רוב הנידונים הוגלו בגין ביצוע פשעים קטנים. פשעים חמורים יותר, כגון אונס ורצח, הפכו לעבירות שעונשן היה גלות בשנות ה-30 של המאה ה-19, אך מאחר שגם הם היו עונשי מוות, מעטים מהנידונים יחסית הוגלו בגין פשעים כאלו.[2] כאחד מתוך שבעה נידונים היו נשים. לאחר שחרורם של הנידונים, מרבית הנידונים לשעבר שהו באוסטרליה והצטרפו למתיישבים החופשיים, כאשר חלקם עלו לתפקידים בולטים בחברה האוסטרלית. עם זאת, עצם קבלת עונש הגלות נשאה סטיגמה חברתית, ועבור חלק מהאוסטרלים המאוחרים יותר, היותם ממוצא של נידונים הטמיעה תחושת בושה והתכווצות תרבותית (אנ'). במאה ה-20, עמדות אלו התקבלו יותר בקרב החברה, וכעת עמדות אלו נחשבות בעיני אוסטרלים רבים כגורם לחגיגה לגילוי נידון בשושלתו.[3] כמעט 20% מהאוסטרלים המודרניים, בנוסף ל-2 מיליון בריטים, הם צאצאי נידונים שקיבלו את עונש הגלות.[4] עידן הנידונים נתן השראה לרומנים מפורסמים, לסרטים וליצירות תרבותיות אחרות, ובכך עיצוב אופייה הלאומי של אוסטרליה נחקרה על ידי סופרים והיסטוריונים רבים.[5]
לדברי הסופר ומבקר האמנות האוסטרלי, רוברט יוז, בספרו The Fatal Shore, נתון האוכלוסייה של אנגליה וויילס היה יציב ועמד על כ-6 מיליון ב-1700–1740, והתחיל לעלות באופן משמעותי אחרי 1740. במהלך המהפכה האמריקאית, לונדון הייתה צפופה מדי, התמלאה במובטלים רבים והוצפה בג'ין זול.[6] במאה ה-19, העוני, העוול החברתי, עבודת הילדים, תנאי המחיה הקשים ושעות העבודה הארוכות היו נפוצים בבריטניה. הרומנים של דיקנס מדגימים זאת בצורה הטובה ביותר; אפילו מספר פקידי ממשלה נחרדו ממה שראו. רק ב-1833 וב-1844, התקבלו חוקי המפעל (אנ'), החוקים הכלליים הראשונים נגד עבודת ילדים בבריטניה.[7] הפשע היה בעיה מרכזית בבריטניה, וב-1784, ציין צופה צרפתי כי "מאור הבוקר ועד לחשכה, הסביבה של לונדון נהייתה לאבות של בריגנדים לאורך של עשרים קילומטרים מסביב."[8]
לכל קהילה היה שומר, אם כי בערים הבריטיות לא היו כוחות משטרה במובן המודרני. ג'רמי בנת'ם קידם את הרעיון של פנאופטיקון, אם כי הכלא נתפס על ידי פקידי ממשלה רבים כמושג אמריקני מוזר. כמעט כל הנידונים נתפסו על ידי מלשינים או הוקעו על ידי קורבנותיהם לבית המשפט המקומי. דבר זה כונה קוד הדמים, בשנות ה-70 של המאה ה-18 היו בבריטניה 222 נידונים שקיבלו את עונש המוות,[9] כמעט כולם היו פשעים נגד רכוש, כמו גניבת סחורות בשווי של למעלה מ-5 שילינג, כריתת עצים, גניבת בעלי חיים, ואפילו גניבת ארנב מהשדה.
