ההוגנוטים (אופרה)

ההוגנוטים
Les Huguenots

הטנור פרוספר דריויס בהפקת הבכורה
הטנור פרוספר דריויס בהפקת הבכורה
מידע כללי
מלחין	ג'אקומו מאיירבר
לבריתן	אז'ן סקריב
תאריך יצירה	1832
סוגה	גראנד אופרה
שפה	צרפתית
מספר מערכות	5
זמן התרחשות העלילה	מלחמות הדת בצרפת טבח ליל ברתולומאוס הקדוש
מקום התרחשות העלילה	צרפת
תפקידים
ראול מנאנז'י (Raoul de Nangis), הוגנוט - טנור רוזן נבר (Comte de Nevers), אציל קתולי - בריטון מרסל, משרתו של ראול - בס לנטין, ארוסתו ולאחר מכן אשתו של נבר - סופרן רוזן סן-ברי (Comte de Saint-Bris), אביה של ולנטין - בס מרגריט דה ולואה, מלכת צרפת ("המלכה מרגו") - סופרן אורבֵן, בן-לווייתה של המלכה - מצו-סופרן מקהלה: אזרחים, חיילים, צוענים וכו'

ההוגנוטים (בצרפתית: Les Huguenots) היא גראנד אופרה צרפתית מאת ג'אקומו מאיירבר לליברית מאת אז'ן סקריב ואמיל דשאן‏ (Émile Deschamps). בכורת האופרה התקיימה ב-29 בפברואר 1836 באופרה הלאומית של פריז, היא הועלתה באופן רצוף למעלה מאלף פעם ונחשבת לאופרה המצליחה ביותר של המאה ה-19^[1]. האופרה מצטיינת בתזמור עשיר ונועז ובתפקידי סולו וירטואוזיים לסולנים. האופרה זכתה לשבחי בני תקופתו של מאיירבר כהקטור ברליוז, פרנץ ליסט (שכתב על בסיס האופרה עיבוד לפסנתר), ז'אק פרומנטל הלוי ואחרים^[2] במשך שנים רבות לא הופקה האופרה, אולם כיום היא מהווה פריט מקובל ברפרטואר של בתי אופרה רבים. לאופרה חמש מערכות, אורך ההצגה המלאה של האופרה נטו (ללא הפסקות) הוא כחמש שעות, לפיכך, מרבית ההפקות המודרניות מציגות את האופרה תוך קיצורים לעיתים עד כדי השמטת המערכת החמישית כולה.

תקציר העלילה

האופרה מתרחשת על רקע אירועי טבח ליל ברתולומאוס הקדוש, שהוא אירוע היסטורי שבו נרצחו הוגנוטים (פרוטסטנטים צרפתים) על ידי באי כוח השלטון הקתולי. עם זאת עלילת האופרה בדויה ואיננה היסטורית.

מערכה ראשונה

מקום ההתרחשות: ארמון רוזן נבר

האופרה נפתחת בהקדמה מוזיקלית קצרה הבנויה על לחן של מזמור תפילה לותרני (Ein feste Burg), בה השתמש מאיירבר במקום אוברטורה.

בחצרו של הרוזן נערכת מסיבה בה שותפים רבים מידידיו, ראשי המפלגה הקתולית. הקרואים מחכים לבואו של ידידו של הרוזן, ראול. להפתעת הנוכחים מתברר שהוא פרוטסטנטי (הוגנוט). ראול נכנס לצלילי שיר-יין. לאחר כניסתו הוא שר, לבקשת הנוכחים, שיר אהבה אודות יפהפייה מסתורית בה התאהב, לאחר שסייע לה להימלט מידיהם של סטודנטים חוגגים. שיר זה מלווה בנגינת סולו בלתי שגרתית בויולה ד'אמורה. מרסל, משרתו הפרוטסטנטי של ראול, מזועזע לראותו בחברת הקתולים ושר בהתרסה את המזמור שלחנו פתח את האופרה. לאחר מכן הוא שר את שיר הלוחמים הפרוטסטנטים במצור על לה רושל "פיף פאף". הליווי התזמורתי של שיר זה יוצא דופן, חריג ומקורי ביותר מבחינת התזמור: הוא מלווה רק בפיקולו, 2 בסונים, קונטרבס בפריטת פיציקטו, פעמות בתוף בס ונקישות מצילה בכל פעמה שלישית^[3].

