ערך זה עוסק בהולדה שלאחר המוות בדגש על השלכותיה המשפטיות. אם התכוונתם לפן הטכני-רפואי, ראו
לידה שלאחר המוות.
הולדה לאחר המוות מתאפשרת ברפואה המודרנית באמצעות שאיבת זרע מגבר חי או זמן קצר לאחר מותו, לשם הפריה של אישה שקשורה לגבר המת בקשר משפחתי או בקשר קירבה אחר (בת זוג, חברה), כדי שתלד ילד למנוח,[1][2] או שימוש בביצית מאישה שמתה לשם הריון, ובכך לאפשר למנוחים רבייה, המאפיינת יצורים חיים.[3]
תיאור השיטה
ערך מורחב – לידה שלאחר המוות
התפתחות הטכנולוגיה הרפואית שאפשרה שמירה של זרע וביציות לתקופה ארוכה, בשילוב עם הפריה מלאכותית והפריה חוץ-גופית, יצרו אפשרות של לקיחת זרע או ביצית מאדם חי ואף מיד לאחר מותו, לשם הפריה של אישה שתסתיים בלידת ילד למנוח. נושאת ההיריון היא אם פונדקאית, כלומר בתום ההיריון תמסור את הילד למי ששכרו אותה למטרה זו, או אישה שתופרה בזרעו של המנוח ותהפוך לאמו של הילד.
בישראל
זכות משפטית להורי המנוח
בית המשפט העליון נדרש למחלוקת בין הורי המנוח שרצו למסור את זרעו לאם פונדקאית לבין אשתו של המנוח שהתנגדה לכך, והכריע כי זכותה של אשת המנוח גוברת על זכותם של הוריו.[2] באוביטר היו חילוקי דעות לגבי מעמדם המשפטי של הורי המנוח במקום שאין התנגדות של אשתו: השופטים אסתר חיות ויורם דנציגר צידדו בזכותם של הורי הנפטר להעביר את זרעו של הנפטר לפונדקאית כשאין התנגדות לכך מצד אשתו, לעומת השופט מני מזוז שהתנגד לכך.
פסק דין של בית משפט לענייני משפחה בבאר שבע עסק בגבר שנפטר ללא בת זוג. בית המשפט התיר להוריו להשתמש בזרעו, רק לשם הפריית אישה שתהיה אם לילד זה (ולא לשם הפריית אם פונדקאית).[4]
השופט שאול שוחט קבע, בפסק דין של בית משפט לענייני משפחה בתל אביב, שהורים שבנם נפטר ללא בת זוג זכאים לשאוב מגופו זרע שיופרה באמצעות אם פונדקאית, בתנאי שיוכיחו כי הבן הסכים לכך. על ההוכחה לכלול שלושה מרכיבים מצטברים לגבי רצונו של הבן המנוח:
- רצון כללי להביא ילדים לעולם
- רצון להוליד ילדים גם לאחר מותו
- רצון לממש זאת באמצעות אישה שיבחרו הוריו.[5]
זכות הנולד לקצבת שאירים ולפנסיית שאירים
עובד מדינה פרש לגמלאות, החל לקבל פנסיה תקציבית, התחתן עם בת זוגו, ונפטר פחות משנה לאחר שנישאו. לאחר מותו עברה האישה הפריה חוץ גופית בזרעו של המנוח וילדה בת. האם תבעה מהמוסד לביטוח לאומי קצבת שאירים לה ולבת, והמוסד אישר את תביעתה. היא תבעה מהמדינה פנסיית שאירים לה ולבת, ותביעתה נדחתה, בנימוק שהזכות לפנסיה מתגבשת ביום קרות האירוע המזכה, וביום פטירתו של המנוח לא היה לו ולאם ילד משותף, ועל כן האם והבת אינן זכאית לפנסיית שאירים. התביעה הובאה לבית הדין הארצי לעבודה, שפסק שהבת זכאית לפנסיית שאירים ואילו האם אינה זכאית.[6]
במקרה נוסף, חייל צה"ל נהרג בשנת 2002, ולאחר מותו קצרו הוריו את זרעו על מנת שישמש להפריה מלאכותית. כ-11 שנים לאחר מכן נולדה מזרעו בת, לאם שלא הכירה אותו. הבת נרשמה במרשם האוכלוסין כבתו של המנוח והיא נושאת את שם משפחתו. בשנת 2024 פסק בית המשפט העליון שהבת זכאית לתגמולים לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), התש"י-1950.[7]
במדינות אחרות