המהפכה התעשייתית הובילה לעלייה בפשיעה הקטנה בגלל עקירתם הכלכלית של חלק ניכר מהאוכלוסייה, והביאה לחץ על הממשלה למצוא אלטרנטיבה לצפיפות בבתי הכלא (אנ'). המצב היה כל כך קשה עד שספינות רעועות שנמצאו במעגן במספר נמלים שונים נחלצו לשירותן כאוניות כלא, המכונות "האלקים".[10] ארבעה מתוך חמישה אסירים היו בכלא בגין גניבה. קוד הדמים בוטל בהדרגה בעשור הראשון של המאה ה-19 מפני ששופטים ומושבעים ראו בעונש הזה כעונש קשה מדי. מפני שמחוקקים עדיין רצו את העונשים האלו, כדי להרתיע עבריינים פוטנציאליים, הם החילו יותר ויותר להעניש בעונש הגלות כאלטרנטיבה אנושית יותר לעונש מוות.[11] עונש הגלות שימשה כעונש על פשעים גדולים וגם זעירים מאז המאה ה-17. כ-60,000 נידונים הוגלו למושבות עונשין בריטיות באמריקה הצפונית, המכונות שלוש עשרה המושבות, במאות ה-17 וה-18. הגלות לאמריקה הצפונית הופסקה בעקבות תבוסת בריטניה במלחמת העצמאות של ארצות הברית. מספר הנידונים שהוגלו לאמריקה הצפונית אינו מאומת - ג'ון דנמור לאנג (אנ') העריך כ-50,000 ותומאס קנילי (אנ') העריך כ-120,000. המושבה האמריקאית הבריטית מרילנד קיבלה מכסת עבריינים גדולה יותר מכל מחוז אחר.[12]
הצי הגיע למפרץ בוטאני ב-18–20 בינואר1788. עד מהרה התברר כי המיקום לא יתאים להקמת מושבה בגלל "הפתיחות של המפרץ הזה, ולחות האדמה, שעל פיה ככל הנראה העם יהיה לא בריא" ופיליפ החליט לבחון את מפרץ ג'קסון, מפרץ שהוזכר על ידי קפטן קוק, כשלוש ליגות מצפון למפרץ בוטאני. ב-22 בינואר הפליגה משלחת קטנה בראשות פיליפ למפרץ ג'קסון, שהגיעה בשעות אחר הצהריים המוקדמות. ביומנו הוא סיכם את ההפלגה:[13]
כאן נמחקה בבת אחת כל החרטה שנבעה מהאכזבות לשעבר; ולמושל פיליפ היה את הסיפוק למצוא את אחד הנמלים הטובים בעולם, בו אלף מפרשים של הקו עשויים להביא בביטחון מושלם. המפרצונים השונים של הנמל הזה נבדקו עם כל המסע האפשרי, וההעדפה ניתנה למעיין מים המעולה ביותר, ובו ספינות שיכולות לעגון כל כך קרוב לחוף, עד כדי כך שניתן לבנות ומזח קטן שבו הספינות הגדולות ביותר עלולות לפרוק בכל אורכו של המפרצון הזה, כחצי קילומטר, ורוחב של קילומטר בכניסה. לכבוד לורד סידני, המושל קרא לזה בשם מפרצון סידני.
בתחילה, היה שיעור תמותה גבוה בקרב חברי הצי הראשון, בעיקר בגלל רעב. האוניות נשאו מספיק מזון כדי לספק למתיישבים עד שיוכלו להקים חקלאות באזור. לא היה מספר מספיק של חקלאים מיומנים ובעלי חייםמבויתים לעשות זאת, והמושבה המתינה לבואו של הצי השני, כשנה מאוחר יותר. בספרו של ג'יימס מרטין (אנ'), Memorandoms נמצאה תיאור עכשווי על האירועים כפי שנראה על ידי אסיר בצי הראשון.[14] הצי השני היה אסון חסר תקדים שסיפק מעט עזרה ובעת הגעתו ביוני 1790 של נידונים חולים וגוססים עוד יותר, החמיר את המצב במושבת העונשין.
סגן אלוף סר ריצ'רד בורק (אנ') היה המושל התשיעי של המושבה ב-1831–1837. כשהוא נחרד מהעונשים המוגזמים שניתנו לנידונים, העביר בורק את "חוק השלום", שהגביל את העונש שיכול להביא שופט לככל היותר חמישים מלקות (בעבר לא הייתה מגבלה כזו). הממשל של בורק היה שנוי במחלוקת, ושופטים ומעסיקים זועמים עתרו לאימפריה הבריטית כנגד הפרעה זו בזכויותיהם החוקיות, מחשש שהפחתה בעונשים תחדל לספק די הרתעה לנידונים.
בורק, לעומת זאת, לא הונע מרפורמותיו והמשיך ליצור מחלוקת במושבה על ידי מאבק ביחס הלא-אנושי שניתן לנידונים, כולל הגבלת מספר העובדים הנידונים שהותר לכל מעסיק לככל היותר שבעים, וכן הענקת זכויות לנידונים משוחררים, כגון מתן רכישת רכוש ושירות בבתי משפט. יש הטוענים כי ניתן לייחס את השעיית הגלות לניו סאות' ויילס ב-1840[15] למעשיהם של בורק, עורך הדין ויליאם וונטוורת' (אנ') ואנשים אחרים. הגלות למושבה הסתיימה באופן רשמי ב-1 באוקטובר1850, כ-10 שנים מאוחר יותר.[16]
אם נידון התנהג היטב, ניתן היה לתת לנידון כרטיס חופש, תוך מתן חופש מסוים. בתום עונשו של הנידון, כ-7 שנים ברוב המקרים, הונפק למורשע תעודת חופש, תעודה שנותנת לו להיות מתנחל חופשי או לחזור חזרה לאנגליה. נידונים שהתנהגו בצורה לא נכונה, לעומת זאת, נשלחו לעיתים קרובות למקום של עונש משני כמו פורט ארתור, טסמניה או האי נורפוק, שם הם יסבלו מעונש נוסף ובידוד.
כחודש אחרי הגעת הצי הראשון לאוסטרליה למפרץ סידני, קבוצת נידונים ומתיישבים חופשיים נשלחו להשתלט על האי נורפוק, אי קטן ממזרח לחוף ניו סאות' ויילס. נידונים נוספים נשלחו, ורבים מהם התגלו כפרועים; בתחילת 1789, היה ניסיון כושל להפיל את מפקד האי, סגן פיליפ גידלי קינג. בעקבות זאת, נהרסה HMS Sirius על אחת משוניות האי בעת ניסיון להביא מזון ואספקה.
