא
