במאה ה-19, עם התארגנות יהדות רומניה כעדה דתית, היהודים נחלקו ל-4 קבוצות עיקריות: רומניוטים, ספרדים, מערביים ופולנים. בשם "מערביים" כונו אלו שהמשיכו להתפלל בנוסח אשכנז, שכונה ברומניה ritualul occidental, וחלקם הקימו ברומניה בתי כנסת מפוארים, כמו בית הכנסת קורל של בוקרשט, שהוקם בו זמנית ולפי אותן תוכניות כמו בית הכנסת הגדול בווינה. בשם "פולנים" [דרושה הבהרה] כונו אלו שהתפללו כפי נוסח ספרד החסידי. גם חסידי תנועת חב"ד, שהגיעו מהצפון ומהמזרח, התרבו ברומניה, עד כדי כך שהמילה "חבדניק", שובשה קלות ל"חבוטניק" והייתה למילת תיאור של יהודי אדוק ונכנסה לשפה הרומנית כתיאור של אדם אדוק בדתו. יהודים ספרדים הגיעו לאזור טרנסילבניה של היום וכן לחבל ולאכיה בעיקר, במספר ערים חשובות לרבות קונסטנצה ובוקרשט הבירה. ישנם בתי כנסת ספרדיים, נטושים ברובם, בטרנסילבניה, בוקרשט וקונסטנצה[1]. יהודים רומניוטים שורשיים הגיעו לחופי הים השחור, כיום קונסטנצה, עוד לפני הכיבוש הרומאי[דרוש מקור] אך לאחר התגברות האשכנזים והספרדיים נעלמה הקהילה ונסתפגה בקהילות הגדולות[דרושה הבהרה]. אותיות עבריות[דרושה הבהרה] קיימות עד היום בהריסות העיר, סימן ליהודים הרומניוטים שחיו שם.[דרושה הבהרה].
ליהדות רומניה לא הייתה זמן רב הנהגה דתית מרכזית וגם לזרמים השונים לא הייתה תמיד הנהגה כזאת וכל קהילה יהודית (לעיתים היו כמה קהילות באותה עיר, לפי הזרמים השונים ולעיתים גם קהילות מתחרות מאותו זרם) הייתה עצמאית ואוטונומית. הקהילה היהודית התבססה על בית תפילה קטן או בית כנסת גדול שכונה לעיתים גם "טמפל" (Templu) או בתרגומים עבריים של התקופה "היכל", רב אחד או יותר שנשכרו על ידי הקהילה על פי חוזה ותפקידם היה לתת הסברים והדרכה לבני הקהילה בכל הנוגע לתורה ולמנהג הדתי, לעמוד בדין ולהחליט בגיטים דתיים, להשגיח על השוחטים ומכיני המצות לפסח ולתת דרשות בענייני מוסר. בנוסף לרב היו גם מטיפים שתפקידם היה מצומצם יותר והסתכם בנשיאת דרשות בפני קהל המאמינים. היו גם שוחטים שפעלו תחת השגחת הרב וחזן[3].
יהדות רומניה בין מלחמות העולם הייתה פלורליסטית מבחינה דתית והייתה בה נוכחות של כמעט כל הזרמים היהודים הדתיים שבמזרח אירופה. בקרב יהדות זו חיו יחד יהדות אורתודוקסית מסורתית, חסידות, יהדות מתחדשת, נאו-אורתודוקסיה, ספרדים ויהדות לאומית, אך גם בתוך הזרמים האלה לא הייתה אחדות פנימית ברוב המקרים[4].
החסידות ברומניה התחילה מצפונה, מבוקובינה, צפון מולדובה, בסרביה וצפון טרנסילבניה וירדה בהדרגה דרומה עד פלוישט ובוקרשט. במסגרת החסידות הרומנית בלטו כמה משפחות של אדמו"רים, משפחות פרידמן, הגר, טברסקי, לנדמן, דרברמדיגר, הלפרין, פרנקל וטיטלבאום.
האשכנזים הישנים הלא-חסידים בלטו בנוכחותם בטרנסילבניה ובבאנאט, אך היו להם נציגי גם באזורים אחרים, אפילו בבוקרשט, שבה לצד הקהילה של היכל קורל הרפורמיסטית פעלו גם שתי קהילות אורתודוקסיות נפרדות, שהתאחדו לאחר מכן.