לפתע נשמע קולה של אשה זרה (מחוץ לבמה) הקוראת לרוזן נבר. זוהי ולנטין, ארוסתו של רוזן נבר. ראול מזהה אותה כעלמה בה התאהב ומבין שקיים קשר בינה ובין נבר.

אורבן, בן-לווייתה של מרגריט דה ולואה, מלכת צרפת (דמות היסטורית שהוכנסה לעלילה הבדויה), נכנס עם מסר סודי לראול, המורה לו לערוך מפגש סודי עם גבירתו. ראול יוצא מובל על ידי אורבן, כשעיניו מכוסות.

מערכה שנייה

מקום ההתרחשות: גני טירת שנונסו

מרגריט דה ולואה מתבוננת במראה ושרה את הפסטורלה O beau pays de la Touraine (הו הארץ היפה של טורן). ולנטין נכנסת ומדווחת שנבר הסכים להפר את האירוסין עמה, לבקשת המלכה. בהמשך מכינות נערותיה של מרגריט את חדר הרחצה בסצנת בלט.

ראול נכנס, עיניו מכוסות ונערותיה של מרגריט מתגרות בו. כאשר מוסר כיסוי עיניו מורה לו המלכה להתחתן עם ולנטין, בתו של אחד מראשי הקתולים, כצעד לקירוב בין הפרוטסטנטים והקתולים. בתחילה ראול מסכים, משום שהוא אינו יודע במי בדיוק מדובר. בעוד להקת אצילים קתולים מבטיחה נאמנות, נכנסת ולנטין וראול מזהה אותה. אז מסרב ראול לבקשת המלכה, בהאמינו שוולנטין היא פילגשו של נבר. שירה של להקת האצילים משתנה לשיר נקם וזעם ומרסל, משרתו הקנאי של ראול, מגנה אותו על קשריו עם קתולים. לסיום הסצנה שולפים הקתולים, בהנהגת דה ברי, אביה של ולנטין, את חרבותיהם ורק דברה של המלכה מציל את ראול.

מערכה זו היא הרוגעת ביותר באופרה, אך דווקא בה טמונה ההחלטה הגורלית החורצת את גורלם של הגיבורים.

מערכה שלישית

מקום ההתרחשות: כיכר קפלה בגדה השמאלית בפריז

המקום מלא המון-אדם: חיילים משני המחנות של הקתולים והפרוטסטנטים, צוענים ואזרחים. החיילים ההוגנוטים שרים את שיר המקהלה Rataplan בעוד נערות הקתולים מגנות אותם. בכנסייה מתנהל טקס החתונה של ולנטין ורוזן נבר. לאחר הטקס נותרת ולנטין בכנסייה לתפילה, בעוד אביה, אנשי נבר ומלוויהם יוצאים לכיכר. באותה עת מביא מרסל כתב הזמנה לדו-קרב מראול לסן-ברי, אביה של ולנטין. מיד לאחר שמרסל עוזב מתכנן סן-ברי מזימה לרצוח את ראול על ידי מארב שיטמנו לו נאמניו ולא יאפשרו לו לברוח מזירת הקרב. ולנטין, ממקום עומדה, שומעת את המזימה. מסתבר שהיא עדיין מאוהבת בראול. היא מחליטה להצילו.

ולנטין מספרת למרסל על המזימה ומאיצה בו להציל את ראול, הדואט בין ולנטין למרסל הוא משיאי המערכה. כאשר מגיע ראול לדו-קרב ערוכים מלווים מקרב החיילים ההוגנוטים באכסניה סמוכה, כאשר מתנפלים עליו הקתולים יוצאים ההוגנוטים להגנתו ובמקום מתחולל קרב-רחוב בין שתי הקבוצות. רק הגעתה של המלכה מפסיקה את הקרב. הדו-קרב מתחיל בשירה בשבעה קולות En mon bon droit j’ai confiance ("בשל סיבה טובה") ומתפתח לכדי זמר של שתי מקהלות.