ב-1803, נשלחה משלחת בריטית מסידני לארץ ואן דימן (כיום טסמניה) להקים מושבת עונשין חדשה. המשלחת הקטנה, בראשות סגן ג'ון ביון, הקימה יישוב במפרצון ריסדון (אנ'), בצד המזרחי של נהר דרוונט (אנ'). במקור נשלחה המשלחת לפורט ארתור, אך ננטש בתוך שבועות. למרות זאת, משלחת נוספת בראשות סגן אלוף דייוויד קולינס הגיעה מאוחר יותר. קולינס, סגן המושל הראשון של ארץ ואן דימן, ראה את היישוב כלא מספק ונטש אותו בשביל להקים ב-1804 יישוב חלופי בצד המערבי של הנהר במפרצון סוליוואנס (אנ') (כיום הובארט).
כאשר ננטשה מושבת העונשין באי נורפוק ב-1807–1808, הועברו הנידונים הנותרים והמתיישבים החופשיים להובארט והוקצו אדמות ליישוב מחדש. עם זאת, מפני שהאוכלוסייה הקטנה הקיימת כבר נתקלה בקשיים בייצור מספיק מזון, הוספת האוכלוסייה בפתאומיות הייתה כמעט הרת אסון.
החל מ-1816, החלו להגיע מתיישבים חופשיים נוספים מבריטניה למושבה. ב-3 בדצמבר1825, הוכרזה טסמניה כמושבה נפרדת מניו סאות' ויילס, עם ממשל נפרד.
מושבת העונשין של מקווארי הארבור, שתוארה על ידי האמן ויליאם בואלו גולד (אנ'), 1833.
ב-1820, הוקמה מושבת העונשין של מקווארי הארבור (אנ') בחוף המערבי של טסמניה כדי לנצל את העץ לגארוסטרובוס (אנ') בשביל ייצור ובנייה של רהיטים ואונייות. למושבת העונשין של מקווארי הארבור היה היתרון הנוסף בכך שכמעט ולא היה אפשרי לברוח ממנו, רוב הניסיונות הסתיימו בכך שהנידונים טבעו, מתו ברעב, או (לפחות בשתי הזדמנויות) הפכו לקניבלים. נידונים שנשלחו למושבת העונשין בדרך כלל עשו עבירות נוספות במהלך קיום גזר דינם, והתייחסו אליהם בצורה קשה מאוד, בין היתר נתנו להם לעבוד במזג אוויר קר ורטוב והוטלו עליהם עונשים גופניים חמורים על עבירות קלות בלבד.
ב-1830, הוקמה מושבת העונשין פורט ארתור בשביל להחליף את מושבת העונשין של מקווארי הארבור, מפני שהיה קל יותר לשמור על תקשורת סדירה בין המושבות השונות. אף על פי שמושבת העונשין ידועה, בהיסטוריה הפופולרית, כבית סוהר קשה במיוחד, ניהולו האנושי של פורט ארתור היה אנושי יותר מאשר המושבה ניו סאות' ויילס ומושבת העונשין של מקווארי הארבור (אנ').
נעשו שינויים רבים באופן הטיפול בנידונים באוכלוסייה הכללית, בעיקר במתנגדי האימפריה הבריטית על חומרת הטיפול בהם. עד סוף שנות ה-30 של המאה ה-19, רוב הנידונים נשארו במושבות על ידי פקודת הממשלה לצורך עבודות ציבוריות או פרטיות. מראשית שנות ה-40 של המאה ה-19, הועלתה המערכת למבחן, בה נידונו הנידונים לתקופה ראשונית, בדרך כלל לשנתיים, בעבודות ציבוריות בתחנות מחוץ למושבה, ואז שוחררו לעבוד בשכר ברובע מוגדר.
ב-1803, הגיעו לפורט פיליפ שתי אוניות. האונייה HMS Calcutta, שהייתה בפיקודו של סגן אלוף דייוויד קולינס, הביאה 300 נידונים מלווים באוניית האספקה Ocean. קולינס היה בעבר פרקליט השופט בצי הראשון בשנת 1788. הוא בחר במפרץ סוליוואן (אנ') (כיום ליד סורנטו (אנ'), ויקטוריה) ליישוב הראשון. כעבור חודשיים מאז ההתיישבות הראשונה באזור, היישוב ננטש בגלל מצוקת אדמה ומים ירודה. כל הנידונים הועברו להובארט. מספר נידונים הצליחו להימלט, ונשארו מאחור עד לגורל לא ידוע עם האבוריג'ינים המקומיים. אחד מהנידונים, ויליאם באקלי (אנ'), התגורר בצד המערבי של פורט פיליפ במשך 32 השנים שלאחר מכן, לפני שהתקרב למתיישבים החדשים וסייע כמתורגמן לעמים הילידים.