היהדות ה"מודרנית" התקיימה בכל הערים הגדולות של רומניה, אך היו הבדלים בין החבלים השונים. ברגאט היהדות המודרנית הייתה בעלת גוון "אורתודוקסי מודרני" רפורמיסטי[דרושה הבהרה] והתפתחה במסגרת בתי הכנסת המכונים "בית כנסת קורליים" (ביידיש - "כאר-שול" ובתרגום עברי של התקופה[דרוש מקור] - "היכלות כוראליים") . חלק מרבני הזרם הזה היו תלמידים של בית המדרש לרבנים בברסלאו, של הסמינר הרבני של וינה או בוגרים של בית המדרש לרבנים בברלין שקיבלו גם הסמכה מרבנים רפורמיסטים מוכרים. היו גם מקרים של רבנים רפורמיסטים בוגרי הסמינר הרבני של פריז והם היו יותר ליברלים מחבריהם, בוגרי הסמינרים האוסטרים והגרמנים, אך גם הם לא הגיעו לקיצוניות. בכל המקרים היו הרבנים האלה בעלי תואר דוקטור, משכילים ומעורים היטב בפעילות החברתית[5]. הופעת הזרמים הרפורמיסטים בנסיכויות הרומניות ולאחר איחודן, ברומניה, נבעה במידה מסוימת מכך שהמשכילים בין יהודי רומניה היו קוראים של בעיתון היהודי הרפורמי בשפה הגרמנית, Allgemeine Zeitung des Judentums (העיתון הכללי של היהדות), בעריכתו של לודוויג פיליפסון. פיליפסון עצמו תמך באמצעות עיתונו במאבקי יהדות רומניה ונתן הדרכה ליוזמי הקמת היכל קורל של בוקרשט[6].
גם הזרם הנאו-אורתודוקסי, ממקור יהודי גרמני, נכח ברומניה, אך בכמות מצומצמת מאוד, בעיקר בבוקובינה, בין דוברי הגרמנית ברמה של שפה ספרותית, שהיו מושפעים מכתבי הרב שמשון רפאל הירש[8].
בבוקובינה היו קהילות שהצליחו למצוא דרך בה פעלו באותו בית כנסת רפורמיסטים ואורתודוקסים שמרניים, כמו במקרה של בית הכנסת כורל של צ'רנוביץ, בית כנסת רפורמיסטי בייסודו, ששימש את כל בני הקהילה תחת רב אורתודוקסי מודרני, עד שהוחרם על ידי השלטונות הסובייטיים ולאחר מכן הוצת על ידי חיילים גרמנים ורומנים במלחמת העולם השנייה.
^עזרא אלחסיד הפרק Evreii sefarzi (spanioli) "היהודים הספרדים" בספר "תרומת יהודי רומניה לתרבות ולציוויליזציה" בעריכת הרי קולר ואחרים, פדרציית הקהילות היהודיות של רומניה, ההוצאה לאור "הספר", בוקרשט 2004 Contribuția evreilor din România la cultură și civilizație עמודים 798-806
^Baruch Tercatin şi Lucian-Zeev Herşcovici, „Prezenţe rabinice în perimetrul românesc”, Editura HASEFER, Bucureşti, 2008 - ברוך טרקטין וזאב-לוצ'יאן הרשקוביץ', "נוכחויות רבניות במרחב הרומני", הוצאת HASEFER, בוקרשט, ,2008, ע'23
^Enciclopedia României - כרך א', פרק 8, ע' 436 - 439
^Baruch Tercatin şi Lucian-Zeev Herşcovici, „Prezenţe rabinice în perimetrul românesc”, Editura HASEFER, Bucureşti, 2008 - ברוך טרקטין וזאב-לוצ'יאן הרשקוביץ', "נוכחויות רבניות במרחב הרומני", הוצאת HASEFER, בוקרשט, 2008, ע' 44
^Baruch Tercatin şi Lucian-Zeev Herşcovici, „Prezenţe rabinice în perimetrul românesc”, Editura HASEFER, Bucureşti, 2008 - ברוך טרקטין וזאב-לוצ'יאן הרשקוביץ', "נוכחויות רבניות במרחב הרומני", הוצאת HASEFER, בוקרשט, 2008, ע' 45
^Evreii din România în texte istoriografice - Antologie עמודים 499, 530
^Raphael Patai, The Jews of Hungary: History, Culture, Psychology, Wayne State University Press, 1996. עמ' 341.
^Baruch Tercatin şi Lucian-Zeev Herşcovici, „Prezenţe rabinice în perimetrul românesc”, Editura HASEFER, Bucureşti, 2008 - ברוך טרקטין וזאב-לוצ'יאן הרשקוביץ', "נוכחויות רבניות במרחב הרומני", הוצאת HASEFER, בוקרשט, 2008, ע' 46
