לאחר שסיים ללמוד באוניברסיטת אינדיאנה בשנת 1974, עבר אשמן לגור בניו יורק ועבד כעורך בGrosset & Dunlap (חברה בת של "ברטלסמן"). שני המחזות הראשונים שלו; Cause Maggie's Afraid of the Dark ו-Dreamstuff לא זכו לאהדת הקהל וקבלו בקורות מעורבות. מחזו The Confirmation הופק ב-1977 בתיאטרון פרינסטון מקארטר בכיכובו של הרשל ברנרדי. בשנת 1977 הפך לבמאי האמנותי בתיאטרון WPA בניו יורק.
אשמן עבד לראשונה עם אלן מנקן בשנת 1979 במחזמר "יברך אותך אלוהים אדון רוזווטר", המבוסס על ספר בעל שם זהה. נוסף על כך, שיתפו פעולה במחזמר "חנות קטנה ומטריפה", כאשר אשמן שימש כבמאי, פזמונאי וליבריתן, מחזמר אשר זיכה אותו במספר פרסים.
אשמן היה הבמאי, הליריקן והמחבר של המחזמר חייכי משנת 1986 מברודוויי (עם מוזיקה מאת מרווין האמליש). בנוסף לזאת, בשנת 1986, אשמן כתב את התסריט עבור עיבוד הקולנוע של פרנק אוז למחזמר "חנות קטנה ומטריפה", ובנוסף כתב שני שירים חדשים; "Some Fun Now" ו-"Mean Green Mother From Outer Space", כאשר השיר האחרון היה מועמד לאוסקר.
בשנת 1986, אשמן התבקש לכתוב שיר עבור הסרט "אוליבר וחבורתו" של חברת וולט דיסני. בזמן אותו הפרויקט, נודע לו על פרויקט נוסף; הסרט "בת הים הקטנה", הסרט הראשון מזה 30 שנה המבוסס על אגדה. אשמן, יחד עם אלן מנקן, כתבו את כל השירים עבור הסרט. אשמן הפך לאחד מהאנשים המשמעותיים בתחילת הרנסאנס של דיסני. אשמן ניהל פגישות ואמר איך כל סצנה אמורה להיראות הוא אף היה מוערב בדמותה של אריאל וביקש מהאנימטור הראשי שאריאל צריכה להיות עם עיניים כחולות. הוא ידע בדיוק איך כל סצנה אמורה להיראות ולהתבצע ומדוע על חברת דיסני להמשיך להפיק סרטים מוזיקליים.
נוסף על כך, היה בעל סמכות וטו בהחלטות על ליהוק המדבבים, הנגנים והמלווים. "בת הים הקטנה" יצא בנובמבר 1989 וזכה להצלחה מסחררת. אשמן ומנקן קבלו שתי מועמדויות לפרס גלובוס הזהב ושלוש מועמדויות עבור פרס האוסקר שתיים עבור השירים "נשק אותה" (Kiss the Girl) ו"בתוך הים" (Under the Sea), כאשר האחרון זכה גם בפרס, בנוסף לפס הקול של הסרט.
בשנת 1988, עת שעבד על "בת הים הקטנה", אשמן הציע לחברת דיסני לעשות עיבוד מוזיקלי מונפש של "אלאדין". לאחר שכתב מספר שירים עם שותפו אלן מנקן והצעה למבנה הסרט, נכתב תסריט בידי לינדה וולברטון, אשר כתבה גם את התסריט עבור היפה והחיה.[4] אז הבמאים ג’ון מוסקר ורון קלמנטס הצטרפו להפקה. הסיפור עבר מספר רב של שינויים וחלק מהדברים שהופיעו ברעיון הראשוני נגנזו. מתוך 16 השירים שהכינו אשמן ומנקן עבור הסרט "אלאדין", נכללו בסרט המוגמר רק שלושה משיריו של הווארד, אשר הופץ לאחר מותו.
במהלך שלבי ההפקה המוקדמים של "אלאדין", אשמן ומנקן החלו לסייע בהצלת ההפקה של "היפה והחיה", אשר נפל בהפקות בהיותו סרט לא מוזיקלי. אשמן, שהעדיף להתמקד ב-"אלאדין", הצטרף בעל כורחו. באותו הזמן מצבו הבריאותי החל להתדרדר עקב מחלתו. לבסוף, הספיק להשלים את מילות השירים של "היפה והחיה" לפני שנכנע למחלתו. הסרט הופץ מספר חודשים לאחר מותו והוקדש לזכרו. יחד עם מנקן, זכה אשמן בשני פרסי גראמי, שני פרסי גלובוס הזהב ובשני פרסי אקדמיה. כשאשמן "קיבל" את פרס האקדמיה השני שלו עבור הסרט "היפה והחיה", ויליאם פ. "ביל" לאוץ’ שותפו ובן זוגו לחיים, קיבל את הפרס במקומו.[5]
מחלתו ומותו
בליל טקס פרסי האוסקר ה-62, כאשר זכו אשמן ומנקן בפרס האוסקר עבור המוזיקה של הסרט "בת הים הקטנה" ובעבור השיר "בתוך הים", אשמן סיפר למנקן שקיבל תוצאות חיוביות על הימצאות נגיף האיידס בגופו. הוא אובחן כחולה איידס בשנת 1988, במהלך ההפקה של "בת הים הקטנה". במהלך ההפקה של "היפה והחיה", אמני ההנפשה של חברת דיסני הוטסו לעבוד עם אשמן בביתו בפישקיל, ניו יורק, שם נוכחו לגלות את מצב מחלתו המתקדם. אשמן נעשה חלש יותר ויותר אך נשאר פעיל לכל אורך ההפקה והמשיך בכתיבת השירים. לאחר ההקרנה הראשונה של "היפה והחיה" ב-10 במרץ 1991, אמני ההנפשה ביקרו את אשמן בבית החולים. משקלו היה 80 פאונד, הוא התעוור ובקושי יכול היה לדבר. אמני ההנפשה והמפיק דון האן סיפרו לו כי הסרט זכה לשבחים מהקהל. ב-14 במרץ, אשמן, בגיל 40 הלך לעולמו מסיבוכים הנובעים ממחלת האיידס, בעיר ניו יורק.[6] מחווה לאשמן נכללה בסוף כתוביות הסיום של הסרט "היפה והחיה" ובה נכתב: "לידידנו, הווארד, שהעניק לבת ים את קולה ולחיה את נשמתו, נהיה אסירי תודה לעד. הווארד אשמן: 1950-1991".[7] אשמן נאבק על חייו לצד בן זוגו ביל לאוץ’, אחותו שרה אשמן-גיליספי ואמו שירלי תלמה גלאס.[6] מקום קבורתו של אשמן בגן הזיכרון "אוהב שלום" בבולטימור, מרילנד. להאשמן קרובי משפחה רחוקים המתגוררים בחלקם בארצות הברית ובישראל[8]
"היפה והחיה" (2017) - עיבוד לייב-אקשן של סרט ההנפשה המקורי משנת 1991. נעשה שימוש חוזר בשיריו, כולל שורות גנוזות בשירים "גסטון", "שיר ההמון" ו-"היפה והחיה" (פזמונאי, לצד טים רייס)
^Wilson, Scott. Resting Places: The Burial Sites of More Than 14,000 Famous Persons, 3d ed.: 2 (Kindle Location 1746). McFarland & Company, Inc., Publishers. Kindle Edition.