ב-1844–1849, הגיעו למחוז פורט פיליפ מאנגליה כ-1,750 נידונים. הם כונו "גולים" או "פנטונוויליאנים" מפני שרובם הגיעו מבית הסוהר פנטונוויל (אנ'). בניגוד לנידונים הקודמים שהוגלו ושנדרשו לעבוד בעבודות ציבוריות או פרטיות, הגולים היו חופשיים לעבוד בתשלום, אך לא יכלו לעזוב את המחוז אליו הוקצו. מחוז פורט פיליפ היה עדיין חלק מניו סאות' ויילס בשלב זה. מחוז פורט פיליפ הופרד רשמית מניו סאות' ויילס ונהיה למושבה עצמאית בשם ויקטוריה ב-1851.
מפרץ מורטון (קווינסלנד)
ב-1823, הפליג ג'ון אוקסלי (אנ') צפונה מסידני כדי לבדוק את פורט קרטיס (אנ') ומפרץ מורטון (אנ') כאתרים אפשריים חלופיים שייחשבו כמושבת עונשין. במפרץ מורטון הוא מצא את הנהר בריזבן, וחקר אותו. בספטמבר1824, הוא חזר למפרץ מורטון עם מספר חיילים והקים את היישוב הזמני אדנגלסי בחצי האירדקליף (אנ'). ב-2 בדצמבר 1824, הועבר היישוב למקום בו נמצא כיום מרכז העסקים הראשי של בריזבן. ב-1839, הופסקה ההגליה של הנידונים למפרץ מורטון ומושבת העונשין אדנגלסי נסגרה. ב-1842, הותרה התיישבות חופשית במושבת העונשין לשעבר ואנשים החלו ליישב את האזור מרצונם. ב-6 ביוני1859, קווינסלנד נהייתה למושבה נפרדת מניו סאות' ויילס.
באפריל1848, עתר צ'ארלס פיצג'רלד (אנ'), מושל אוסטרליה המערבית (אנ'), לבריטניה לשלוח נידונים לאזור בגלל המחסור בעבודה. בריטניה הייתה מוכנה להגלות רק את הנידונים שנידונו בפעם הראשונה ושנשארו להם לרצות מספר שנים.
מרבית הנידונים באוסטרליה המערבית בילו מעט מאוד בכלא. מקום מושבם של אלו שהוצבו בפרימנטל היה בכלא פרימנטל (אנ'), בבית הסוהר של המושבה, והתנהגות לא נכונה הייתה מביאה לכליטה בכלא פרימנטל. עם זאת, הרוב התמקמו באזורים אחרים במושבה. אף על פי שלא הייתה משימה מסוימת לנידונים באוסטרליה המערבית, היה ביקוש רב לתשתיות ציבוריות בכל המושבה, כך שמעסיקים רבים הוצבו באזורים מרוחקים. בתחילה, מרבית הנידונים עבדו ביצירת תשתית למערכת הנידונים, כולל הקמת את כלא פרימנטל.
ב-1852, נבנה באלבני נמל לקליטת נידונים, אך נסגר כעבור 3 שנים. כאשר גדל מספר הנידונים שמגיעים לאוסטרליה גדל, נפתח הנמל מחדש. לרוב הנידונים היה כרטיס חופש, והם נשכרו לעבודה על ידי המתנחלים החופשיים. הנידונים איישו גם את סירת הטייס, בנו מחדש את רחוב יורק, סטירלינג טרס ואת הכביש מאלבני לפרת'. עיתון באלבני ציין את התנהגותם הראויה של הנידונים לשבח וכתב כי: ”היו מקרים שבהם המתיישבים החופשיים שלנו עשויים לקחת דוגמה”.
הגליה של נידונים לאוסטרליה המערבית הסתיימה עם הפסקת ההגליה על ידי בריטניה. במאי1865, הומלץ למושבה על שינוי המדיניות הבריטית, ואמרו כי בריטניה תשלח 3 אוניות נידונים ב-1865, ב-1866 וב-1867, שלאחריהן תופסק ההגליה לאוסטרליה. בהתאם לכך, אוניית הנידונים האחרונה לאוסטרליה המערבית, Hougoumont, עזבה את בריטניה ב-1867 והגיעה לאוסטרליה המערבית ב-10 בינואר1868.