ספינתו של נבר עוגנת ברציף סמוך, על מנת לקחת את ולנטין, אשתו, לביתם. המלכה מסבירה לראול שוולנטין אהבה רק אותו וכבר ביטלה את האירוסין עם נבר, בשעה שהוא סירב לקחת את ידה. יציאתה של ולנטין מלווה בבלט, בשירת מקהלה ונגינת תזמורת צבאית על הבמה.

מערכה רביעית

מקום ההתרחשות: בית רוזן נבר בפריז

ראול מגיע עם ערב לבית הזוג נבר, על מנת לדעת אם ולנטין אכן אוהבת אותו. היא שרה את הרומנסה Parmi les pleurs mon rêve se ranine ("בין דמעות חלומי השבור"). ולנטין נכנסת והם מספיקים להחליף מספר מילים כאשר קולות צעדים מפריעים להם והם ממהרים להתחבא. דה-ברי, נבר ואצילים קתולים נוספים מגיעים. סן-ברי מעודד אותם לערוך בלילה, הוא ליל ברתולומאו הקדוש, טבח בהוגנוטים. הכל מסכימים פרט לנבר, המובל משם כשבוי. סן-ברי שר את האריה Pour cette cause sainte, obeisses san crainte ("למען מטרה קדושה").

בהמשך מקדשים כמרים את חרבותיהם של האצילים הנשבעים להשתתף בטבח. המוזיקה בסצנה זו דרמטית ביותר ושיאה בצלצול פעמון גדול, המסמל את תחילת הטבח. האצילים יוצאים תוך הצלבה של חרבותיהם.

ראול יוצא ממחבואו נסער ונחוש ללכת לעיר ולהילחם נגד הקתולים. ולנטין מנסה להניאו בשיר אהבה, המתחרה עם צלצולי הפעמון המבשרים רעה. כאשר נראות להבות אש ונשמעות זעקות ראול אינו יכול יותר להישאר, ולנטין חוסמת את הדלת בגופה בעוד ראול קופץ אל הרחוב מבעד לחלון. ולנטין מתעלפת.

בשל הסיום הדרמטי של המערכה, הפקות רבות מסיימות את ההצגה בנקודה זו.

מערכה חמישית

טבח ליל ברתולומאו הקדוש

תמונה ראשונה

מקום ההתרחשות: Hotel de Neslé

ההוגנוטים חוגגים במהלך חתונת מרגריט ואנרי הרביעי, מלך צרפת, כאשר אל האולם פורץ ראול, מגואל בדם. הוא מודיע לנאספים כי הכנסיות הפרוטסטנטיות הועלו באש וכי הקתולים משתוללים ברחובות. הגברים שולפים חרבות ויוצאים אחרי ראול.

תמונה שנייה

מקום ההתרחשות: כנסייה פרוטסטנטית

בתחילת התמונה מופיע סולו חסר תקדים בקלרינט בס^[4].

אל הכנסייה מגיעים ולנטין, ראול ומרסל הפצוע. ראול נחוש לחזור ולהילחם בעוד ולנטין מנסה לשכנעו להסתתר ולברוח. הנאספים מקבלים ידיעה על מותו של רוזן נבר, בעלה הטרי של ולנטין. ולנטין מצהירה שהיא תמיר את דתה לפרוטסטנטיות ותנשא לראול. השניים כורעים ברך ומרסל מברך אותם, שעה שאל הכנסייה פורצים קתולים.

תמונה שלישית

מקום ההתרחשות: ליד הסן

חייליו של סן-ברי פוגשים בוולנטין, ראול ומרסל הנמלטים ודורשים מהם להזדהות. הם נענים בתשובה "הוגנוטים" מפי השלושה וסן-ברי מצווה של חייליו לחסלם. מאוחר יותר הוא למד כי הנהרגת היא ולנטין, בתו. המלכה מרגריט עוברת בכמרכבה ומזדעזעת למראה הטבח, בעוד החיילים הקתולים שואגים "אלוהים רוצה דם!" וממשיכים במסעם הרצחני.