עד שנת 2000, תינוקות שנולדו בבריטניה באמצעות הפריה מזרעו של מת נרשמו כחסרי אב. בשנה זו הודיעה ממשלת בריטניה שתינוקות כאלה ירשמו בתעודת הלידה עם שם אביהם.[8]
בשנת 2002 פסק בית המשפט העליון של מסצ'וסטס שילדה שנולדה בהפריה מלאכותית מזרעו של מת היא יורשת של אביה, בתנאי שהוכח קשר גנטי בין האב לבת, ושהוא הסכים להפריה בזרעו לאחר מותו והסכים לתמוך בצאצא שייוולד.[9]
בשנת 2012 פסק בית המשפט העליון של ארצות הברית בהחלטה תקדימית שתאומים שנולדו 18 חודשים לאחר מות אביהם תוך שימוש בזרע של האב אינם זכאים לקצבת שאירים מביטוח לאומי.[10]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- נטילת זרע לאחר המוות ושימוש בו, הנחיות היועץ המשפטי לממשלה, 27 באוקטובר 2003
- איתי אפטר ונורית ענבל, נטילת זרע מנפטר ושימוש בו: הגשמת חלום או חלום בלהות? בעקבות הנחיות היועץ המשפטי לממשלה, הארת דין א(1), ינואר-מרץ 2004
כרמל שלו, הזרעה לאחר המוות - ינוח בשלום על משכבו, רפואה ומשפט 27, 2002- יוסי גרין, הולדה לאחר מיתה: הרהורים על מאבק זכויות בין החיים, המת והיילודים העתידיים, מאזני משפט ד', תשס"ה
- ירון אונגר, הפריה לאחר המוות על פי המשפט העברי, באתר הכנסת, 19 במאי 2017
- מיכל אביב, שימוש בזרע לאחר המוות על פי צו ירושה, באתר דין – עורכי דין ומידע משפטי בישראל. 27/01/2016
- יחזקאל מרגלית, מת ל(ה)חיות – על הגבולות הנורמטיביים הרצויים של השימוש ברצון הנפטר להוליד ילדים לאחר מותו, משפט ועסקים כד, 2021
- רוני לינדר, "איבדנו את הדבר הכי יקר, ופתאום צצה תקווה שיש משהו חי שהוא השאיר", באתר TheMarker, 25 בינואר 2024
- יחזקאל מרגלית, עשיית שימוש בזרע של נפטר – בין הגשמת חלום לחלום בלהות, רשות הרבים, 17 במאי 2024
הערות שוליים
- ^ ליאור שדמי שפיצר, ביהמ"ש אישר להורים שבנם היחיד נהרג לעשות שימוש בזרעו להמשכיות משפחתם, באתר "תקדין", 26 בינואר 2016
- ^ 1 2 בע"מ 7141/15 פלונית נ' פלונית ואחרים, ניתן ב־22 בדצמבר 2016
- ^ יעל השילוני דולב וצבי טריגר, בין רצון המת לבין רצונם של הנותרים בחיים: שימוש בזרע לשם הולדה לאחר המוות, פטריארכייה, פרו נטליזם ומיתוס המשכיות הזרע, עיוני משפט לט(3), תשע"ז
ירון אונגר, הפריה לאחר המוות על פי המשפט העברי, באתר הכנסת, 10 במאי 2017
- ^ תמ"ש (באר שבע) 28012-10-16 פלונית נ' פרקליטות מחוז דרום - אזרחי, ניתן ב-24 באוגוסט 2017
- ^ עמ"ש (תל אביב-יפו) 15896-04-19 ר׳ ש׳ נ' בית חולים אסף הרופא פוריות הגבר ובנק הזרע, ניתן ב-15 בדצמבר 2019
- ^ קטינה שנהרתה לאחר מות אביה זכאית לקבל את קצבת הפנסיה התקציבית לשאירים, באתר כל זכות;
ע"ע (ארצי) 40755-05-10 מדינת ישראל נגד ג'.מ.מ, ניתן ב-19 באפריל 2016
- ^ רע"א 4126/24 מדינת ישראל – קצין התגמולים, אגף השיקום, משרד הביטחון נ' פלונית, ניתן ב־30 בספטמבר 2024
- ^ "Posthumous fathers to be recognised". BBC News. 25 באוגוסט 2000.
- ^ Renee H. Sekino, Posthumous Conception: The Birth of a New Class (אורכב 15.07.2004 בארכיון Wayback Machine), Boston University Journal of Sci. and Tech. Law, 2001
- ^ Astrue v. Capato, 566 U.S. 541 (2012)