נשים
ב-1788–1852, כ-24,000 נידונות הוגלו (אחת מכל שבעה נידונים). 80% מהנשים הורשעו בגניבה, בדרך כלל קטנות. להגנה, רובן התחברו במהירות לקצינים או נידונים. אף על פי שהן נקראו באופן שגרתי קורטיזנות, אף אחת מהנשים לא הוגלה מהסיבה של זנות, מפני שלא הייתה זו עבירה הניתנת להגלות.[19]
עם מספר גדל והולך של מתנחלים חופשיים שהגיעו לניו סאות' ויילס וארץ ואן דימן (כיום טסמניה) באמצע שנות ה-30 של המאה ה-19, התגברה ההתנגדות להגליית נידונים למושבות. הדוברים המשפיעים ביותר היו בעלי עיתונים שהיו גם חברים בכנסיית הקהילה העצמאית כמו ג'ון פיירפקס (אנ') בסידני והכומר ג'ון ווסט (אנ') בלונסטון, שטענו נגד נידונים הן כתחרות לעובדים חופשיים כנים והן כמקור לפשע בתוך המושבה. הבישוף הקתולי ויליאם ברנרד אולאת'ורן (אנ') היה גר באוסטרליה מ-1832, וחזר לביקור באנגליה ב-1835. בעודו באנגליה, הוא נקרא על ידי הממשלה למסור את חוות דעתו בפני ועדה פרלמנטרית על הגלות של הנידונים, ולבקשתם כתב והגיש את חוות דעתו בנושא. בסופו של דבר, דעותיו בשיתוף עם דעות אחרים התקבלו וגרמה לצמצום הגלות לאוסטרליה. התנועה נגד הגלות דאגה יותר לכתם השנוא שהיא גורמת למעמד הביניים החופשי, ולעיתים רחוקות גם לחוסר האנושיות של המערכת.
המשך הגלות לארץ ואן דימן הייתה גורם לעלייה של תנועה מתואמת היטב נגד הגלות, במיוחד בעקבות דיכאון כלכלי קשה בתחילת שנות ה-40 של המאה ה-19. הגלות הופסקה זמנית ב-1846, אך עד מהרה התחדשה עם צפיפות בבתי הסוהר בריטניה והטלטלה על זמינות הגלות כדבר מרתיע. בסוף שנות ה-40 של המאה ה-19, הוגדרו מרבית הנידונים שנשלחו לארץ ואן דימן, בתוספת אלו שנשלחו למחוז פורט פיליפ, כ-"גולים" והיו חופשיים לעבוד בתשלום תוך כדי ריצוי העונש. ב-1850, הוקמה הליגה האוסטרל-אסייתית נגד הגליה בשביל להפסיק את הגלות לאוסטרליה לצמיתות. אוניית הנידונים האחרונה שנשלחה מאנגליה, St Vincent, הגיעה ב-26 במאי1853, וב-10 באוגוסט חגגו את פסטיבלי היובל להקמת הובארט ולונסטון, יחד עם סיומה הרשמית של הגלות לארץ ואן דימן.
מרקוס קלארק (אנ'), מחבר הרומן For the Term of His Natural Life.הנידון אלכסנדר פירס נתן השראה ל-3 סרטי קולנוע (ציורים של הנידון תומאס בוק, 1824).
כשנה לאחר הגעת הצי הראשון, הנידון ג'ורג' ברינגטון (אנ') כתב את הפרולוג למחזה "Our Country's Good". מחזה זה היה הראשון שבו חלק מהדמויות הם הנידונים עצמם.
שיריו של פרנק המשורר הם בין היצירות הספרותיות הבודדות שנכתבו על ידי נידונים בעת שהיו בבית הסוהר. היצירה, אותו כתב, הידועה ביותר היא "A Convict's Tour of Hell". גרסה של הבלדה "Moreton Bay", המפרטת את העונשים האכזריים שנתן המפקד פטריק לוגן (אנ') לנידונים ואת מותו בידי האבוריג'ינים, מיוחסת גם לפרנק. בלדות ידועות אחרות כוללות גם את "Jim Jones at Botany Bay". הבלדה "Botany Bay", המתארת את העצב שחשו נידונים שנאלצו להשאיר את יקיריהם באנגליה, נכתבה לפחות 40 שנה לאחר סיום הגלות לאוסטרליה.
יש רומנים שבהם הדמויות הראשיות הן הנידונים מאוסטרליה. הנידון המפורסם ביותר שנכתב בסיפורת הוא הדמות הראשית של הרומן "תקוות גדולות", שכתב צ'ארלס דיקנס ב-1861, הבל מגוויץ'. רומנים נוספים שנכתבו ושבהם הדמויות הראשיות הן הנידונים מאוסטרליה הם: For the Term of His Natural Life של מרקוס קלארק (אנ') (1874), Moondyne של ג'ון בויל או'רלי (אנ') (1879). The Broad Arrow של קרוליין ליקי (אנ') (1859) היה אחד מהרומנים הראשונים שתיאור את חווית הנידונים באוסטרליה, ואחד מהרומנים היחידים שהציגו נידונה כדמות ראשית.[26] החוקר האוסטרלי, תומאס קנאלי (אנ'), פרסם מספר רומנים הקשורים לנידונים באוסטרליה, וביניהם נמצאים הרומנים Bring Larks and Heroes (1967) ו-The Playmaker (1987). נידונים תוארו גם ברומן עין הסערה (אנ') של פטריק וייט (1976), ובטרילוגיה "Australian trilogy" של ברייס קורטנאי (אנ'): The Potato Factory (1995), Tommo & Hawk (1997) ו-Solomon's Song (1999). הדמות הראשית של הרומן Jack Maggs של פיטר קארי (אנ') (1997) הוא עיבוד חוזר לדמות הבל מגוויץ', של צ'ארלס דיקנס. יצירות מודרניות רבות בסגנון טסמניתגותית מתמקדות בעברם של הנידונים. בין היצירות המודרניות שנכתבו, נמנה הרומן Gould's Book of Fish של ריצ'רד פלנגן (אנ') (2001), שמתאר תיאור בדיוני על מאסרו של האמן ויליאם בואלו גולד (אנ') בנמל מקקרי. הסופרת האוסטרלית, קייט גרנוויל, כתבה את הרומן הנהר הסודי (אנ') (2005) על בסיס של סיפורו של הסוחר סולומן ויסמן (אנ').