הפקות בעלות חשיבות

במאה ה-19 וראשית המאה ה-20

הפקת הבכורה של האופרה התקיימה ב-29 פברואר 1836, כאשר בתפקיד ראול הופיע אדולף נורי (Adolphe Nourrit), אחד מזמרי הטנור הידועים באותה תקופה. ההצגה האלף של הפקת האופרה הלאומית של פריס התקיימה ב-16 במאי 1906. ב-29 באפריל 1839 הועלתה האופרה לראשונה מחוץ לצרפת, בניו אורלינס. הבכורה הלונדונית של האופרה התקיימה ב-20 ביוני 1842 וב-15 במאי 1858 היא חנכה את פתיחת תיאטרון הקובנט גארדן הנוכחי.

החל מ-1901 הועלתה האופרה במטרופוליטן אופרה בניו יורק בהפקה שנקראה "הלילה של שבעת הכוכבים" עם נלי מלבה כמלכה מרגריט, ליליאן נורדיקה כוולנטין, יאן דה רשקה כראול, אדוארד דה רשקה כמרסל, פול-אנרי פלנסון (Pol-Henri Plançon) כסן-ברי, ויקטור מורל (Victor Maurel) כנבר ואוגניה מנטלי (Eugenia Mantelli) בתפקיד אורבן.

תחיה מחודשת

במשך עשרות שנים נזנחה האופרה ויצאה מן הרפרטואר של בתי האופרה. חוקרים מציינים מספר סיבות, למשל העובדה שעל מנת להעלותה נדרשים שבעה זמרים וירטואוזים, כאשר כל אחד מהם מופיע בתפקיד לא גדול יחסית ועם זאת תובעני ביותר מבחינה קולית. מחירה של ההפקה המלאה יקר מאוד, ובתקופות שפל כלכלי ותקציבים נמוכים לבתי אופרה היא לא הייתה כלכלית. גם העובדה שמאיירבר היה מלחין יהודי שכתב על נושא בו נוצרים רוצחים נוצרים על רקע דתי, גרמה לחצי ביקורת אנטישמיים שהוטחו באופרה, במיוחד על ידי ריכרד וגנר ^[5].

מאז ראשית המאה ה-20 התקיימו מספר הפקות של האופרה במסגרות חד-פעמיות ובפסטיבלים, למשל ב-1974 בלייפציג, ב-1975 בניו אורלינס. ראויה לציון הפקת אופרה אוסטרליה בסידני בשנת 1990 שנערכה לאחר השתדלותם של הזמרת ג'ואן סאת'רלנד והמנצח ריצ'רד בונינג באותה שנה הועלתה האופרה גם בלה סקאלה במילאנו, בלונדון ובבילבאו. בשנת 2001 נערכה לראשונה הפקה רפרטוארית של האופרה במטרופוליטן אופרה בניו-יורק, לראשונה מזה 70 שנה^[6], האופרה זכתה להצלחה ניכרת ומאז נכנסה לרפרטואר של בתי אופרה רבים אחרים. בקיץ 2008 ניצח ליאון בוטשטיין על הפקה בימתית מלאה של האופרה בפסטיבל Bard SummerScape במדינת ניו יורק.

לקריאה נוספת

• Brzoska, Matthias (trans. Christopher Smith; Ed. David Charlton), "Meyerbeer: Robert le Diable and Les Huguenots" in The Cambridge Companion to Grand Opera, Cambridge, 2003
• Kelly, Thomas Forrest, "Les Huguenots" in First Nights at the Opera, Yale, 2004.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ההוגנוטים בוויקישיתוף

• תקציר וניתוח (באנגלית)
• האופרה באתר מעריצי מאיירבר (באנגלית)
• Opera Composer Giacomo Meyerbeer - The Andrew Lloyd Webber Of The 19th Century (באנגלית)
• תווי העיבוד לפסנתר של האופרה
• תווים לפסנתר ולזמרה

הערות שוליים

1. אתר אגודת מעריצי מאיירבר
2. Le Tellier, Robert Ignatius. Hector Berlioz and Giacomo Meyerbeer: A Complex Friendship Revisited in The Opera Quarterly - Volume 19, Number 3, Summer 2003, pp. 357-392
3. Orchestration מאת Cecil Forsyth עמוד 37
4. Orchestration מאת Cecil Forsyth עמוד 275
5. Why — they always ask — why — present Les Huguenots? "כתב הגנה" על הצגת האופרה, מגזין Opera Today, אוגוסט 2009
6. ההפקה הראשונה במטרופוליטן לאחר 70 שנה