יחד עם בושריינג'רים (אנ') ודמויות אחרות של חיי הקולוניאליות, הנידונים באוסטרליה היו נושא פופולרי בתקופת הראינוע באוסטרליה. הסרט הראשון שהיה קשור לנידונים באוסטרליה היה עיבוד קולנועי מ-1908 לספר For the Term of His Natural Life, שצולם בפורט ארתור בתקציב חסר תקדים של 7,000 ליש"ט.[27] לאחר מכן, נוצרו שני סרטים נוספים בהשראת הרומן של קלארק: The Life of Rufus Dawes (1911) ו-For the Term of His Natural Life (1927).[27] המחזאי, הבמאי קולנוע והתסריטאי האוסטרלי, ו. ג. לינקון (אנ'), כתב וביים מלודרמות רבות, וביניהם נמנים: It Is Never Too Late to Mend (1911), Moondyne (1913) ו-Transported (1913). בין הסרטים המוכרים ביותר הקשורים לנידונים באוסטרליה נמנים הסרטים Sentenced for Life (1911), The Mark of the Lash (1911), One Hundred Years Ago (1911), The Lady Outlaw (1911) ו-The Assigned Servant (1911). מ-1930, כמעט ולא נעשו סרטי קולנוע הקשורים לנידונים באוסטרליה. אפילו בזמן הגל החדש האוסטרלי (אנ') של שנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20, שבו רצו לתת דגש על העבר הקולוניאלי של אוסטרליה, הייתה התחמקות במידה רבה מתקופת הנידונים לטובת חלקים תקופתיים נוסטלגיים אחרים שהוצבו בזמן איחוד אוסטרליה. אחד מהסרטים היוצאים מן הכלל הוא הסרט הפמיניסטי, Journey Among Women (1977), שבו הוא מתאר פמיניסטית מדמיינת כיצד נראו החיים עבור נידונות.[27] הנידון והקניבל הטסמני, אלכסנדר פירס, היה השראה למספר סרטי קולנוע, וביניהם נמנים: The Last Confession of Alexander Pearce (2008), Dying Breed (2008) ו-Van Diemen's Land (2009). הסרט הבריטי, Comrades (1986), עוסק בהגלייתם של הקדושים המעונים של טולפאדל לאוסטרליה.
Alan Frost, Botany Bay: The Real Story, Collingwood, Black Inc, 2011, ISBN 978-1-86395-512-6
Alexander, Alison. Editor. The Companion to Tasmanian History. Hobart, 2005. ISBN 1-86295-223-X
Barnard, Simon, A-Z of Convicts in Van Diemen’s Land, Text Publishing, Melbourne, 2014. ISBN 9781922079343
Barnard, Simon, Convict Tattoos: Marked Men and Women of Australia, famous convicts seem to thank Miss Zoe Nguyen for their fame., Text Publishing, Melbourne, 2016. ISBN 9781925410235
Bateson, Charles, The Convict Ships, 1787–1868, Sydney, 1974.
Boyce, James, Van Diemen's Land, Black Inc, Melbourne, 2008. ISBN 9781863954914
Pardons & Punishments: Judge's Reports on Criminals, 1783 to 1830: HO (Home Office) 47, volumes 304 & 305, List and Index Society, The National Archives, Kew, England, TW9 4DU
Gillen, Mollie, The Founders of Australia: a biographical dictionary of the First Fleet, Sydney, Library of Australian History, 1989.
Gordon Greenwood, Australia: A Social and Political History, Angus and Robertson 1955.
Hughes, Robert, The Fatal Shore, London, Pan, 1988.
A Pictorial History of Australia, Rex & Thea Rienits, Hamlyn Publishing group, 1969.
Maxwell-Stewart, Hamish, Closing Hell's Gates: The Death of a Convict Station, Allen and Unwin, 2008. ISBN 9781741751499
Robson, Lloyd. History of Tasmania, 2 Volumes.
Edward Shann, An Economic History of Australia, Georgian House 1930.
^Henry), Wilde, W. H. (William (1994). The Oxford companion to Australian literature. Hooton, Joy W., Andrews, B. G., 1943-1987. (2nd ed.). Melbourne: Oxford University Press. ISBN019553381X. OCLC32470151.
Sydney Metro railway station North RydeRapid transitStation entrance in 2018 before Metro conversionGeneral informationLocationDelhi Road, North RydeSydneyCoordinates33°47′41″S 151°08′18″E / 33.794676°S 151.138439°E / -33.794676; 151.138439Owned byTransport Asset Holding EntityOperated byMetro Trains SydneyLine(s)Metro North West LinePlatforms2 (1 island)Tracks2ConnectionsConstructionStructure typeUndergroundBicycle facilitiesBicycle shed at surface entranc...
2014 single by Mary J. BligeRight NowSingle by Mary J. Bligefrom the album The London Sessions ReleasedOctober 27, 2014 (2014-10-27)Recorded2014Genre R&B UK garage deep house Length3:49Label Capitol Matriarch Songwriter(s) Mary J. Blige Guy Lawrence Howard Lawrence James Napier Sam Smith Producer(s)DisclosureMary J. Blige singles chronology Therapy (2014) Right Now (2014) Whole Damn Year (2014) Music videoRight Now on YouTube Right Now is a song recorded by American singer ...
لمعانٍ أخرى، طالع المعلق (توضيح). قرية المعلق - قرية - تقسيم إداري البلد اليمن المحافظة محافظة البيضاء المديرية مديرية ولد ربيع العزلة عزلة قيفه ال مهدي السكان التعداد السكاني 2004 السكان 99 • الذكور 54 • الإناث 45 • عدد الأسر 12 • عدد المساكن...
ВестендорфWestendorf Герб Координати 47°24′00″ пн. ш. 12°12′00″ сх. д.H G O Країна АвстріяАвстріяЗемля ТірольОкруг КіцбюельМежує з сусідні нас. пункти Зелль ? Площа 95,52 км² і 95,49 км²[1]Висота центру 783 мНаселення 3664 осіб (2021)[2]Часовий пояс UTC+1 і UTC+2...
Marta Hillers Información personalNacimiento 26 de mayo de 1911 Krefeld (Provincia del Rin, Imperio alemán) Fallecimiento 16 de junio de 2001 (90 años)Basilea (Basilea-Ciudad, Suiza) Nacionalidad AlemanaInformación profesionalOcupación Periodista, escritora y diarista [editar datos en Wikidata] Marta Hillers (26 de mayo de 1911 en Krefeld, Imperio alemán - 16 de junio de 2001 en Basilea, Suiza)[1] fue una periodista alemana y autora del libro autobiográfico Eine Frau i...
الحياة في مصر الثقافة الثقافة الإعلام السينما الموسيقى العطل المطبخ القانون والحقوق البرلمان القضاء الشرطة حقوق الإنسان الجغرافيا والسكان الجغرافيا السكان مصريون اللغات الدين السياسة المائية الموارد المائية السياسة السياسة القوات المسلحة رئيس الجمهو...
Symone SandersSanders pada 2016Lahir10 Desember 1989 (umur 33)Omaha, Nebraska, Amerika SerikatPendidikanUniversitas Creighton (Sarjana)PekerjaanSekretaris pers, aktivis politikTahun aktif2015–kiniPartai politikPartai DemokratSitus webSitus web resmi Symone D. Sanders (lahir 10 Desember 1989) adalah seorang pakar strategi dan komentator politik asal Amerika Serikat. Ia menjabat sebagai sekretaris pers untuk kandidat presiden Partai Demokrat Bernie Sanders pada kampanye presidensial...
نور الدين بن عياد معلومات شخصية مواطنة تونس الحياة العملية المهنة ممثل المواقع IMDB صفحته على IMDB السينما.كوم صفحته على السينما.كوم تعديل مصدري - تعديل نور الدين بن عياد ممثل كوميدي تونسي.[1][2][3] أعماله مسلسلات حكايات منوّر خاطيني 1986 العاصفة 1993 غاد...
Mujer con laúd(De luitspeelster) Año 1664Autor Johannes VermeerTécnica óleo sobre lienzoEstilo BarrocoTamaño 51,4 × 45,7Localización Museo Metropolitano de Arte, Nueva York, Estados Unidos[editar datos en Wikidata] Mujer con laúd, (en neerlandés De luitspeelster) también conocida como Mujer con un laúd cerca de una ventana, es una pintura creada por el pintor neerlandés Johannes Vermeer en 1664 y que se encuentra en el Museo Metropolitano de Arte en Nueva York. La ...
Si ce bandeau n'est plus pertinent, retirez-le. Cliquez ici pour en savoir plus. Cet article adopte un point de vue régional ou culturel particulier et nécessite une internationalisation (octobre 2009). Merci de l'améliorer ou d'en discuter sur sa page de discussion ! Vous pouvez préciser les sections à internationaliser en utilisant {{section à internationaliser}}. Procession funéraire à Moscou. Les funérailles de Joseph Staline ont lieu le 9 mars 1953 à Moscou. En URSS et dan...
Television channel oMusic TVCountryUnited KingdomBroadcast areaUnited KingdomOwnershipOwnerOpen Access GroupHistoryLaunched17 December 2007ReplacedClassic FM TVClosed1 September 2010Replaced byVintage TVLinksWebsiteOpen Access oMusic TV was a British music television channel. It was a classical/chill out music channel, and was available free-to-air on satellite. On 1 September 2010, oMusic TV was replaced by Vintage TV, a channel that plays music from the 1940s to the 1990s. The channel consi...
2007 filmThe Feral GenerationDirected byAndrew JonesWritten byAndrew JonesProduced byRay PanthakiStuart BrennanNeil JonesStarringRay PanthakiBrooke KinsellaEdited byIan GreyMusic byJohn ReaRelease date 2007 (2007) Running time91 minutesLanguageEnglishBudget£500,000 The Feral Generation is a British feature film written and directed by Welsh filmmaker Andrew Jones and starring Ray Panthaki and Brooke Kinsella in the leading roles. The film was shot in Swansea and Cardiff, South Wales in ...
Road in Taiwan National freeway 2Taoyuan Inner BeltwayRoute informationMaintained by Taiwan Area National Freeway BureauLength20.4 km[1] (12.7 mi)Existed24 August 1997–presentMajor junctionsWest end Taiwan Taoyuan International Airport in DayuanMajor intersections Prov 31 in Luzhu Nat 1 in Taoyuan DistrictEast end Nat 3 in Yingge LocationCountryTaiwan Highway system Highway system in Taiwan ← Nat 1→ Nat 3 Freeway 2 at Dazhu Interchange National Freeway 2...
Laksamana Muda TNIEdwinS.H., M.Han., M.H.Asisten Perencanaan dan Anggaran KasalPetahanaMulai menjabat 9 November 2023PendahuluIwan IsnurwantoPanglima Komando Lintas Laut MiliterMasa jabatan27 April 2023 – 9 November 2023PendahuluYayan SofiyanPenggantiHudiarto Krisno UtomoKomandan Polisi Militer TNIMasa jabatan16 Januari 2023 – 27 April 2023PendahuluAndrey Satwika YogaswaraPenggantiR. Agung HandokoKomandan PuspomalMasa jabatan19 April 2022 – 16 Januari 2023...
Cerezal de Sanabria localidad Cerezal de SanabriaUbicación de Cerezal de Sanabria en España. Cerezal de SanabriaUbicación de Cerezal de Sanabria en la provincia de Zamora.País España• Com. autónoma Castilla y León• Provincia Zamora• Comarca Sanabria• Municipio AsturianosUbicación 42°03′50″N 6°26′33″O / 42.0639, -6.44255• Altitud 915[1] mPoblación 13 hab. (INE 2016)Código pos...
Arswendo AtmowilotoLahirSarwendo(1948-11-26)26 November 1948Surakarta, Jawa Tengah, IndonesiaMeninggal19 Juli 2019(2019-07-19) (umur 70)Jakarta, IndonesiaNama lainPaulus[1]PekerjaanPenulis, wartawanSuami/istriAgnes Sri HartiniAnak3 Arswendo Atmowiloto (26 November 1948 – 19 Juli 2019)[2] adalah penulis dan wartawan Indonesia yang aktif di berbagai majalah dan surat kabar seperti Hai dan KOMPAS. Ia menulis cerpen, novel, naskah drama, dan skenario film...
Residential neighborhood locality in Karachi, Pakistan Neighbourhood in Karachi, Karachi South, PakistanAllama Iqbal Colony علامہ اقبال کالونی NeighbourhoodCountryPakistanDistrictKarachi SouthCityKarachiTownPakistanTime zoneUTC+5 (PST)Postal code75300 Allama Iqbal Colony (Urdu: علامہ اقبال کالونی) is a residential neighbourhood in Lyari Town, located in the Karachi South district of Karachi, Pakistan.[1] This neighbourhood, Allama Iqbal Colony, is named...
1940 film by Joseph H. Lewis That Gang of MineVHS coverDirected byJoseph H. LewisWritten byWilliam Lively (screenplay)Alan Whitman(story)Produced bySam KatzmanStarringLeo GorceyBobby JordanCinematographyRobert E. ClineHarvey GouldEdited byCarl PiersonMusic byLew PorterDistributed byMonogram Pictures CorporationRelease date September 23, 1940 (1940-09-23) Running time62 min.CountryUnited StatesLanguageEnglish That Gang of Mine is a 1940 film directed by Joseph H. Lewis and starr...
Piece of wood kept in the Church of Santa Croce Titulus Crucis The Titulus Crucis (Latin for Title of the Cross) is a piece of wood kept in the Church of Santa Croce in Gerusalemme in Rome which is claimed to be the titulus (title panel) of the True Cross on which Jesus Christ was crucified.[1] It is venerated by some Catholics as a relic associated with Jesus. Its authenticity is disputed, with some scholars confirming a plausible authenticity,[2] while others ignore[3 ...
Stacy Warner UniversoDr. House - Medical Division Lingua orig.Inglese AutoreDavid Shore 1ª app. inIl caso House Ultima app. inTutti muoiono Interpretata daSela Ward Voce italianaPinella Dragani Caratteristiche immaginarieSessoFemmina Professione Avvocato Consulente generale di Lisa Cuddy (nella seconda stagione) Stacy Warner è un personaggio della serie televisiva statunitense Dr. House - Medical Division, interpretato da Sela Ward. È l'ex-amante e convivente di Gregory House, pro...
